מול ההודעה שנחתה בתיבת המייל שלו מטעם אגודת הסופרים, לא הועילו עשרות שנות כתיבה ספרותית ועובדת היותו סופר ותיק ומוערך. לסופר פוצ'ו, או בשמו הרשמי והפחות מוכר ישראל ויסלר, לא נותרו מילים שיכולות לפאר את הנייר. "מהרגע הראשון זה נראה לי כל כך מטופש, מה זה צריך להיות השטות הזו?" הוא קובל בישראלית מצויה ממרום 92 שנותיו.
קצפו של פוצ'ו - סופר, משורר, עיתונאי, תסריטאי ופזמונאי, שהרבה לכתוב על דור הפלמ"ח וזכה בשורה של פרסים על כתיבתו – יצא על הודעה מטעם האגודה, שבישרה על האספה השנתית, שבה יידון שינוי שמה של אגודת הסופרים. האגודה, שהוקמה לפני למעלה ממאה שנים על ידי אבי הספרות העברית המתחדשת, חיים נחמן ביאליק, חוסה תחת השם הרשמי 'אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל'. אולם כעת, מתברר, יש מי שרוצים לחולל בשם הזה שינוי ברוח הזמן.
דגל טמטום השפה
באספה השנתית של אגודה הסופרים, שתתקיים בשבוע הבא בבית הסופר בתל אביב, יתבקשו חברי האגודה להצביע על אחת מהחלופות הבאות לשינוי שמה של האגודה: אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל; אגודת הסופרות והסופרים בישראל; אגודת הסופרות והסופרים במדינת ישראל. השינויים המוצעים מבהירים היטב מאיזה כיוון הגיעה הדרישה לשינוי, אולם בתוככי אגודת הסופרים יש מי שעדיין מסרבים להיכנע לרוחות החדשות ומבקשים לשמר את העברית ואת הניסוח המקורי והמדויק, כיאה לאגודה של סופרים עברים, גם על חשבון מאווייהן של קבוצות נשים מסוימות.
הסופר פוצ'ו שפשף את עיניו בתדהמה מול ההצעות החדשות, ומיהר לשגר מכתב בלשונו השנונה אל יושב ראש אגודת הסופרים, צביקה ניר, שאותו כינה באירוניה בראש הדברים "יושב ראש אגודת הסופרות והסופרים העבריות והעברים": "האומנם האגודה שלנו נפלה על הראש? האומנם היא החליטה שיש לסרבל את השפה העברית במילים מיותרות שרק גורמות לבלבול ראש?" הקשה פוצ'ו, והמשיך לזרום עם האבסורד: "ואם אכן כך, למה שרק אגודת הסופרות והסופרים תהיה נושאת את דגל טמטום השפה? למה לפגוע בכבוד ההמנון הלאומי שלנו, וכשאנו עומדים דום ושרים אותו, למה לא נשיר 'נפש יהודי ויהודייה הומייה'? למה לקפח את היהודיות? ולמה לא לתקן את אלתרמן בשירו על מגש הכסף, למה לא לסיים אותו ב'אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודיות והיהודים'? בהזדמנות זאת כדאי אולי גם לתקן את מגילת העצמאות, כי בן־גוריון בטח יבין שהוא טעה והיה צריך לכתוב שבארץ ישראל קמה מדינת היהודים והיהודיות ולא רק היהודים".
פוצ'ו ממשיך להתגלגל עם אפשרויות כיבוש השפה בידי הפמיניזם, ומסיים בפנייה ברורה עם קריצה ליושב ראש האגודה: "בקיצור צביקה, אנא אל תנסו לשנות את סדרי העולם שלא לצורך. ואם סופרות האגודה ירימו קול זעקה וקריאה למרד, אני נכנע מראש ומעדיף שיקראו לנו אגודת הסופרות - ובלבד שלא תקום ותתחולל בינינו מלחמת אחים ואחיות".
