רוח ציונית - דתית

תודה וברכה לאמיתי פורת, שקם ממקומו, מכפר עציון ומהקיבוץ הדתי, והפך את 'הרוח הציונית' לרוח ציונית-דתית – יישר כוח גדול.

בצעד זה ניתן מענה לציבור דתי-ציוני גדול, שמצא את עצמו בלי בית פוליטי בסבך הפיצולים שבמחננו.

גם הפטרונות של סמוטריץ ובן גביר על החיבור ההכרחי בין ציונות ובין תורה נחלשת עם כניסתו של אמיתי פורת אל הרוח הציונית. הנה יש נציג מתוך ההתיישבות בכפר עציון, ראש החץ של הציונות המאמינה להתיישבות בהרי חברון, ובמרחבי יהודה ושומרון בכלל.

התקווה הראשונה של תומכי הרוח הזאת היא, שבחיבור זה תצא הרשימה מאיום אחוז החסימה, ותוכל לתרום את תרומתה ואת השפעתה להנהגת המדינה, וראש לכל תוציא אותנו מן הצרה הצרורה של ממשלה צרה, לעבר אחדות לאומית יותר רחבה.

אבל לשם כך נחוץ שיתוף פעולה מלא בין 'הרוח הציונית' לבין 'המחנה הממלכתי', שיתוף פעולה שעדיין לא מורגש. יתר על כן, גדי אייזנקוט מוביל בבירור את בני גנץ לעבר ויתורים מרחיקי לכת לטובת הפלסטינים ללא תמורה של ממש, רק כדי להרחיק את האיום של 'מדינה אחת', שכבר הורחק על ידי האוטונומיה הפלסטינית. איילת שקד נאבקת בדיוק נגד מהלכים כאלה, בצדק רב.

מנגד אסור לשכוח, שדווקא הליכוד הוא שהוביל את הנסיגות הגדולות למען הסכמים 'היסטוריים', ואת עקירות היישובים, גם בלי שום הסכם. רבים מתוך ההתיישבות, ובמיוחד ראשי מועצות חשובים, החליטו לפעול בתוך הליכוד כדי להשפיע לא רק מתוך הכנסת, אלא מתוך מפלגת השלטון, ולמנוע משם את הנסיגות הבאות. אך הנה, לפני כשנתיים ולנגד עינינו, 'נאלץ' נתניהו לוותר על ריבונות ישראלית בחלקים מיו"ש לטובת 'הסכמי אברהם', בעוד ראשי המועצות חברי הליכוד התווכחו על גבולות הריבונות. כוחם והשפעתם נעלמו ברגע אחד מול הלחץ של ממשל טראמפ.

מפלגות הקצה רועשות בתקשורת, בן גביר וסמוטריץ, ביחד או לחוד, אך הם בוודאי לא ישפיעו על דרכו המדינית של נתניהו, שברגעי הכרעה יכול תמיד לגייס את תמיכת לפיד, אייזנקוט וגנץ, לתמיכה בהסכמים 'היסטוריים'. לעומת זה, 'הרוח הציונית' ממוקמת בימין המרכזי, ובכך יש לה סיכוי מסוים להשפיע כלשון מאזניים, גם על הרכב הממשלה וגם על מדיניותה –

השאר תלוי כמו תמיד "ברשעת הגוים האלה", כמפורש בתורה, וכידוע בתולדותינו.

כל זה בתחום ההיסטורי של השליטה הישראלית, צבאית, מדינית והתיישבותית, בארץ נחלת אבותינו.

מה צפוי לנו בתחומי הדת והמדינה?

