ברצוני להציע נקודת מבט אופטימית על המאבק התרבותי שמתנהל כאן ובעולם בשנים האחרונות.
לכאורה הסכנות רבות הרבה ערכים שהיו מובנים מאליהם כבר לא מובנים מאליהם, רעיונות שמאיימים על הבסיס התשתית של הקיום הלאומי והאנושי מתפשטים בעולם ומחלחלים לכאן.
האם יש מקווה לישראל על זה? נראה לי שכן. אקדים ואומר שראוי להסתכל על הדברים במבט אופטימי מכמה טעמים. א. ראשית נסמך אני על אבי מורי שליט"א שזו דרכו להסתכל במבט חיובי ומתוך כך לקבל כוח. ב. ובאמת יש לזה מקור כמעט מפורש בהפטרה של שבת נחמו. "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי" היינו שבזמן הנחמה צריך לבטוח בבשורת הגאולה ולא לירא מכל המצירים. ג. מצינו בתניא (פרק כ"ו) שכדי לנצח במאבק צריך להיות בשמחה ובמורל גבוה.
אם נתבונן נראה שיש לנו תרופה לכל מה שמאיים על הזהות המשפחתית הלאומית. התרופה נמצאת ממש קרוב אלינו מתחת הרגלים. ויש להקדים לזה, שיש לשאול מה גורם למה? האם קיום התורה הוא סיבת הקיום בארץ ישראל או שהאחיזה בארץ ישראל היא סיבה ויסוד לקיום התורה. כמה מקורות יש שבזכות התורה נירש את ארץ ישראל. פרשיות בספר דברים מלאים מזה כגון "בכל הדרך אשר ציוה ד' אלוקיכם אתכם תלכון למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון".
וכן מפורש בקריאת שמע "השמרו לכם פן יפתה לבבכם.. ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה", ועוד הרבה. וכן בתהלים "וייתן להם ארצות גויים.. בעבור ישמרו חוקיו". אך יש מקור כמעט מפורש שבזמן הגאולה האחיזה בארץ ישראל היא תצמיח ותגדל את התורה. הלא הם הפסוקים הידועים בספר יחזקאל (ל"ו) "וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" ובהמשך "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם". ונראה שאין זה רק סדר זמנים, אלא שההגעה לארץ ישראל היא תהיה סיבת זריקת המים הטהורים, ובעצם ארץ ישראל היא עצמה תהיה המקווה טהרה שבאמצעותו מטהר הקדוש ברוך את ישראל.
האם יש סתירה בין מה שמשמע בתורה ומה שמשמע בדברי הנביאים ביחזקאל? נראה שלא. בתורה עצמה בפרשת ניצבים בפסוקים המבטיחים שבאחרית הימים נשוב לארץ כתוב, "ושבת עד ד' אלוקיך" ובהמשך "כי תשוב אל ד' אלוקיך". ידועים דברי רבותינו הרב קאלישר והרב צבי יהודה שהתשובה עד ד' היא התשובה אל ארץ ישראל ההשתוקקות אליה ומסירות הנפש להאחז בה. והתשובה אל ד' היא שלב שני של תשובה שלימה יותר אל ד' ומצוותיו. והתשובה השנייה תצמח מתוך הראשונה.
אם כן בזמן הראשון האחיזה בארץ ישראל הייתה תלויה בקיום התורה, ובזמן שיהיה באחרית הימים, מתוך השיבה לארץ ישראל נזכה להגיע לתורה.
השיבה לארץ ישראל קשורה לכל המעשים והאנרגיות הכרוכות בה. כל מעשה של התיישבות, כל השתתפות בהגנה על הארץ כולל כל הייסורים והקשיים, כל פיתוח בטחוני וכל פיתוח כלכלי של הארץ, כל עזרה הדדית כל המשך העליה מארצות העולם, והמשך הילודה המבורכת בבחינת וישם כצאן משפחות. בדבר הזה שותפים רובו ככולו של עם ישראל היושבים כאן. אם כן התרופה נמצאת ממש מסביבנו ומתחת לרגלינו הלא היא הארץ החביבה הזו. הרי שעיקר התרופה למחלה לא נמצאת במה שמכריח אותנו לעימות עם קבוצות בעם ישראל, אלא דווקא למה שמשתף ומחבר כאן את כולם.
אם דברינו נכונים אז מה פשר כל הלך הרוח התרבותי המשונה המטורלל הזה? נראה שאדרבא העולם מתוך אולי כוונות טובות של מוסר ושל חרות, נותן לעצמו גול עצמי, ולא יוכל להיחלץ מהרשת שטמן לעצמו אלא על ידי קשר עם ישראל שבארץ ישראל. כאן בארץ יש אופציה של שילוב בין יסודות החיים מצד אחד שהם הדבקות בארץ במשפחה ובאומה עם הרעיונות המוסריים האוניברסאליים. העולם חלקו האחד, בוחר לוותר על המוסר כדי להתחבר לשבט לאדמה לעם, וחלקו האחר, מוותר על המשפחה והעם והאדמה כדי להיות מוסרי[-לפי הבנתו]. כאן בארץ ישראל יש אפשרות של איחוד בריא ונכון בין שני צדדים אלו. אפשר להיות מודרני ומתקדם עם ילודה מבורכת, אפשר לנהל מלחמה מתוך יחס עמוק לחיי אדם. כאן אפשר לנהל עימותים חריפים ונצרכים תוך זכירת היסוד המאחד והמחבר, ועוד כיוצא בזה.
אולי לזה כיוון הנביא בדברו, "כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו" (ישעיהו ס' י"ב). כלומר מי שלא ירים עיניים להסתכל על עם ישראל לא בעין רעה אלא בעין טובה, ייפול ברשת שטומן לעצמו על ידי מחשבות עם כוונות טובות אבל עם מסקנות בעייתיות מאד שלא לומר הרסניות. אבל מי שיפנה עיניים לעם ישראל ויראה אותו כדוגמא ומופת יוכל להיחלץ, וכבר אמר אחד הכותבים בארצות הברית שעם ישראל במובן זה הוא נס וקרן של תקווה.
אם כן יש לדעת ששיטפון זה שנראה לפעמים כמו מבול רוחני לא לנו הוא תרתי משמע. לא לנו הוא כי באמת אין בכוחו להרוס אותנו, כי רבים אשר איתנו מאשר איתם, כדברי הנביא אלישע לנערו, יראו העמים ממנו אבל למה ירא ישראל,. ולא לנו הוא, שבאמת אין מה להתפעל ואין מה להתבטל כלפי תרבות זו, ואדרבא הם יאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל, והם יבואו ללמוד מאיתנו כאמור בדברי זכריה (ח' כ"ג) "ואשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי אחד לאמור נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם". בעזרת השם.