בשיחה עם 'בשבע' מסביר פוצ'ו כי כל מלחמת המינים הזו נראית מיותרת בעיניו: "כל המלחמה הזו שלא לקפח את הצד הנשי נראית לי איזה שעשוע מיותר ונטייה שהתחילה מרב מיכאלי. היא אולי לקחה את זה על עצמה כמשימה מיוחדת, אבל היא כל כך מיותרת". ואשר לשינוי שם האגודה, הדבר מיותר בעיניו עוד יותר: "איך אפשר לשנות את השם שביאליק קבע לאגודה? גם מבחינה מעשית, השם המסורבל שהם מציעים נראה מגוחך ממש. בכל האופציות המוצעות הנוסח שונה ל'סופרים וסופרות', כאילו זה ברור שכך צריך להיות. אנחנו צריכים לסרבל את שם האגודה בגלל שיגעון של כמה בחורות שמרגישות מקופחות? מאה שנה אנחנו חיים עם השם הזה בשלום, כעת יש דור חדש שרוצה לחדש וזו זכותו. אולי אני מיושן", הוא מגדיר את הוותק בן שבעים השנה שלו באגודה, "אבל אני לא רוצה שלאגודה שלי יהיה שם כל כך מטופש".
פנייתו של פוצ'ו ליושב ראש האגודה הניבה תגובות נוספות מצד סופרים וסופרות חברי האגודה ששיתפו אותו בהתנגדותם לשינוי המוצע. כך למשל הסופרת שמחה סיאני, על אף היותה חלק מהאגף הנשי באגודה, שיגרה ליושב ראש האגודה מכתב שבו ציינה כי היא "מזועזעת מעצם הרעיון ששם האגודה ישתנה". יושב הראש צביקה ניר השיב לה כי סופרות רבות פנו אליו בבקשה לשנות את השם, וכי כל אחד יכול להציע רעיונות ונושאים לפני חברי הוועד המנהל. כשתהיה הצבעה, אמר לה, יוחלט אם לשנות את שם האגודה אם לאו. "כתבתי לו שאני אבוא לישיבה", מספרת סיאני, "ואפילו אם אהיה יחידה - אצביע נגד רעיון איוולת זה. אני, על כל פנים, לא אשנה את שם האגודה במכתביי", היא מצהירה, "גם אם צביקה - שאני מאוד מעריכה את פועלו - ושרת התחבורה ידרשו זאת ממני".
סיאני חוזרת על הגדרתו של פוצ'ו ומכנה את ההצעה "טיפשית". "זה טיפשי לשנות", היא מסבירה, "הרי מבחינה לשונית סופרים וסופרות יחד נכללות במילה סופרים. אני אומנם בעד קידום נשי", היא מדגישה, ומתארת את פועלה הציבורי בנושא, במיוחד בתחום הספרות והיצירה, "אבל השינוי הזה לא ראוי. נשים הן כוח נפלא ויש להן ערך רב לקהילה ולמשק, אבל לא צריך לשים אותן ללעג ולקלס, יש לעשות הכול במידה. זה טיפשי ולא מכובד. אם ביאליק החליט על השם המקורי, למה לשנות? אין לכך שום סיבה מוצדקת".
למחאה הצטרפו גם צמד המשוררים הרצל ובלפור חקק, חברי האגודה, וגם הסופר אהוד בן עזר, אשר בגיליון החדשות המקוון שהוא מפרסם הביע שאט נפש וגיחוך מהשינוי המוצע: "האם אין גבול לטמטום? האם הטיפשות של שרת התחבורה הבורה מרבה מיכאלה עילגת הלשון העברית פולשת גם לאגודת הסופרים העברים?" תהה בחריפות, והציע: "למה לא 'אגודת הסופרים העבריות בישראל'? סליחה, ביאליק, שהטמטום משתלט על האגודה שיסדת! אנחנו, בכל מה שנכתוב, לעולם לא נשנה את השם המקורי, הנכון גם דקדוקית".
