'מרכז תורה ומדינה' ופורום 'חותם – יהדות על סדר היום' הוציאו במשותף במחצית חודש אב חוברת שחיברה ד"ר שפרה מישלוב. החוברת נקראת 'וללבנה אמר שתתחדש – מבט עדכני על יהדות ופמיניזם'.
אינני מכיר אישית את ד"ר מישלוב. קראתי מאמרים רבים שלה ואני מכיר מעט את עבודתה בקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן. אין בדברים שאכתוב ביקורת אישית עליה, כמובן, אלא על החוברת ותכניה.
המטרה של החוברת, כפי שאני מבין אותה, היא להציג את הפמיניזם הנכון על פי היהדות, להאיר מגמות מוטעות הנוגדות את התורה ואת היהדות ולטפח מגמות התואמות את דרך התורה.
עם זאת, בדברי הברכה של הרב יעקב אריאל שליט"א לחוברת הוא כותב שהנושא הזה מחכה ל"מחקר מדעי אובייקטיבי שייחקר לעומק, בלי דעות קדומות וללא משוא פנים", ובהמשך: "יש צורך לחזור לשפיות, לגישה נטולת אינטרסים ופניות... מחקרך עונה על ציפיות אלה". אני סבור כי דבריו אלה של הרב אריאל אינם מייצגים כראוי את החוברת.
החוברת ערוכה היטב, מאירת עיניים וברורה. חברי המערכת והיועצים (ובהם ד"ר חנה קטן, הרב יגאל לוינשטיין, ד"ר עינת רמון ועוד) ודאי השפיעו טוב על התוצר הסופי.
ככל שהבנתי מגיעה, החוברת נסמכת על שני יסודות עיקריים, החוזרים על עצמם וגם מובאים בהבלטה. האחד הוא ההבדל המהותי בין גברים לנשים והשלכותיו, והשני הוא הדרך הנכונה להביא לשינוי בהתמודדות ההלכה עם המציאות, על פי דעת תורה. השילוב של שני אלה וגורמים נוספים אמור לייצר תמונת מצב וגם קריאה לפעולות שונות, מהן חריפות ותקדימיות.
חלק מן הקריאות להתנגדות לפמיניזם בנוי על הצגה לא נכונה של הפמיניזם, ובעיקר הפמיניזם הדתי. חלקו על העצמת קולות קיצון והצגתם כזרם המרכזי בתנועה. לאורך כל החוברת בחירת המקורות מועטה, ומחקרים מדעיים נבחרים במשורה, ורק אם הם תואמים את התזה המוצגת.
מהותנות
אחד הנושאים החשובים בטיעון שבחוברת הוא ההבדלים המהותיים שבין נשים לגברים. בפירוט מובאים ההבדלים הגופניים הברורים מאליהם, וגם ההבדלים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים. ההבדלים הללו הם במקרים רבים סטטיסטיים, וישנה חפיפה בין היכולות והתכונות של אנשים ממינים שונים, לכן ההתבססות על ההבדלים המהותיים נכשלת מראש. גם המחברת מודעת לכך, ולכן היא מכניסה מספר פעמים (למשל בעמ' 12 ובעמ' 15) הערה שלמעשה מבטלת כל השפעה משמעותית של המהות המגדרית על ההלכה וההתנהלות ההלכתית: "כל שנטען עד כה הוא כי ישנם אפיונים דומיננטיים רווחים בתכונות של כל אחד מהמינים וכי חשוב ביותר לשים לב אליהם, שאם לא כן נמצא עצמנו מהלכים פה עשרות שנים על פני האדמה תוך החמצת ייעוד קיומנו, נחטא למאפיינים הטבעיים הטבועים בנו..."
זהו משפט הנחבא בסוף הפרק, ויש בו שתי בעיות. ראשית, הוא רומז שמי שדעתו אינה מסכימה עם התזה של החוברת, מתעלם מן ההבדלים בין המינים. למעשה, מרבית תומכי הפמיניזם, ובפרט הדתי, אינם מתעלמים מן ההבדלים, ולא על כך נסמך הרצון לשינוי. גם בחוברת מתוארים ההבדלים מבחינה ממשית, מדעית וחווייתית, אך אין בה כל הוכחה תורנית לכך שהם אמורים לגרום להבדל גדול כל כך בתחום ההלכתי והתורני.
