אבא שלי, בן ציון זכרונו לברכה, היה שליח ציבור וחינך אותנו לעשייה, לביצוע. בתפקידיי השונים בצבא ועד היום, כנבחר ציבור בכנסת ישראל, אני מקפיד ללכת לאורו של אבי ז"ל.
בעולם הרשתות החברתיות, לפעמים נדמה כי אם לא צילמת - לא עשית, אם לא צעקת - לא נכחת. אך, במציאות, ובמיוחד במרחב הפוליטי לרוב אנחנו צריכים להתאזר בסבלנות, לתווך, לגשר, לכבד, לחרוק שיניים ובעיקר לעבור דרך מכשולים רבים כדי להגיע לתוצאה הסופית.
זאת הדרך שאני בחרתי, היא אמנם קשה, ארוכה הרבה יותר, שקטה יותר, אבל עבורי העשייה היא מעל הכל. היא מעל הלייקים, מעל השיתופים ומעל הסטוריס. עבורי ועבור משפחתי היקרה לקום כל בוקר ולנסוע לא פחות משעתיים וחצי נסיעה מטפחות שבגליל עד לכנסת בירושלים וחזרה הביתה לצפון - זו שליחות אישית.
זה לטפל מאחורי הקלעים בעשרות מקרים בוועדת המשנה לטיפול בנפגעי הפוסט טראומה בעקבות לחימה שהקמתי לראשונה בכנסת. להגיע לחדר הלם עשר דקות אחרי האמבולנס שהוביל את איציק סעידיאן לבית החולים, להיות שם עם משפחת סעידיאן היקרה ברגעים הקשים שלה ולבדוק שהם מקבלים את כל הזכויות שלהם אל מל אגף השיקום במשרד הביטחון. לרדת לאילת בהתקלה בשביל לסייע לאח יקר לנשק שזקוק לעזרה ולטפל מידי מול העירייה שיקבל מקום חם לישון בו.
לקבל עשרות טלפונים מהורים ונשות לוחמים בשעות הקטנות של הלילה, שהבעל נמצא על סף קריסה, לא מגיב למשפחה או נמצא זרוק ברחוב. לעזוב הכל, לרוץ מיד ולסייע להם מול אגף השיקום ומשרד הביטחון. ביום יום, בפרטים הקטנים. שלב אחרי שלב, צעד אחרי צעד.
להניח את היסודות לרפורמת 'נפש אחת' ולדעת להציק וגם למצוא אוזן קשבת אצל מנכ"ל משרד הביטחון. לבצע עשרות פגישות אל מול ארגון נכי צה"ל במטרה להיטיב עם הלוחמים ולגשר בין הארגונים והעמותות השונות.
לייצג נאמנה את תושבי הגליל ולהעלות את הסוגיות שרק נציג שגר באזור יבין, כמו במקרה טבריה, לערב את כל משרדי הממשלה ולא לוותר עד שהוקצו כספים לתיקון הטיילת בעיר. לדעת לטווח בין החקלאים לבין משרדי האוצר והחקלאות בשביל שיהיה הסכם טוב לטובת כולנו.
בפשיעה החקלאית להגיע ולראות בעיניים הצתות או השחתות ולתרגם למעשים בחקיקה. את "חוק החילוט" העברנו ב"שקט" אל מול גישורים עם הקואליציה. לחרוק שיניים כדי שהחקלאים שלנו יקבלו את הזכויות שלהם. להיות על חבל דק, לתווך, לנסות לגשר בין הצדדים כדי שחוקים חשובים יעברו.
לרדת לדרום בשעת מלחמה, לחזק את התושבים ולהיות איתם, לתת להם הרגשה שעם ישראל איתם והם לא לבד. כדי להיות שליח ציבור נאמן צריך רגישות וסולידריות.
פריימריז הוא הזמן שבו אנחנו, נבחרי הציבור, מבקשים להציג את העשייה שלנו. מחר, יום שלישי, כ"ו אב (23.8), אני מבקש את הקול שלכם בפריימריז של הציונות הדתית. אני מבקש אותו כדי שאזכה בעזרת השם להיות שליח ציבור נאמן לעשייה שהיא מאחורי הקלעים וגם בפרונט.
ביום שלישי הזה אני שם לרגע את העשייה שלי בקדמת הבמה הציבורית ומבקש שתשימו אופיר סופר בקלפי. בשם השם נעשה ונצליח.