בשבוע הבא יתכנסו בעיר באזל בשווייץ ראשי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ויציינו מאה עשרים וחמש שנה לקונגרס הציוני הראשון.
בכינוס ישתתפו אלף ומאתיים איש, ובהם מר יצחק הרצוג נשיא מדינת ישראל, אישי ציבור מהארץ ומהתפוצות וגם עשרות מחברי תנועת המזרחי בעולם.
התנועה הציונית קמה על רקע כמה תהליכים היסטוריים שהבשילו בשלהי המאה ה־19 באירופה ובקרב העם היהודי. ביניהם ניתן למנות את התגברות האנטישמיות, גל ההתעוררות הלאומית באירופה, מצוקת ההתבוללות, והרצון לבקש פתרון לאומי לבעיה היהודית. משפטו של הקצין היהודי־צרפתי דרייפוס היה הגורם שהמריץ את בנימין זאב הרצל לכתוב את חיבורו 'מדינת היהודים' ולכנס את הקונגרס הציוני הראשון. הקונגרס התקיים בשנת 1897 בבאזל, ובסיומו קיבלו משתתפיו את תוכנית באזל, שבין היתר אמרה: הציונות שואפת להשיג לעם היהודי בארץ ישראל מקלט בטוח. בעשר שנותיה הראשונות התגבשו בהסתדרות הציונית השקפות שונות בדבר דרך הפעולה שיש לנקוט כדי לממש את התוכנית הזו.
במסגרת ההסתדרות הציונית פעלו גם שומרי מצוות רבים. בקונגרס הציוני החמישי, בשנת 1902, הוחלט בין היתר כי התנועה הציונית תעסוק בעבודת החינוך והתרבות וברוח הלאומית, אך נושא החינוך הדתי לא הוזכר; על רקע זה נוסדה במהלך הקונגרס תנועת המזרחי (נוטריקון: מרכז רוחני), על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. היא הציבה לעצמה שתי מטרות: האחת, להאציל מרוח היהדות על התנועה הציונית; והשנייה, למשוך את היהדות החרדית להסתדרות הציונית. בקול קורא שהוציאה אז היא הדגישה כי מטרותיה הן "לאצול מרוח היהדות הנאמנת על הציונות בכללה בשלוח אל הקונגרס מצידם צירים, כאשר עם לבבם לחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות ולהפיץ את רוח הציונות בכל גבולות אחינו היראים למקומותיהם".
הזיקה שבין לאומיות לדת היא תופעה אוניברסלית, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בלאומיות היהודית. הציונות בחרה במולדת ההיסטורית של העם היהודי ובשפה העברית, ובכך קשרה את גורלה עם המורשת המקודשת והמחייבת של עמנו. אולם מאז ראשית דרכה נחלקו הדעות בין חברי התנועה הציונית ותומכיה באשר ליחס לדת. תנועת המזרחי ראתה בדת יסוד חיוני וחשוב בתנועה הציונית.
מאז שנוסדה המזרחי בשנת תרס"ב על ידי הרב ריינס, היא עברה כברת דרך ארוכה עד שהפכה לאחת מהסיעות המרכזיות בתנועה הציונית העולמית. במשך מאה ועשרים שנות קיומה של התנועה הציונית נוטלים חברי תנועת המזרחי חלק פעיל וחשוב בפעילותה המגוונת והענפה. הם מייצגים את התנועה בצורה מכובדת בקונגרסים, בכינוסים ובוועידות, ומשתתפים בצורה אקטיבית בדיונים ובהחלטות. תנועת המזרחי העולמי רשמה דפים רבים ומזהירים בדברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל, והיא יכולה לזקוף לזכותה הישגים מרשימים בתחומי החינוך, התרבות, העלייה וההתיישבות.
מערכת היחסים בין תנועת המזרחי לתנועה הציונית ידעה ימים יפים יותר ויפים פחות. כללית היה שיתוף פעולה טוב והדוק, אולם לעיתים הוא היה מלווה בעימותים, חילוקי דעות וויכוחים אשר בסופו של דבר הביאו גם לסטטוס קוו בענייני דת ערב הקמת מדינת ישראל.
תנועת המזרחי היא תנועה בעלת מסר אידאולוגי ברור, משנתה מסודרת ובהירה: שילוב תורה ודרך ארץ, שאינו שילוב טכני גרידא, אלא מיזוג מהותי. התנועה דוגלת במעורבות ושוללת בדלנות, מטפחת את הסובלנות והמתינות ומגנה את האלימות וחוסר ההתחשבות.
בעשור האחרון עברה גם התנועה הציונית שינויים פוליטיים. בצד ההתארגנות הפוליטית של תנועת המזרחי בהסתדרות הציונית העולמית, דרושה גם התארגנות רעיונית והתמודדות עם האתגרים הרבים הניצבים לפנינו. עלינו להביט קדימה אל עבר העתיד, ולתרגם הלכה למעשה את משנתה של הציונות הדתית לעידן הנוכחי על כל השלכותיו.
טיבן וטבען של סוגיות חברתיות, תרבותיות ודתיות הוא שהן צועדות עם הזמן. אף שיסודות הקיום היהודי והתכנים הפנימיים שלהם קבועים ועומדים, השיטות והגישות פושטות צורה ולובשות צורה בהתאם למציאות התקופה ולאורחות החיים המשתנים.
במאה החולפת השתנתה מציאות החיים לבלי הכר בכל תחומי החיים. העידן הנוכחי מציב לנו אתגרים רבים, ויש בכוחה של התנועה המפוארת להתמודד איתם בהצלחה.
הכותב הוא נשיא עמית של תנועת המזרחי העולמי
***