במוזיאון בית לוחמי הגטאות תפתח תערוכה חדשה "חומר, רוח וגעגוע" של האמנית אורנה בן-עמי, פסלת ישראלית המתמחה בפיסול בברזל.
בתערוכה יוצגו פסלים פיגורטיביים לצד פסלי ברזל דו-ממדיים על תצלומים, המשלבים את הדימוי האנושי ואת החפץ,
עבודותיה של בן עמי עוסקות בנדודים, בפליטים ובפליטות ובקשר בין האדם לחפץ. הדמויות נטולות זהות, "שקופות". לצדן – מזוודה, חבילה, תרמיל או סל, שהם תמצית ארוזה של בית, מאגר של זיכרונות. יצירותיה עוסקות בזיכרון האישי והקולקטיבי.
בן-עמי "מרככת" את הברזל, חומר קשה ולכאורה מנוכר, וטוענת אותו ברגש. היא עושה שימוש בתצלומי משפחה ישנים, מדגישה אלמנטים שונים בתוך התצלום ומבליטה אותם בברזל המעובד. לצד עבודותיה מוצגים טקסטים מיומני פליטים מתקופת השואה.
בחיבור בין אז לעכשיו מתבקשים המבקרים להתייחס לתופעת הפליטות לדורותיה. המכנה המשותף הוא סבלו של האדם. אורנה בן-עמי מבקשת לנער אותנו מאדישותנו, להוביל אותנו לבחון מוסכמות ואולי אף לפעול.
"הפכנו לפליטים חסרי כול, נוודים שכל רכושם עלי אדמות נמצא במזוודות ובחבילות שהם גוררים איתם מעיר לעיר, מרכבת לרכבת. [...] לא יודעים מה יֵלד יום, מי יחיה ומי ימות [...] ובתוך כל זה אני, הילדה, לא תופשת שהחיים שהיו לנו השתנו לחלוטין, ומזילה דמעות על המטפחת שאבדה".
יגאל כהן, מנכ"ל מוזאון בית לוחמי הגטאות: "ש. טשרניחובסקי כתב בשירו: "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ". הפליט הוא מי שנאלץ לנטוש את מרחב נוף מולדתו, מי שסולק והודר ממקומו הטבעי.
וכעת, לנגד עיני העולם מתחוללת מלחמה בלבה של אירופה, ושוב אותם מראות מוכרים של שיירות פליטים עם משאם צועדים אל עתיד לא ידוע. התערוכה, העוסקת בתופעת הפליטות ובסבלו של האדם מבקשת לנער אותנו מאדישותנו, להוביל אותנו לבחון מוסכמות ואולי אף לפעול. אני גאה בעובדה שבית לוחמי הגטאות בחר לארח בין כתליו תערוכה חשובה זו בעת הזו".