שנית, בהתקרב ימי הסליחות, נראה שחלק גדול מעיסוקנו בימי התשובה הוא בדיקה עצמית אם חטאנו והחמצנו את ייעודנו. למרות זאת, זהו עניין לאיש ולאישה הפרטיים, ולאו דווקא להנהגת הציבור.
למרות ההסתייגות בסוף הפרק, יש שימוש רב בטענות לגבי ההבדלים המהותיים בדיונים השונים.
בהמשך החוברת מיוחס פטור הנשים ממצוות רבות למעלתן הרוחנית, והמחברת רואה ברצון לעשייה נוספת של נשים מרדף אחרי חוויה ולא אחרי חובה. ההתמודדות עם טענות אלה מהצד הפמיניסטי כבר ותיקה וידועה, ואין כאן המקום להיכנס אליה, אך גם הטענה הזו צריכה בירור. קיום המצוות וההלכות מביא את הגברים לידי התעלות רוחנית. נניח שמקובל על הכול שנשים יכולות להגיע לאותה התעלות רוחנית באמצעים פחותים משל הגברים (ומכאן הפטור מחלק מהמצוות). מי אמר שקיום המצוות וההלכות לא יביא אותן לרמה גבוהה עוד יותר? האם יש סף עליון?
מלבד זאת, ברגע שהוסכם שההבדלים המהותיים בין גברים לנשים הם סטטיסטיים בלבד, ברור שישנן נשים שיזדקקו לאמצעי העזר ה"גבריים" כדי להגיע לאותן עוצמות של עבודת ה'. גם הפמיניזם אינו מעוניין לחייב את כל הנשים בכל המצוות, אלא לתת אפשרויות למי שנפשה שואפת ליותר.
מי קובע?
בהמשך החוברת (עמ' 35-30) נטען שהפמיניזם הוא נושא המשפיע על הציבור הדתי ועל המדינה כולה, ולכן היחידים המוסמכים להחליט בו הם זקני תלמידי החכמים ובהסכמה רחבה. יש להם ידע רחב בתורה, ניסיון רב שנים, והם רואים לנגד עיניהם את כל נקודות המבט.
באופן כללי, ראוי שאנשי הציבור הדתי־הלאומי לא יחפשו הסכמה רחבה של רוב מניין ורוב בניין של תלמידי החכמים. כולנו יודעים היכן אלה מצויים. רק כאשר מחפשים כיוון שמרני ולעצור שינויים נעזרים בכללים האלה, שלא הנחו לא את הציונות, לא את המזרחי ואת הפועל המזרחי, לא את בני עקיבא וכו'.
הטענה היא שיש לזקני הרבנים סמכות ויכולת שיפוט אבסולוטית לא רק בענייני תורה ומצוות אלא גם בענייני הנהגת הציבור. כאשר ההסתמכות על דעת תורה בענייני הנהגת הציבור היא היסוד המרכזי שבחוברת, מתחזקים מאליהם טיעוני נגד של הפמיניזם הדתי (אשר חלקם מובאים ונדחים בחוברת). לרבנים אכן יש נטייה לשמר את הקיים עד אשר מאוחר מדי, וראיית המציאות הרחבה שלהם לא תמיד מלאה. החוברת הזו עצמה מלאה בדוגמאות שבהן השינוי הגיע מלמטה והרבנים קיבלוהו בחריקת שן, והם מובאים בחוברת כדוגמאות חיוביות (למשל בעמ' 27, בעמ' 82 ועוד). איפה ומתי שורטט הקו? (בהקשר זה לא למותר לציין פסק דין שהתקבל השבוע בבני ברק, ועל פיו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לא היה בשליטה שכלית מלאה החל משנת תשע"ג, זאת בעודו מנהיג את הציבור הליטאי עד תשפ"ב. כך בוטלה צוואתו).
