כבר שנים ארוכות שבכל תקופת החופש הגדול שרויים ההורים במתח רב האם שנת הלימודים תפתח כסדרה או שמא שוב תפרוץ שביתה, ליתר דיוק, תאריך הראשון בספטמבר הפך לתאריך שהינו המלצה בלבד לפתיחת שנת הלימודים שבינו לבין המציאות הדרך ארוכה מאוד.
קל להאשים את ארגוני המורים בשביתה, הרי למי מאיתנו נוח שהילדים אינם חוזרים למסגרות ונשארים לעוד ימים ארוכים בבית. קל להאשים את אנשי הסתדרות המורים בכך ולמען האמת התקשורת חוגגת על כך, הרי לאנשי התקשורת אין אינטרס שהשביתה תפסק.
ראשית, איומי השביתה לא החלו אמש, כבר תקופה ארוכה מאוד, עוד בתקופת הלימודים הקודמת שארגוני המורים קוראים לאנשי האוצר לשבת עמם ולפתור את סוגיית שכר המורים שהנה סוגייה אמיתית, כואבת ובוערת, אנשי החינוך במדינה נמצאים בקצה התחתון של סולם המשכורות במדינה יחד עם המרצים לחינוך במכללות, המדינה צריכה להחליט אם היא רוצה מורים איכותיים או לחסוך כסף, חד וחלק, אין דרך אחרת לומר את זה.
מה שכעת מציעים במשרד האוצר זו תוספת של 300 שקלים למורה ותיק שהשקיע שנים רבות מחייו על המקצוע החשוב הזה, בכל מקום עבודה המכבד את עצמו המשכורות היו עולות בצורה חדה ומהירה הרבה יותר, כנראה שלמישהו ממש חשוב לחסוך בכסף ולא להסתכל על מהות הסוגייה.
אם נסתכל על מדינות כמו פינלנד המובילות בתחום החינוך בעולם הרי ששם משכורות המורים הנם מהגבוהות ביותר, רבים מתמודדים על כל מקום פנוי בתחום ורק הטובים והאיכותיים ביותר ולמערכת החינוך קיימת את האפשרות לברור רק את המתאימים ביותר.
עלינו לחזק את מעמדו הכלכלי של המורה בישראל ולו בשביל שיגיעו מורים חדשים שיזרימו אנרגיות חדשות למערכת. במצב הקיים היום במדינה סטודנטים רבים כלל אינם שוקלים את אופציית החינוך, מדוע שסטודנט ישקיע שנים רבות על מנת ללמוד את המקצוע ובסופו של דבר יקבל משכורת הזהה למשכורתו של מלצר במסעדה בלי לזלזל חס ושלום במלצרים.
סטודנט ממוצע מביט היום על המורים ואומר לעצמו מדוע עליו להכניס את עצמו למערכת תובענית מחד ומצד שני למצוא את הדרכים לגמור את החודש.
צריך לומר את זה בקול – רוצים מורים טובים? תשלמו. מדובר בעתיד של הילדים שלנו ובעתיד המדינה.