1.
במפלגת הציונות הדתית יכולים להיות מרוצים מתהליך הפריימריז ומתוצאותיו. שמונים אחוזי הצבעה, גם אם מהטלפון הנייד או מהמחשב, מלמדים על מידה רבה של אכפתיות ועניין שגילה ציבור המתפקדים. המעורבות הזאת תועיל למפלגה בהמשך הדרך. בצלאל סמוטריץ' רצה לראות את ארבעת חברי הכנסת המכהנים שומרים על מקומם בחמישייה הראשונה, וזה גם מה שהחליט הציבור. אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן ומיכל וולדיגר תפקדו היטב בכנסת הקודמת ולקחו חלק משמעותי במהלכים המוצלחים שהביאו להפלת ממשלת בנט-לפיד-עבאס ופיזור הכנסת. הם גילו נאמנות אידיאולוגית ולא התפתו להצטרף לקואליציה בתמורה לתפקידים ולכיבודים. כתוצאה מפיזור הכנסת הקדנציה שלהם התקצרה מאוד, וזוהי עוד סיבה לתת להם אפשרות לקדנציה נוספת. האמון שניתן בחברי הכנסת של הציונות הדתית בולט במיוחד על רקע עריפת ראשי הבכירים שבוצעה במפלגות השמאל שבהן התקיימו פריימריז. מלבד מרב מיכאלי, כל שרי העבודה ומרצ נאלצו לפרוש מהמרוץ או נדחקו למקום לא ריאלי לאחר שאיבדו את אמון חברי המפלגה, שנתנו להם ציון גרוע על תפקודם בממשלה. סמוטריץ' יכול להיות מרוצה מכך שהנבחרת שהוא עצמו ליהק לפני פחות משנתיים זכתה גם לאמון הציבור כאשר ההכרעה הועברה לידיו.
2.
תהפוכות הפוליטיקה לימדו אותנו שהכול עוד יכול להשתנות עד לתאריך הסופי של הגשת הרשימות, אבל כפי שזה נראה עכשיו – הציונות הדתית ועוצמה יהודית לא ירוצו יחד בבחירות הקרובות. ולא משום שבן גביר הכריז כבר לפני שבוע שהוא ירוץ לבד משום שבצלאל, לדבריו, לא רציני. הכרזות מהסוג הזה הן לעיתים רק מהלך טקטי שנעשה במסגרת החתירה להגיע להסכם. הבעיה היא אחרת – קשה לראות איך השניים מגיעים להסכמה. הפער בין עמדותיהם אולי היה ניתן לגישור אילו היו בטוחים שכדאי להם לרוץ יחד. וזה העניין, שהם לא מספיק להוטים. כל אחד מהם רואה יתרונות גם בריצה נפרדת, ולכן לא ממהר להתגמש וללכת לקראת חברו. מבחינת כל אחד מהם, אם יסכים לוותר יותר ממה שכבר הציע, העסקה כבר לא תשתלם לו ולמפלגתו. בן גביר אולי רוצה ריצה משותפת, אבל בתנאים שלו, וכך גם סמוטריץ'.
3.
איתמר בן גביר מתבסם מהסקרים המחמיאים ומהאהדה הרבה שהוא פוגש במסעותיו בארץ, גם מצד חוגים שבעבר לא היו מוכנים לשבת איתו באותו חדר. הוא קורא סקרים שנותנים לו שבעה ואפילו שמונה מנדטים בריצה נפרדת, ומרגיש מאוד גמיש כשהוא מסכים שסמוטריץ' יעמוד בראש הרשימה ושהעשירייה הראשונה תחולק בריצ'רץ' שוויוני.
אז אם מצבו בנפרד כל כך טוב, למה בעצם בן גביר לחץ לריצה משותפת? שאלה טובה. אולי משום שהוא בכל זאת לא לגמרי סומך על הסקרים. ואולי משום שהוא יודע שאת עוצמה יהודית שרצה בנפרד יהיה קל יותר לנתניהו להשאיר מחוץ לממשלה הבאה, במקרה שהצעד הזה יהיה תנאי שתציג מפלגה מהגוש השני, זו של בני גנץ, למשל, כתירוץ לבוחרי השמאל מדוע החליטו להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו. את סמוטריץ' נתניהו יתקשה יותר להשאיר בחוץ, ולכן החיבור אליו יעניק לבן גביר הגנה, חלקית לפחות, מפני הדרה מהקואליציה ומהממשלה. ואולי בן גביר רוצה רק להיראות כמי שחתר לריצה משותפת, כדי שלא ייענש בקלפי בידי בוחרים שוחרי אחדות.
4.
