זה נראה שהתרגלנו לטרור שמכה בנו בגלים הולכים ובאים, שאנחנו מקבלים את המציאות המטורפת הזו כגזירת גורל.
וזה שקר. שקר שמפמפמים לנו כבר הרבה שנים אנשים חלשים ברוחם שמנסים לשכנע אותנו ש"לטרור אין פתרון צבאי" וממילא צריך ללכת ל"פתרונות מדיניים" מסוכנים שמתפוצצים לנו פעם אחר פעם באוטובוסים במרכזי הערים ובאלפי הרוגים ופצועים. ושקר שחוזרים עליו אלף פעם לא הופך לאמת.
האמת היא שהטרור הוא ממש לא גזירת גורל. את הטרור אפשר וצריך למגר ולנצח, אבל לא בשיטה של מרדף אחרי היתושים אלא ביבוש הביצה.
את הטרור אנחנו פוגשים במציאות הפיזית. אבל עד כמה שזה נשמע מוזר ברגע הראשון, ניצחון עליו משיגים במישור אחר בכלל - במישור התודעתי.
וכשחושבים על זה, זה ממש לא מוזר. למעשה, כל תפישת ביטחון נשענת על תודעה. זו המשמעות של הרתעה, שניצבת בבסיס תפיסת הביטחון של כל מדינה נורמלית. הרתעה היא מושג תודעתי והיא הנדבך היסודי ביותר של כל תפיסת ביטחון. אם הגענו למצב שבו האויב שלנו לא מורתע והוא גורר אותנו להתמודד איתו בחזית הפיזית ומרשה לעצמו לנסות לפגע בנו אנחנו כבר בבעיה קשה. מרדף אחרי נמרים שברחו מהכלוב ויצאו לחפש טרף לנעוץ בו את מלתעותיהם תמיד יהיה מרדף סיזיפי ומתמשך, ואף פעם לא יוכל להיות הרמטי. לכן תוצאותיו של מהלך צבאי נמדדות תמיד באפקט ההרתעה שהוא יוצר ובמשך הזמן שהוא נשמר לאחריו.
הרתעה במלחמה קונבנציונלית בין צבאות מושגת באמצעים קונבנציונליים. הרתעה במלחמה לא קונבנציונלית מושגת באמצעים לא קונבנציונליים. הרתעה מול טרור של חיות אדם בסביבה אורבנית דורשת סל כלים דרסטי שכבר מזמן לא נמצא בלקסיקון שלנו. החל מהרס בתים והחרמת רכוש, גירוש משפחות וגביית מחיר בלתי נסבל מהסביבה התומכת והמשלחת, החזרת המחסומים כאמצעי התרעתי והרתעתי כאחד, שלילת היתרי עבודה, ועוד ועוד.
אבל יש מישור תודעתי בסיסי עוד יותר מהרתעה: צריבת תודעה שמוציאה לאויבים שלנו את החשק והמוטיבציה לפגוע בנו. אם תרצו משהו כמו קיר הברזל של ז'בוטינסקי. גדיעת התקווה שמניעה את גלגלי הטרור ומהווה את הרוח החיה שלו.
הטרור הוא רציונלי והוא נועד להשיג באמצעותו הישגים. לפגוע ולהחליש אותנו ולקרב את הערבים למטרת העל שלהם - השמדת מדינת ישראל והציביליזיצייה המערבית כולה. זה המנוע של הטרור האיסלמי מסביב לעולם.
וכדי לנצח את הטרור הזה ולהכריע אותו צריך לייבש את ביצת התקווה שמניעה אותו. לצרוב בתודעה של האויב שהמלחמה נגדנו היא חסרת סיכוי ותוחלת.
ובני גנץ, בשתי הקדנציות שלו כשר ביטחון בשלוש השנים האחרונות עושה את ההיפך הגמור. גנץ פועל אקטיבית לטיפוח התקווה של ערביי יהודה ושומרון להקמת מדינת טרור בלב ליבה של ארץ ישראל. תמיכתו האקטיבית במאמצי ההשתלטות הערבית על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון שנועדה לקבוע עובדות בשטח ולייצר את התשתית הפיזית להקמת מדינה ערבית, החזרתו של אבו מאזן למרכז הבמה הבינלאומית, חיזוק הרש"פ והעברת תקציבים שמועברים על ידה למחבלים ולמשפחותיהם, ומנגד הצרת צעדיה של ההתיישבות הישראלית ומרדף אלים אחרי כל אוהל, קרוואן או פחון - כל אלו מזרימים מים רבים לביצת הטרור והופכים אותה לטובענית הרבה יותר ומהווים את הדלק שמניע את הטרור במתארים השונים שלו.
והתקווה הזו שמפיחה רוח בערביי יהודה ושומרון מקרינה גם על האויבים שלנו בעזה ובלבנון ובאיראן, וכן, גם על הגיס החמישי מקרב ערביי ישראל. כולם שואבים עידוד מהיחלשותה של ישראל ומתחושתם שאפשר להכריע אותה בטרור ובאלימות. וזה לא משנה כמה הצהרות לוחמניות ישאו קברניטי המדינה וקציניה לאזני האויב. מעשים תמיד נושאים שדר חזק יותר מדיבורים וגוברים עליהם.
ומהסיבה הזו גנץ מסוכן לא רק מדינית אלא גם ביטחונית. מהסיבה הזו גנץ הוא שר ביטחון כושל שטועה שוב ושוב אסטרטגית ולא מצליח להבין למה הוא לא מצליח לנצח טקטית. כי לטרור אין באמת מענה טקטי מושלם. יש רק מענה אסטרטגי במישור התודעה. ובמישור הזה גנץ חלש, מבולבל ואובד דרך. ובמילים פשוטות: גנץ הוא איש שמאל, חניך אסכולת אוסלו התבוסתנית והמסוכנת.
הימין חייב לנצח את הבחירות האלה, להוציא את גנץ ממשרד הביטחון ולהפסיק את הנזקים האסטרטגיים שהוא גורם לביטחון ישראל.
וכשנוציא את גנץ ממשרד הביטחון נכה בעזרת השם בטרור בנחישות, נגבה מחיר בלתי פרופורציונלי מהמעורבים בו, נגדע את מאמצי הרש"פ להשתלט על השטחים הפתוחים ונאיץ את פיתוח ההתיישבות באופן שיבהיר לאויבים שלנו שאנחנו כאן כדי להישאר לנצח. ואז הטרור יהפך לחסר תוחלת וידעך.
זו הדרך ואין בילתה. ובשבילה אנחנו צריכים את ההתגייסות שלכם. של כולנו. כדי לנצח את הבחירות ולהקים ממשלה יהודית, ציונית ולאומית טובה לישראל ולביטחון אזרחיה.