כאן נוצר מצב מוזר –

'במחנה הממלכתי' יש נציגים מובהקים לציבור הדתי-לאומי כמו חילי טרופר ופנינה תמנו-שטה, וכעת גם מתן כהנא. גם מיכאל ביטון ואורית פרקש-הכהן באים מן 'הרצף' הדתי-לאומי, ובני גנץ בעצמו שורשיו נטועים עמוק במסורת היהודית. בעבר נטה בני גנץ לחיבור עם הציבור החרדי, אולי כי שם שורשי משפחתו, והנה כעת קיבל את מתן כהנא לשורותיו. לכאורה, המפלגה היותר דתית-לאומית היא 'המחנה הממלכתי', כמעט מחנה ממלכתי-דתי. האם זה יהפוך את גנץ ללוחם עבור הדתיות הציונית במוסדות המדינה? לדעתי, גם זה תלוי 'ברוח הציונית'.

בליכוד מנגד, יש דתיים ומסורתיים רבים, וחלק גדול מהציבור הדתי-לאומי מצביע ליכוד. והנה גם כאן, הליכוד בהנהגת נתניהו התמכר לחרדים ונתן בידם את מפתחות השליטה ברבנות הראשית ובמערכת הדתית-ממלכתית. ברגע שנכנס מתן כהנא למשרד לענייני דת, והחל להחזיר את המפתחות לציבור הגדול שזקוק לרבנות הראשית ורוצה בה, הוא הוחרם על ידי החרדים בביטויים חמורים שכולם עבירות מן התורה. מדהים היה לשמוע את החרדים נאמני נתניהו, שהתחייבו לגנץ על הרוטציה ולא קיימו, מזהירים את בני גנץ מפני מתן כהנא, הטייס 'האויב' בעיניהם. למה? כי הוא היחיד שהעז לקחת מהם את מפתחות השליטה במערכת הכשרות.

חשוב להבין: החרדים ככלל אינם אוכלים מכשרות הרבנות הראשית, וגם משגיחי הכשרות מטעם הרבנות, רובם אינם אוכלים מהכשרות שהם מתפרנסים ממנה. למה החרדים מתאמצים כל כך לשלוט ברבנות ראשית ממלכתית, כשיש להם כשרות משלהם, ופוסקי הלכה משלהם? רק כדי להשאיר את הציונים הדתיים בחוץ!

הליכוד בהנהגת נתניהו יחזיר לחרדים את השליטה ברבנות ובמועצות הדתיות. סמוטריץ ובן גביר כבר הוכיחו שהם בצד החרדי ללא ספק. האם בני גנץ ייאבק על דרכו של מתן כהנא, ועל השבת הרבנות הראשית לציבור הממלכתי, הציוני והדתי? קרוב לוודאי שלא, לצערי הרב.

מסקנות שלי:

אני קורא לציבור הדתי-לאומי ולציבור המתיישבים ביו"ש להפסיק ללכת שולל אחרי הליכוד ואחרי נתניהו, אחרי שהוכח ברגעי הכרעה היסטוריים, שהם התייצבו נגדנו גם בתהליכים המדיניים, גם בהתיישבות, וגם בהעברת השליטה ברבנות הראשית לחרדים, שאינם זקוקים לה, ואינם רואים בה הנהגה תורנית.

אני מציע לציבור הדתי-לאומי להיזהר מבן גביר ומסמוטריץ – ביחד או לחוד – כי הם תמכו בשליטה החרדית ברבנות הראשית לאורך כל הדרך. אילו תמכו מצידם במאבקו של מתן כהנא היו הרבנים הראשיים בעצמם מציעים פשרות למען הציבור הממלכתי והציוני.

בנושאים המדיניים, ברגע שנתניהו יתייצב למען 'הסכמי אברהם' הבאים ונגד ריבונות ישראלית אפילו בבקעת הירדן, בגוש עציון ובאריאל, אף אחד לא יספור את מפלגות הקצה.

'הרוח הציונית' כלשון מאזניים, בשיתוף פעולה חכם עם 'המחנה הממלכתי', יש לה סיכוי להשפיע (ולוּ במעט) למען המטרות של הציונות המאמינה גם בעם ישראל, גם בתורת ישראל וגם בארץ ישראל. לכן קולי ותמיכתי נתונים לאיילת שקד, יועז הנדל ואמיתי פורת.

ה' יצליח דרכם-דרכנו.