לבני היקר והאהוב,
הנך מתחיל היום, יום ראשון, א' באלול תשפ"ב, את יומך הראשון בישיבה. אני יודע שאתה מתרגש מאד, וגם אנחנו, אבא ואמא.
העובדה שבחרת בתקופה זו של חייך ללכת ללמוד תורה, במקום שטוב לך, מסבה לנו אושר גדול. לא רק כי "הצלחנו" לחנך את הילד שלנו בדרך טובה, כאילו היה זה עוד "V" בסל ההצלחות שלנו. אלא מפני שזו הצלחתך! יש לנו כמה אחוזים בדמותך, אבל העיקר – זה אתה, הנשמה המיוחדת שלך - שאתה הולך וחושף. אתה בחרת, ואתה רצית, ואתה גדלת, ואתה הבנת – ואתה עכשיו בא במגע שלך עם התורה שלך.
אני אשמח לראות אותך חוזר הביתה עם סיפורים: מה למדת ומה היית רוצה עוד ללמוד. מה הקשיים שלך, ואיך אתה חושב להתמודד איתם. איך החברותא, החברים והצוות. אשמח לשמוע שאתה אוהב ומעריץ את הר"מ וראש הישיבה שלך. שאתה נבנה בלימוד עצמי ובשיעורים. שלאט לאט אתה בונה יעדים וחלומות. התורה היא אין סוף. לא רק במובן זה שאין לתורה סוף, אלא במובן שהיא מחברת אותנו לאין סוף חיובי: לנצח, לקודש, לאמת. אני כל כך מאושר שאתה בא במגע שלך עם האין סוף, ומוצא שם את האין סוף שלך, את האות שלך, בעלת אין סוף הנקודות ואין סוף העומקים.
חשוב לי גם לומר לך שלא פעם יש משברים. גם לי היו, לא מעט. יכול להיות שתרגיש לפעמים שהתורה לא בשבילך, מכל מיני סיבות. יכול להיות שיהיו גם "סדרי בוקר" שתבלה אותם בחדר שקוע במחשבות "מה יהיה איתי" ו"לשם מה כל זה".
אבל תדע, בני אהובי – שזה בסדר. זה גם שלב בדרך הגדילה. המשברים הללו חשובים לבניה שלך, לברור זהותך והשייכות שלך לקודש. "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מג). אנו אומנם משתדלים שה"משברים" יהיו במינונים קטנים, כאלה שלא ירסקו אותנו ולא ישאירו טעם מר. אך בסופו של דבר צריך לקחת אויר, ולפעמים להכיר בכך שאנו בתהליך שיש בו נבילה וצמיחה.
אני יכול לתת לך טיפ קטן מהמשברים שלי: אחרי שאתה מרגיש שמיצית את המנוחה, תתחיל ללמוד דברים שאתה אוהב. שמרגשים אותך. שאתה מרגיש שהם מצמיחים אותך. נכון כל התורה חשובה, ויש לפעמים חלקים שיותר קריטי לדעת אותם מחלקים אחרים. אבל כדי לקום ממשבר צריך לחוש ליטוף של תורה. לא "אתגרים" אלא "אתרוגים" – חלקים כאלה שנותנים לך גם טעם וגם ריח. שמושכים אותך ומחיים אותך. שמחזירים לך את האמון הבריא בעצמך, בכוחותיך, הגלויים והנסתרים! ברגע שתחזור אליהם יתעורר בעז"ה גם התיאבון לאתגרים.
בנוסף לזה תדאג שתמיד יהיה לך איזו דמות בוגרת, ר"מ או אברך בוגר, להתייעץ איתם. לקבל פרספקטיבה איך להתייחס למשברים ואתגרים. חשוב למצוא גם חבר טוב וקרוב שתוכל לברר אתו דברים "בגובה העיניים". "עשה לך רב וקנה לך חבר".
עוד נקודה: תשמור על העצמאות המחשבתית שלך. תקשיב טוב טוב למה שהרבנים אומרים, אבל אל תתבייש לשאול שאלות. בגמרא, הלכה או אמונה. תקשה, תשאל, אל תוותר. זו לא הכוונה שבאה ממקום ליברלי, אלא ממקום תורני. אם משהו לא מסתדר לך – זה לא אומר שהוא לא נכון, אבל זה אומר שאתה חייב לברר אותו. ככה גדלים בתורה. "הוי מתאבק בעפר רגליהם". ר' חיים מוולז'ין מסביר ש"מתאבק" זה לשון מאבק. זה מאבק עם הרבה כבוד תורה - "בעפר רגליהם", אך בכל זאת המאבק הוא חלק מהלימוד (רוח חיים על אבות א, ד). מקשיבים הרבה, אך גם שואלים הרבה. ואם יש משהו לא ברור – לצד הסבלנות והאמון ברבותיך – אתה תמיד צריך לדעת בתוכך האם אתה מבין את זה באמת או לא. ואם לא – זה אתגר, לשאול ולברר.
תשתדל לשמור על סדר: לישון בזמן ולקום בזמן, אכילה בריאה וספורט. אומנם לא בשביל זה הגעת לישיבה, אך זו הדרך לריכוז וצלילות דעת - "שמעתא בעי צילותא" (מגילה כח). אם אתה רוצה להמשיך וללמוד עוד הרבה שנים בבריאות, חשוב מאד שתקפיד על הדברים הללו.
תתפלל לסייעתא דשמיא בלימוד תורה. התורה לא שלנו, היא של הקב"ה ושל כלל ישראל. אי אפשר להגיע אליה בכוחות אנושיים. חייבים להתפלל. גם צריך להתפלל שהתורה לא תישאר רק בשכל – אלא תהיה חקוקה על לוח הלב, על מנת לזכות לאהבת תורה ויראת שמים טהורה.
גם אנחנו מתפללים בשבילך ובשביל כל הבחורים שהולכים יחד אתך ללמוד תורה.
אוהב אותך מאד
אבא