סמוטריץ' מצידו מרגיש שבשביל להשיג רק חמישה מנדטים למפלגתו הוא לא זקוק לבן גביר. גם אין לו את מרחב התמרון שיש לבן גביר, שבכל מקרה צפוי להגדיל את כוחו גם בריצה משותפת, כשהשאלה היא רק אם פי שניים או פי שלושה ויותר. לסמוטריץ' יש כבר עתה חמישה חברי כנסת מכהנים, שהוא חייב לדאוג להם למקומות בטוחים. מעבר לכך, בציונות הדתית יתקשו לראות את עוצמה יהודית מכפילה את כוחה פי שלושה וארבעה ויותר, בעוד המפלגה שלהם רק משמרת את כוחה הנוכחי – ועוד אחרי שהשקיעה כל כך הרבה במפקד ובפריימריז. יהיה קשה להציג את הפריימריז כסיפור הצלחה אם בעקבות המיקומים שייקבעו במשא ומתן עם עוצמה יהודית לא ייכנס לכנסת הבאה איש ממתמודדי הפריימריז מלבד ארבעת חברי הכנסת שכיהנו בכנסת היוצאת. סמוטריץ' אומנם מודע ליתרון שיש בניהול משא ומתן קואליציוני בראשות סיעה גדולה יותר שכוללת גם את בן גביר, אבל מצד שני הוא רואה גם את החשש שדרישה של גנץ להשאיר את בן גביר מחוץ לקואליציה תשאיר בחוץ גם את שותפיו. ואשר לסקרים, ניסיון העבר מלמד שאצל סמוטריץ' התוצאה בקלפי טובה יותר מתוצאות הסקרים. אצל בן גביר עד היום זה היה הפוך.
5.
אם בן גביר היה בא בגישה מרוסנת ומסתפקת במועט כמו בבחירות הקודמות, הוא היה מגיע להסכם שיבטיח לו שלושה חברי כנסת מתוך שמונה, וארבעה במקרה שייבחרו עשרה. אבל בן גביר של היום נמצא במצב אחר. הוא לא חושש שלא יעבור את אחוז החסימה, בפרט אחרי שהצליח לצרף לשורותיו שחקן חיזוק בדמותו של הרב עמיחי אליהו, והוא רוצה למצות את הפוטנציאל האלקטורלי שהסקרים מבטיחים לו.
השאיפות של בן גביר והאילוצים של סמוטריץ' אינם מאפשרים להם להיפגש, וזה אולי מצער, אבל לגיטימי. נכון שמידת הזהירות אומרת ללכת על בטוח, וכבר נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד". אבל אם נפל הפור והוחלט ללכת בנפרד, אפשר לראות גם את פוטנציאל היתרון שיש בכך. כי יש סיבות טובות להאמין שבמקרה הזה השלם קטן מסכום חלקיו, ושתי המפלגות ישיגו בנפרד יותר ממה שישיגו ביחד.
בכל מקרה, גם סמוטריץ' וגם בן גביר צריכים להתפלל איש להצלחתו של חברו, כי אם אחד מהם לא יעבור את אחוז החסימה, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה שלגוש הימין לא יהיו 61 מנדטים ולא תקום ממשלת ימין. החשש מפני נפילה של אחת המפלגות צריך לזרז את כל אחת מהן ואת ציבור תומכיה לעבוד קשה למען ההצלחה בבחירות, להרחיב את מעגלי התמיכה ולדאוג שכל אחד ואחת מבעלי זכות הבחירה יממש את זכותו וחובתו האזרחית ויבוא לקלפי להצביע.
אם אכן נגזרה פרידה, מה שצריך לדרוש עכשיו משתי המפלגות הוא שינהלו מערכת בחירות נקייה מהשמצות הדדיות וממריבות מכוערות. זה לא קל, אבל אפשרי. ובמסגרת הפגנת הרצון הטוב, כדאי וראוי שהשתיים יחתמו ביניהן הסכם עודפים.
6.
שחקן נוסף שמתבונן מלמעלה בשדה המערכה הציוני־דתי ומאותת על כוונה להתערב הוא בנימין נתניהו, שמפזר רמזים עבים על כך שהוא מעוניין ששתי המפלגות ירוצו ביחד. לפי תדרוכים שנמסרים לכתבים, נתניהו חושש שאחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה. לחשש הזה, אגב, יש פתרון די פשוט: שנתניהו לא ישלוף כמו בעבר את קשית השתייה המפורסמת שלו, ולא ינסה בימים האחרונים של מערכת הבחירות למשוך אליו בוחרים פוטנציאליים של מפלגות הציונות הדתית. לא משום שאין לנתניהו זכות דמוקרטית לנהוג כך, אלא משום שזה לא ישתלם לו. לליכוד יהיו אולי יותר מנדטים, אבל אם עוצמה יהודית או הציונות הדתית לא יעברו חלילה את אחוז החסימה, לנתניהו לא יהיו 61 חברי כנסת.
זה כבר קרה לו בעבר בבחירות 2019, כאשר למפלגת הימין החדש של בנט ושקד חסרו 1,400 קולות בלבד כדי לאפשר לנתניהו להקים קואליציית ימין יציבה והומוגנית. יש להניח שנתניהו למד את הלקח ולא יתנהל באופן שיסכן את מפלגות הגוש שלו. אולי אף יגדיל לעשות, כמו במערכת הבחירות הקודמת, ויעודד הצבעה עבורן כדי להבטיח שלא ייכשלו.
כמובן שלנתניהו ולליכוד יהיה נוח הרבה יותר אם שתי המפלגות ירוצו ביחד, צעד שיוציא את הרשימה שלהן מאזור הסכנה ויאפשר לו למשוך אליו כמה מנדטים מהן ללא חשש. לכן צריך להתייחס בחשדנות לעצות האיחוד של נתניהו. הן לא נאמרות מפוזיציה של יועץ חסר פניות.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***