"רוב חברי האגודה הם נשים"
צביקה ניר, יושב ראש אגודת הסופרים, לא הבין על מה המהומה. כשפנינו אליו לשמוע את גרסתו בפרשה, הוא כמעט נהנה מכך שאירוע של האגודה זוכה לכותרות בעיתון. ניר, שהוא שילוב של סופר, משורר ומשפטן, הוא גם חבר מפלגת העבודה – כן, זו של מרב מיכאלי – שכמעט נכנס כחבר כנסת בשלהי הכנסת השלוש־עשרה. חתנו הוא חבר הכנסת גלעד קריב, גם הוא איש מפלגת העבודה.
מבחינתו של ניר, מדובר בתהליך טבעי שהתרחש כתוצאה משינויים דמוגרפיים בקרב חברי האגודה. "רוב החברים באגודה היום הם נשים. גם בגופים הפורמליים של האגודה מכהנות נשים רבות. לי עצמי יש שתי סגניות שהן נשים – מנהלת האגודה והמנכ"לית. הייתה פנייה של סופרות ומשוררות להוסיף את המילה 'סופרות' לשם האגודה. אני עצמי הייתי די שמרן ולא מיהרתי לעשות זאת, ובכל מקרה בשביל שינוי כזה צריך לכנס את האגודה, וזו מתכנסת אחת לשנה. העניין נדחה בשנות הקורונה, אבל בשבוע הבא מתקיימת האספה השנתית, וחוקית אני לא יכול למנוע מחברים באגודה להעלות הצעה לסדר היום".
ניר טוען כי ניסה להסביר לסופרות את הבעייתיות בהצעה, אולם "באווירה שיש בציבור השנים האחרונות לגבי מעמד נשים, הלחץ היה גדול". ניר מעדיף, במקום להיכנס לוויכוח עם חברות האגודה, לתת לרוב לומר את דברו. "הן יציגו את הצעתן באספה, אני מניח שיהיו תגובות נגדיות, ומה שיוכרע בהצבעה זה מה שיקרה".
ניר עצמו לא סבור שהשינוי הסמנטי משמעותי. "בעיניי זה לא כזה דבר גדול ולא משנה את מהות אגודת הסופרים. אבל גם אם הרעיון יתקבל אראה בזה דבר חיובי, שיהיה ביטוי לסופרות בשם האגודה". בשמה האנגלי של האגודה, הוא מדגיש – למרבה האבסורד – לא יחול שינוי, והסופרים יישארו בו ללא הסופרות לצידם.
מי שמוביל את המהלך, לדברי ניר, הן שלוש סופרות מגיל הביניים ("המבוגרות יותר, כמו גם המבוגרים, הם יותר שמרנים", הוא מסביר): פרופ' רחל אליאור, ד"ר שלומית ליר והסופרת עדנה שמש. כל אחת בדרכה עוסקת ציבורית, מחקרית וספרותית בנושאים על הסקאלה הליברלית שבין קידום נשים לקידום פלשתינים.
כאמור, סופרים וסופרות שונים נזעקו ומבקשים לנסות לשנות את רוע הגזרה, אבל כמיטב המסורת הדמוקרטית, וכפי שטען גם ניר – ההחלטה תתקבל לבסוף בהתאם למספר האצבעות שיורמו באספה השנתית. פוצ'ו בן ה־92 יתקשה להגיע, בהסבר המעניין ש"מאז שמכרתי את הווספה שלי לפני שנתיים אני כבר לא נוסע בעיר", אבל יושב ראש האגודה הבטיח לו שמכתבו יוקרא באספה. נותר רק לעקוב ולראות עד כמה חברי האגודה השמרנים, ובהם גם לא מעט שומרי מסורת, דתיים וגם חרדים, יקדישו את זמנם לשמירה על כבודה של העברית לא רק מול המקלדת.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***