גירוש מן המחנה
הנקודה הכאובה ביותר בחוברת מופיעה בעמ' 41. טענה שאינני זוכר שראיתי כמוה, והיא נובעת בהחלט הן מהשימוש בשיטת דעת תורה, והן מההכללות, ההגזמות וחוסר הדיוק בתיאור הפמיניזם הדתי.
בפסקה "מצוות והנהגות שהנשים אינן חלק מהן" קובעת המחברת שיש בפני נשים שאינן מרוצות מהמצב ההלכתי שתי אפשרויות: לקבל את דעת הרבנים במלואה או לעזוב את העולם הדתי. המחברת נוהגת מנהג בעלת בית, וכותבת: "והרי הרשות בידן לא להיות חלק ממערכת זו כלל וכלל. אם הן בוחרות להמשיך להיות חלק ממסורת היהדות לדורותיה, הדבר כרוך בקבלת החבילה כולה".
בהמשך היא מייחסת לפמיניסטיות הדתיות כפירה: "ההכרזה על אי־קבלת עקרונות היסוד של ההלכה והעדפת ערכים אחרים על פניהם, יש בה התנערות מעול שמיים". המשפט הזה נסמך על פסקאות קודמות שבהן להגדרת הפמיניזם הדתי מוכנסים דברים שאינם מופיעים בו למעשה. כך נטען שהבקשה של נשים "לעצב לעצמן את עולמן התרבותי" (נכון) תהיה "ללא התערבות כל שהיא, כולל של התורה וחז"ל" (לא נכון). ממילא מובן שנשים המגדירות את עצמן פמיניסטיות וגם דתיות, בהכרח אינן מבקשות לעצמן "חופש מוחלט". הן גם אינן מבקשות לעצב את העולם הדתי על פי ערכים חיצוניים. החלוקה בין הפמיניסטיות המבקשות "לעצב את העולם הדתי" ובין "אנו" שבוחנות "כיצד ליישם אותו במציאות משתנה", אינה אמיתית, אלא הכרזתית.
באופן כללי, בעמ' 26-25 החלוקה החותכת בין "אנו" ו"הן" מפרידה ומפלגת, שמה טיעונים בפי נשים שלא טענו אותם, וממילא מהווה התנצחות ולא שכנוע.
על פסקאות אלה נוספת עתה ההכרזה על הפמיניזם ככפירה, וההבהרה שמי שלא יקבל את סמכות הרבנים אינו חלק מן העולם הדתי. הנה כי כן, במרכז החוברת נחבאות קביעות קיצוניות ומפלגות.
אור וחושך בערבוביה
באופן מעניין, בהמשך החוברת, כאשר המחברת נכנסת לעיסוק בנושאים ספציפיים, ניכר אצלה הדיסוננס בין מה שהיא מכירה אישית מהשטח ובין מה שהוצג בתחילת הדברים. כך לגבי לימוד תורה לנשים (עמ' 49 ואילך), המחברת אינה מתעלמת, ואינה יכולה להתעלם, כאישה למדנית ויודעת ספר, מן המצב הקיים, שבו נשים לומדות הרבה ויודעות הרבה. היא מבססת כראוי את הפטור היסודי של נשים מלימוד תורה וגם מסתייגת מלימוד תלמוד לנשים. עם זאת, היא מקפידה לציין את הסיבה לפטור הנשי מלימוד תורה בהסבר מהותי ולא טכני – לימוד התורה אינו חיוני עבורן לצורך התעלות המידות וקרבת ה'. גם כאן מובעת ההשקפה המעט חרדית, שעל פיה לימוד הלכה על מנת לפסוק (גם לגברים) הוא לימוד נחות לעומת לימוד גמרא בעיון. דומני כי זו אינה ההשקפה המקובלת בישיבות הדתיות־לאומיות.
המחברת קוראת בפירוש לנשים להגדיל את לימוד התורה שלהן בכמות ובאיכות, בלי לפחד מן המדרון החלקלק שיוביל אותן לפמיניזם. מי שטעם יין הונגרי, מי שראתה את העונג בלימוד התורה המעמיק הלכה למעשה, חורגת כאן מן הקו הכללי של החוברת, וניכרים דברי אמת. בהמשך (עמ' 68) היא כותבת: "חלק ניכר מהתפקידים הרבניים זמינים למעשה גם לנשים – אישה שראויה לכך יכולה ללמוד וללמד תורה, בוודאי לנשים. נשים שלמדו הלכה באופן רחב ויסודי יכולות ללמד ולהורות הלכה". זוהי אמירה שיכולה להופיע כלשונה בכל פרסום של כל ארגון פמיניסטי דתי.
