"יהיה כאוס, השנה לא תיפתח". לדבריה של מנכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, אנחנו צריכים להתכונן לבאות. בכיר באוצר הוסיף מצידו: "אין הידברות עניינית".
נכון לכתיבת שורות אלו, כשבוע לפני תחילת הלימודים, לא ברור אם שנת הלימודים תיפתח כסדרה. נגלה לכם סוד קטן - לרוב ההורים זה גם לא משנה. למה? כי לא חשוב להם עתיד ילדיהם? כי לא אכפת להם אם הילדים יישארו בחופש והם ייאלצו להמשיך לחפש סידורים וחוויות שונות כדי להעסיק אותם? לא זה העניין.
לציבור הישראלי נמאס להיות קהל הצופים בזירת ההתגוששות המתמשכת בין ארגוני המורים למשרד האוצר.
ב־1948 נַשָק של ההגנה בשם דוד ליבוביץ המציא תותח חדש. התותח נקרא על שמו בשם "דוידקה". נוצרו רק שישה או שבעה פריטים מסוגו. ייחודו של התותח לא היה בדיוק או בעוצמה המיוחדת שלו. תותח הדוידקה זכור לטוב בעיקר בזכות הרעש שהקים בזמן שיגור הפצצות. הרעש שלו היה מבהיל. במקומות שבהם נעזרו הלוחמים בדוידקה נרשם אפקט מצטבר של פיצוץ ורעש חזק ומבהיל, שהוביל לבריחת כוחות האויב ולניצחון הצבא העברי הצעיר.
ייתכן שהורי ישראל מבינים שההתנהלות בין האוצר לארגוני ההורים בנויה על אפקט הדוידקה. מדובר בפיצוצים וברעשים גדולים, שנועדו להרשים את הסביבה. ואם בכל זאת תתקיים שביתה, ההורים מקווים שהיא תהיה מינורית ומהר מאוד יחזירו את בתי הספר לשגרה. ובאמת, מה עוד אפשר לעשות?
לכן, אם תיכנסו במהלך השבוע לאחת מהחנויות המוכרות ציוד חזרה לבתי הספר, תיתקלו בעשרות הורים העוברים בין המדפים וממלאים את העגלות על פי הרשימות שקיבלו מבתי הספר. הם פועלים בניגוד גמור לכותרות החדשות. הם עושים את מה שביכולתם לעשות: להתכונן לאחד בספטמבר.
במבחן הזמן ההיסטורי, תותח הדוידקה לא שרד. כנראה שמלבד רעש מרשים, כדי להיות תותח מוצלח צריך נתונים נוספים של אמינות, דיוק ועוצמה. ארגוני המורים פועלים לרווחת צוותי העובדים ודואגים לתלמידי ישראל. ויחד עם זאת, גם אם הוויכוחים בין פקידי האוצר לארגוני המורים הכרחיים ומדובר במערכה מקצועית נכונה ומוצדקת, ואף אם הטענות הנידונות מוצדקות ובאמת אי אפשר לפתוח את שנת הלימודים במתכונתה הנוכחית בלי שינויים הנוגעים לשכר ולתנאי ההעסקה - קשה לשמוע את הטרמינולוגיה ואת השיח בין הצדדים. שיח המאיים בהשבתה, זעקות הארגונים וטענות האוצר לא נשמע באוזני ההורים. התחושה היא שבדומה לדוידקה, שני הצדדים מייצרים רעש עד שכבר לא ברור מי הרעים ומי הטובים.
מטבע הדברים, משאים ומתנים נסגרים בדקה התשעים, אך נדמה שמסורת השביתות של האחד בספטמבר הלכה הפעם צעד אחד רחוק מדי. הציבור מיצה עד תום את כוס חוסר האונים וחוסר היציבות. הורי ישראל נעים בתגובותיהם בין אדישות לכעס. השביתה המדוברת מגיעה אחרי שנתיים מורכבות של נגיף הקורונה, שבהן נפגעה הלמידה הסדירה. אחרי חודשיים של חופשה שאיננה מותאמת לימי החופש במשק, הורי ישראל שואפים לחזרה לשגרה. הם עייפים מאיומים ב"כאוס" ומהבטחות ש"ככה לא תיפתח השנה", ומעדיפים להתמקד בשאלה אם לקנות מארז של מחברות שורה או שעדיף לקנות כמה מחברות ספירלה.
יחד עם זאת, עם כניסתה בעזרת ה' של שנה"ל תשפ"ג, צלילי שלום כיתה א' ותצלומי ההורים בשערי הכניסה לבית הספר, נצטרך כולנו לנשום עמוק. מערכת החינוך תתמודד עם אתגרים לא פשוטים שהשאירה לה השנה הקודמת. על פי נתוני משרד החינוך, כמאה אלף תלמידים לא שבו למערכת החינוך. קיים מחסור של אלפי מורים, סייעות, גננות ומנהלים. על המערכת להחזיר את התלמידים למסלול ההספקים ולהרגלי הלמידה. יש צורך בשיקום המיומנויות החברתיות והרגשיות לצד צמצום פערי למידה בין תלמידים שהוריהם יכלו לספק להם שיעורים פרטיים ומסגרת תומכת ובין תלמידים שהוריהם המוחלשים לא הצליחו לעמוד בקצב.
אל הסיר המבעבע הזה נוסף שיח הרשתות החברתיות. שיח עכשווי, מהיר ועצבני שבו הכול מצולם, מתועד ומשודר ב־live לעולם. שיח שבו יש אפס סובלנות לתקלות ולטעויות, ומאה אחוז נכונות להעלות ולצלם הצלחות בזק. באקלים כזה מערכת החינוך תתקשה לייצר תהליך של עמל מתמשך. זה לא סוד שבתי הספר נמצאים תחת זכוכית מגדלת, וצוותי חינוך רבים נמצאים בחזית, פועלים תחת מכבש לחצים. הדרישה שבתי הספר יכשירו תלמידי "סטארט־אפ ניישן" יחד עם הצבת גבולות, הכלה, וניסיון להבין את מדיניות המשרד המשתנה, היא דרישה לא פשוטה בעליל.
אז מה יש לעשות עם הנתונים האלה? במקום זכוכית מַגְדלת, צריך להשתמש בזכוכית מְגַדלת. לתת לבעלי התפקידים לעשות את העבודה. לרופאים, למהנדסים או למכונאי רכב לא עומדים על הראש, אלא מחכים בחדר ההמתנה ונותנים בהם אמון שיעשו את תפקידם. אולי הגיע הזמן לשבת בחדר ההמתנה, לתת אמון בתהליך, בבעלי התפקידים, בתלמידים ובעצמנו.
מדד האושר המדווח בישראל הוא בין הגבוהים בעולם. למרות נתוני הסיום של השנה החולפת וחרף העתיד המאתגר, אנחנו אופטימיים. איך אפשר להסביר את זה? אולי כי אנחנו יודעים שתמיד יהיה מי שימציא תותח פלאים או כיפת ברזל, או אולי זאת האמונה הנטועה חזק בקרב מאמינים בני מאמינים.
***