האם ישראל בדרך לפתור את מצוקת שטחי הקבורה בחזרה לקבורה הארצישראלית שאיפיינה את העם היהודי בתקופות קדומות?
הרב רפי אוסטרוף, ראש המועצה הדתית גוש עציון, מוביל את מיזם 'קבורת ארץ ישראל' המתוכנן לעשות בדיוק את זה. שוחחנו אתו על המהלך ועל התמיכה שהוא מקבל, אבל גם על המתנגדים לו.
כבר בפתח הדברים אנחנו שואלים את הרב אוסטרוף אם בהיבט המנטאלי החברה הישראלית ערוכה לשינוי דרמטי כל כך בהליכי הקבורה, שינוי הכולל את הוצאת העצמות לאחר 12 חודשים ואסיפתם לקבורה משפחתית.
"העם היהודי עבר שינויים מנטאליים מאוד גדולים מאז שחזר לארץ ישראל. פעם לא היה עולה על הדעת יהודי שוטר או חייל. התודעה הייתה שיהודים הם לא יוצלחים עד שאורד וינגייט הקים גדודים יהודיים ובהמשך הוקם צה"ל וחודשו הלכות שהיו אותיות מתות במשך הרבה שנים", אומר הרב אוסטרוף ובהתייחס לסוגיית הקבורה הוא מוסיף כי "הקבורה כבר השתנתה. רבים נקברים בקיר, וזה שינוי גדול ממה שהיינו רגילים, קבורה בקרקע, אבל מאז שהמדינה הבינה שאין קרקעות שינו את הנהלים ויש קירות קבורה ומנהרת קבורה".
על הקושי הנפשי שיתכן ויתלווה לסוג כזה של קבורה, קושי שיתווסף על הצער והכאב הקיימים ממילא בקבורת קרוב משפחה, אומר הרב אוסטרוף כי "גם החוויה של הכנסה לקוביה בקיר היא חוויה קשה ומה שאני מציע הרבה יותר ידידותי והלכתי. ביום ההלוויה הנפטר נקבר כמו פעם, מוכנס לאדמה ומכוסה בעפר כדין תורה. ההבדל היחיד הוא שלא מציבים מצבה עד י"ב חודש, מה שממילא יש הנוהגים כך גם היום. אחרי י"ב חודש אנשי חברה קדישא אוספים את העצמות ומכניסים לגלוסקמה". במהלך כזה, מקווה הרב אוסטרוף, בעתיד נחזור לפירוש הפשוט והקדום של המונח 'נאסף אל אבותיו'.
באשר למעורבות המשפחה בהליך הקשה הוא מוסיף כי "המשפחה לא אמורה להיות חלק מהאירוע. יש הלכה שהבן לא ילקט עצמות אביו, וכך גם כאן, המשפחה לא צריכה להיות חלק מהתהליך, כמו שבהליך הטהרה המשפחה אינה חלק ממנו".
גודלה של הגלוסקמה נמדד על פי גובה עצם הירך, הגדולה בגוף האדם, 60 על 30 ס"מ. "בשיטה של איסוף העצמות ניתן יהיה לחסוך לפחות תשעים אחוז מהקרקע שמיועדת לקבורה", מוסיף הרב אוסטרוף ומציין כי קיים ערך מיוחד לשמר את קדושתה של אדמת ארץ ישראל ולא להפוך אותה מקום טומאת מתים, וגם חז"ל פעלו בדרכים שונות לצמצום האדמות שיועדו לקבורה כבר בתקופתם הם.
עוד הוא מציין "שיקול הלכתי נוסף והוא העדפת החיים על פני המתים. ברור שכשרואים את מצוקת הקרקע וברור הקושי לקנות מקום לגור בו, מתוך כך עולה מחויבות הלכתית מוסרית והלכתית לדאוג לדורות הבאים".
למיזם זה שאותו הוא מקדם העניקה שורת רבנים מרכזיים הסכמה ותמיכה. הראשון אותו מזכיר הרב אוסטרוף הוא "הרב דב ליאור. פניתי אליו אחרי מאמר שכתבתי לתחומין על ליקוט עצמות. הוא קרא את המאמר וביקש ללמוד את הנושא וחזר אליי עם מכתב תמיכה. בנוסף תומכים הרב שמואל אליהו, הרב יובל שרלו ואחרים". עם זאת, מציין הרב אוסטרוף כי ישנם רבנים שאומרים לו כי אין ספק שזהו הכיוון שאליו הולכת הקבורה בישראל ובעוד עשרים שנה זו תהיה הקבורה הרגילה, אך הם אינם רוצים להיות הראשונים שיביעו תמיכה פומבית במהלך. הם יהיו השניים לכך.
"מבחינה הלכתית אני לא מכיר רב תלמיד חכם שמדבר על בעיה הלכתית", אומר הרב אוסטרוף ומציין כי "יש רבנים במגזר החרדי, כמו הרב יהודה דרעי, שמדברים על כך שלא משנים מנהגים. על כך אני טוען שכבר שינינו את המנהגים ובהרבה מקומות קוברים אחרת. אולי בבאר שבע, עירו של הרב דרעי, יש יותר מקום ולכן עדיין קוברים בקרקע, אבל במקומות אחרים שונו המנהגים ואם כבר משנים את המנהגים בואו נחזור למנהג אבותינו".
על הסיכוי שרבנים חרדים ירושלמים, המכירים היטב את מצוקת הקרקעות בירושלים, יחברו אליו, מטיל הרב אוסטרוף ספק רב על אף ש"לעולם אל תגיד שאין סיכוי". עם זאת הוא אומר ש"אם הרבנים יבינו את המצוקות הכלכליות שמשפחות נכנסות אליהן כי רוצים לקבור את יקיריהן בקרקע, ויזכרו את דברי רבן גמליאל שביקש שיקברו אותו בכלי פשתן פשוטים כי הוציאו הוצאות גדולות על קבורה, אז גדולי תורה הם רגישים למצוקה הכלכלית של הציבור, אני מאמין שאחרי שייעשה הצעד הראשון, גם רבנים חרדים גיבורים שלא חוששים מהקנאים ומהגבאים הקטנים המחבלים בכרמים, יבינו את המציאות".
לזאת מוסיף הרב אוסטרוף כי אין מגמה לחייב את כל תושבי מדינת ישראל לקבור ולהיקבר בדרך זו שכן ברור הקושי הטמון בכך. משום כך הוא מקדם מהלך בו כשם שאנשים חותמים על כרטיס אדי לתרומת איברים לאחר המוות, כך יחתמו, וכבר חותמים רבים, על מסמך המורה לבני משפחותיהם לקבור אותם בקבורה ארצישראלית. "נכנסה אליי למשרד אישה בת שבעים שרוצה להירשם לשיטה של ליקוט עצמות כמי שחיה בצמצום, ממחזרת ולא רוצה לפגוע ביקום והיא רוצה להיקבר בליקוט עצמות. אנשים פונים אליי בכל יום ויש כבר חותמים מכל הארץ".