נושאים נוספים הנידונים בחוברת הם חזרה על דיונים ותיקים מאוד. כך בנושא המעמד האישי יש ויכוח קבוע בין ארגונים שונים ובין הרבנות ובתי הדין לגבי הגדרת סרבנות גט, לגבי כמות המסרבים והמסרבות ולגבי האשמים בנושא. בחוברת מצדדת המחברת באופן מלא בצד הרבנות. עם זאת, היא מודה במקצת בשני דברים: א. בשנים עברו בתי הדין חששו יותר מדי מכפיית גט. ב. בזכות ארגוני הנשים המצב השתפר. נשאר לנו לשאול מתי ואיך התרחש השינוי שבעקבותיו בתי הדין כבר ממלאים את תפקידם כראוי וארגוני הנשים הלכו רחוק מדי. התהליך הזה לא תואר בחוברת.
הרבנית ד"ר מישלוב מקדישה מקום נרחב לדיון בדיני ירושה. הסיבה, לדעתי, ברורה: זהו מקום שבו ההלכה השתנתה עוד ועוד והתאימה את עצמה למציאות עוד ועוד, ויש כאן צורך להסביר את הגישה השמרנית. טענת ד"ר מישלוב שהשינוי היה הדרגתי ואיטי. עם זאת, נדמה לי שהיא מודעת לבעייתיות בעמדתה. מצד שני, אפשר בהחלט לומר שהיא מחזקת את הגישה התהליכית השמרנית בדרך שאפשר לעבוד בה וללכת בה.
בעמודי הסיום מובאים דברים בשבח התנועות הפמיניסטיות בעולם: על פעילותן נגד אלימות במשפחה ופגיעות מיניות, על שיפור היכולות של נשים בעולם הלימוד והמעשה ועל הגברת המודעות הגופנית של נשים.
אמת, לולא הייתה המחברת מגרשת ברגל גסה את הפמיניסטיות מקהל דורשי ה' באמצע החוברת, אפשר היה להאמין לקריאות השלום וההערכה המופיעות בסופו. ולולא אימצה את שיטת דעת תורה החרדית, אפשר היה גם לייצר תנועה פמיניסטית־פמיליסטית, כפי שהיא מציעה בסיכום.
הכותב חבר בארגון רבני בית הלל
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
**************************************************************************
תגובת ד"ר שפרה מישלוב:
ראשית, חשוב לי להבהיר מיד בפתח דבריי הקצרים – איני מתיימרת לנהוג מנהג "בעלת בית" על התפיסה היהודית ולקבוע מי רשאי ומי ראוי להיכלל בה כפי שכתב הרב הכט, ואיני מבקשת לגרש חלילה איש או אישה מחוץ למחנה ומקהל דורשי ה'. אין זו דרכי ואין זה מסמכותי. אני מוחה כנגד דברים חריפים אלה שנכתבו תוך ציטוט חלקי ומגמתי של דבריי. בחוברת אך הצבעתי על מה שנתפס בעיניי כדיסוננס בין מחויבות הלכתית לפמיניזם דתי בהיבט הרדיקלי שלו. מי שקורא את הדברים אחרת, ככל הנראה רואה מהרהורי ליבו, אחרת לא ברור כיצד ביקורת לגיטימית שהבעתי הוצגה בצורה מוקצנת כל כך.
יתר על כן, בחוברת אנו פורשות את עמדותינו על הנושאים הנידונים בה כפי שהבנו מרבותינו ומהמקורות שלמדנו, אך מדגישות כי "החוברת מהווה בסיס ללמידה ודיון ואנו מקוות שככל שירבו הקוראים בה נצליח לדייק בהבנת נושא מעניין, רגיש וחשוב זה לעם היהודי". לכן, אני שמחה על ביקורות שנכתבות על החוברת, כל עוד מטרתן לדייק ולהעמיק.
