בימים שבהם כל מורה וכל הורה שואל את עצמו האם תיפתח שנת הלימודים בעיתה, והתקשורת עסוקה במעמד המורה ובגובה המשכורת, כדאי לעסוק במשמעות החינוך בעם ישראל ובמעמדו.
משחר ההיסטוריה של עם ישראל, חינוך היה דבר בסיסי וחשוב. לימוד תורה לדור הבא הוא אחת ממצוות הבסיס של כל הורה, ומלמדי תינוקות נישאו על נס כי "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט). הגמרא במסכת תענית (כד) מספרת על מלמד התינוקות שהיה חזן בעת בצורת, ובזכותו ירדו גשמים מייד כשהתפלל "מוריד הגשם", כי הוא היה מלמד גם את הילדים חסרי הממון ובנוסף היה מצליח לפייס את תלמידיו ולשמח אותם.
באופן דומה, מתארים חז"ל (בבא בתרא כא) את מעשיו של רבי יהושע בן גמלא, ש"זכור לטוב" כי "אלמלא הוא נשתכח תורה מישראל" – הוא פעל למען חינוך לכולם, ללא הבדל מעמד חברתי או כלכלי, "ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". בזכות רבי יהושע בן גמלא נחקק בזמנו חוק חינוך חובה... הרבה לפני שבעולם ידעו לדבר על מבחני מיצ"ב, פיז"ה או מעמד המורה.
השיח הציבורי הרעיל כלפי מורים ואנשי חינוך פועל את פעולתו, וכבר היום יש פחות אנשים שהולכים ללמוד את המקצוע. החשש מפני המעמד הכלכלי, השחיקה הגדולה והמקצוע התובעני עשו את שלהם.
ב"ה בציבור התורני המגמה די שונה. ציבור איכותי עדיין בוחר בחינוך כשדה ההשפעה שלו, ומאמין בחינוך והוראה ככלי משמעותי למענה לאתגרי הדור.
בואו!
אם אתם מאמינים בהשפעה של מילים, בקשר ואמון, בהנחלת מורשת עשירה וייחודית וידע נרחב, לכו להיות מורים! (ובסלנג המקובל – בואו!) המערכת צמאה לאנשים כמוכם. צאו ללמד עם אור בעיניים ולפגוש מבט אמיץ, שמחפש את דרכו בעולם. להיות אדם משמעותי בצומת חשוב ביותר בבניית אישיותם של ילד, נער או נערה.
בעולם שבו כולם מנסים לקבל קרדיט על כל מעשה או מחשבה, או למצוא סקופ שאיש לפניהם לא ידע, ובמקצועות רבים האדם מנסה לשמור על המצאותיו לעצמו, רושם פטנטים או מפרסם מחקרים בשמו, מקצוע ההוראה מעמיד אנשים נטולי אגו, שרוצים בטובת התלמיד שמולם. הידע שלהם נחלת הכלל הוא, ובצעד אלטרואיסטי הם חולקים את ידיעותיהם ומחשבותיהם עם כל מי שרוצה לשמוע. חינוך הוא מקצוע מלא השראה ונטול אגו.
בשנים האחרונות אני זוכה ללמד במדרשת "עז לישראל", תכנית הוראה בתנ"ך ולהיות חלק מצוות המעמיד מורות מצוינות לתנ"ך, מורות שמחוברות לשורשים שלהן, יונקות מספר הספרים, ויש להן כנפיים להוביל תהליכים משמעותיים ולצפות למרחוק, לחבר תלמידים בדור שלנו לדבר ה', ובכך לגרום לתנ"ך להפוך למשמעותי בחיי היום יום ובבניין עולם האמונה של התלמידים.
במפגשים עם מורות, תלמידות ובתי ספר ניכר הצימאון הגדול לחיבור אמיתי ועמוק לתנ"ך. בוגרות המדרשה שלנו המשתלבות בבתי ספר מביאות איתן משב רענן של חיבור וידע בתנ"ך, יחד עם הכרה בחשיבות החינוך בישראל ומהוות כוחות רעננים שמגיעים לשטח עם חשיבה יצירתית ורצון להיטיב. הן מספרות על תלמידות שלהן שמחכות לשיעור תורה ואוהבות ללמוד, הן מתארות שיעורי תנ"ך שנוגעים בעומק הנפש ובונים אישיות בעלת קומה רוחנית.
נכון שהשיח הנוכחי מרפה ידיים, ויש מי שמרגיש שבהתלהמות הנוכחית קשה ללכת ללמוד או לעסוק בחינוך, אבל אסור לשכוח את המשמעות הגדולה שיש לחינוך בעם ישראל, את גודל התפקיד, האחריות והמשמעות, ששקולה להורדת גשם בעת בצורת. חינוך הוא ממש לתת מים לאדם צמא, ו"אין מים אלא תורה".
הטובים לחינוך! אל תחפשו רחוק, לא מוקד השפעה ולא אתגר נוצץ, האוצר נמצא מתחת לגשר. חינוך הוא גשר בין אנשים, הוא מוקד השפעה אדיר על הדור הבא, ובכך על עם ישראל כולו.
השבוע ציינו את יום פטירתו של הראי"ה קוק. מפליא עד כמה דבריו בנושא חינוך רלוונטיים ומשמעותיים בימינו, הן כמורים והן בליווי מורות לעתיד במדרשה:
"מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה, היא לעשותו טוב וישר... כנסת ישראל נתייחדה מכל האומות להרים ברמה את הדגל של החלטה זו בעולם... וכאשר לתכלית השרשת הקריאה בשם ד' בלב ונפש, ביחיד ובאומה בכללה, דרוש תלמוד קבוע, משחר טל הילדות של האדם, על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה".
אם דברי הרב זצ"ל מהדהדים בלבכם, והרצון ללמוד וללמד תורה בגודל, בעומק ובלב רגיש, נשמע ומורגש ומדבר אליכם, אל תקשיבו לקולות המחלישים, ולכו בכוחכם זה להיות מחנכות ומחנכים משמעותיים וטובים בעם ישראל, המאמינים בתפקידם ובשליחותם. עם ישראל כולו זקוק לכך.
הכותבת היא ראש מדרשת "עז לישראל" תכנית הוראה בתנ"ך