הבהרה נוספת שחשוב להבהיר – מטרת החוברת לתת סקירה כללית המתווה דרך חשיבה למי שעסוקות בשאלות הנוגעות ליחס בין יהדות לפמיניזם. היא אינה מחקר במובן המדעי של המונח, וגם לא פסיקת הלכה, והדבר נכתב במפורש בראשיתה. לכן בכוונת מכוון צוינו רק מקורות עיקריים ולא כלל המקורות שהרעיונות נשענים עליהם.
ובקצרה ביחס לטענות המהותיות יותר:
מהותניות: שאלת השפעת ההבדלים המגוונים בין נשים לגברים על מידת ואופן ההבדלים ההלכתיים ביניהם היא שאלה כבדה, ולא בכדי הוקדש לה מקום רב יחסית בחוברת. ישנם הבדלים הלכתיים ברורים בין נשים לגברים גם כיום – בהיקף חיוב המצוות, בנוגע למעמד אישי ועוד. החוברת מבקשת לתת פשר לשוני זה, שאינו יושב על פערי מעמד ושליטה, אלא מבטא מהות וערך. אנו גם מציינות את התמורות שחלו בדורות האחרונים בתחומים אלה, אך מבקשות לגדר אותן בגדרי ההלכה המקובלת ולשמר הבדלים עקרוניים חשובים בין נשים לגברים באופן המוקיר ומכבד את הזהות הייחודית של כל אחד ואחת. ובנוגע למי שמבקשת להוסיף על הקודש מעבר לחיוביה הבסיסיים – החוברת לא יוצאת נגד מגמה זו, להפך, אך גם זאת בקריאה לנאמנות אותנטית למהות ולא כחיקוי של העולם הגברי.
בקשר לסוגיית דעת תורה שרמז עליה הרב הכט, שהינה רחבה מאוד, אציין רק בקצרה שתמוה בעיניי כי מי שאוחז בכובע הסמכות ההלכתית, יוצא נגד קיומה של סמכות כזו בציבור הציוני־דתי. האם הציווי "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" ניתן רק לציבור החרדי ורבניו? האמירה שהציונות הדתית היא במהותה תנועה של יציאה כנגד סמכות רבנים היא שיבוש היסטורי. תנועת המזרחי הוקמה על ידי רבנים, ורבים הצטרפו לדרכה בברכתם של רבנים גדולים.
בנושא המעמד האישי וסרבנות גט, כמו גם בנושאים אחרים, הרב הכט מצטט לצערי באופן חלקי ומשובש את העמדה שהוצגה בחוברת. מדובר בנושא רחב, רגיש וחשוב מאין כמוהו. עמדתנו היא כי תכלית המנגנון ההלכתי לייצב מערכת זוגית ומשפחתית נאמנה ומחויבת, ולא חלילה לפגוע בנשים. מתוך נקודת מבט זו אנו בוחנות את התמורות שחלו בתחום זה ואת הקשיים הנוכחיים.
אדגיש כי החוברת נכתבה מתוך חשיבה מרובה באופן כזה שהמחשבות והרעיונות נבנים זה על גבי זה, וניתן לעמוד על תפיסת העולם המלאה שהצגנו בה רק כאשר קוראים את כולה. ציטוט קטעים באופן קטוע, מגמתי ומשובש כפי שנעשה במאמר הביקורת של הרב הכט, חוטא למסרים של החוברת ומציג אותם בצורה שאינה הולמת את כוונתם המקורית. אני ממליצה לקוראים לקרוא את החוברת במלואה (היא זמינה חינם ברשת, וכן לרכישה מודפסת בעלות סמלית) ולהתרשם בעצמם.
אני שמחה על ההזדמנות להבהיר את כוונת החוברת, וחוזרת על דבריי הכנים המביעים הערכה רבה לתמורות החיוביות במעמד האישה בדורות האחרונים. החוברת נכתבה מתוך אכפתיות ואהבה לכל איש ואישה מישראל, ואני מקווה שנחבור כולנו לקדם את ערכינו החשובים והקדושים למען כלל ישראל לשם שמיים.
***************************************************************************