חודש אלול נפתח בסערה והעולם, כך נדמה, עצר מלכת כדי לברך את תלמידי שיעור א' בישיבות השונות בהגיעם לשערי בית המדרש שממנו עתידים יהיו לצאת רק כשכרסם תימלא ש"ס ופוסקים (חוץ מהתלמיד הפלספן ההוא שממלא את עצמו בסתר בניטשה ובחתולים של שרדינגר).
רשתות האינטרנט, בתורן, התמלאו בפוסטים ובציוצים עמוסים ברשימות של עצות וטיפים לתלמידים החדשים, במטרה לסייע להם למצות את החוויה התורנית עד תום ולא ליפול בבורות ידועים מראש. וכאן אני נאלץ לשים ברקס על ההתלהבות הכללית הזו ולשאול: האם אין עוד אנשים לדאוג להם מלבד תלמידי שיעור א'? ויותר ספציפית, מה לגבי תלמידי שיעור כ"א? בוגרי הסדר בני 38 שמתחילים את שנתם ה־21 למניין שאנו מונים שם ישיבת ההסדר קריית שמונה תובב"א? אומנם הם כבר מזמן מחוץ לכותלי הישיבה, אבל האם זה אומר שאין אתגרים שמוצבים לפתחם? האם הם אינם זקוקים לעצות וטיפים? אדרבה! הרבה טיפים שמושלכים לעבר תלמידי שיעור א', עדיין רלוונטיים באופן כזה או אחר לתלמידי שיעור כ"א, הגם שהם כבר מחוץ לחממה הישיבתית ובתוך המסגרת הביתית.
ובכן, במקום שאין איש, אני גלגל. ובתור בוגר שיעור כ"א טרי, אין מוסמך ממני לתת לכם, תלמידי שיעור כ"א, רשימה של עצות לצליחת השנה הזו על הצד הטוב ביותר.
חברותא זו *כן* אישה.
כשהתחלתם שיעור א' אי אז לפני שני עשורים, אמרו לכם משפטים כמו "חברותא זו לא אישה", או "חברותא זו לא חתונה". זאת כדי להרגיע אתכם שגם במקרה של שידוך לא מוצלח, תמיד אפשר להחליף חברותא. ובכן, חברותא זו באמת לא חתונה, אבל אתם יודעים מה כן חתונה? חתונה! החברותא הנוכחית שלכם היא לכל החיים, חביבי. אז נכון, בדיוק כמו החברותא שלכם בשיעור א', גם עם זו הנוכחית אתם בעיקר מדברים על דברים שבינם ובין מסכת סוכה אין דבר וחצי דבר. אבל בסוף היום אתה חייב לדאוג שהחברותא תהיה מרוצה. אז אל תבריז לה בערב ושלא תעז להאריך את השנ"צ על חשבון סדר צהריים. וכמובן, תמיד הקפד על כבודה. נכון שהיא אולי צעירה ממך, אבל שנינו יודעים שבמקרה שלנו היא בכל זאת נחשבת החברותא הבוגרת.
המשך להשקיע בתחומי העניין שלך.
זה שאתה מתחיל שיעור כ"א לא אומר שאתה צריך להזניח את תחומי העניין שלך. ובכלל, להיות הסדרניק בן 38 לא אומר שאין מקום לתחביבים. האתגר הוא כמובן לזכור מה הם היו בכלל, התחביבים הללו. שנים ארוכות של החלפת חיתולים גרמו לך לשכוח שפעם היו לך רצונות משלך, או אישיות כלשהי. נסה להיזכר מי אתה ומה אתה. אולי פעם אהבת מוזיקה שאיננה "לולי 34 דקות המיטב"? שמא התעניינת פעם בספרים שאינם חצי לעוסים ושדפיהם אינם מדובקים יחדיו בפליטות ישנות? בטוח יש משהו.
אל תפחד לשאול שאלות באמונה. או בכלל.
זה שאתה במסגרת לא אומר שאתה לא יכול להקשות קושיות. אם אתה לא מבין איך זה שאתה היחיד שמשובץ לתורנות מטבח, אל תתבייש לשאול למה. אבל קח בחשבון שיש שאלות שאין עליהן תשובה. לדוגמה: למה החברותא הבוגרת החליטה שלא שייך שתראה מכבי בחמישי? או למה צריך לשטוף את הבית גם בחמישי בערב וגם בשישי רגע לפני שבת?
יש דברים נסתרים, וצריך להשאיר משהו גם לקודשא בריך הוא.
זה בסדר לפתוח שטיינזלץ.
למען האמת, זה שאתה בכלל פותח ספר זה יפה. תורנויות המטבח והסדרים עם החברותא הבוגרת לא משאירים לך המון זמן אשכרה ללמוד, וזה בסדר לא לנסות לשבור את הראש על בבלי קלאסי עם רש"י לא מסומן. אז תנוח דעתך, כל לימוד מבורך. שוטנשטיין, שטיינזלץ, קהתי, פרק תהילים, כה עשו חכמינו, חבורת תרי"ג, מה שבא ברוך הבא.
זה בסדר לרצות לנסוע שבת להורים.
כשאתה מתחיל שיעור כ"א, לפעמים יש תחושה שמצופה ממך לא לחזור הביתה להורים במשך תקופה ארוכה כדי לא להרוס את מה שבנית עד כה. החברותא הבוגרת בדרך כלל מאוד לחוצה על העניין הזה. אבל זו לא בושה להתגעגע, וזה בסדר לרצות לנסוע שבת להורים כדי להתרענן ולנקות את הראש. הבעיה היא כמובן שבשיעור כ"א ההורים עצמם לא מאוד מתלהבים לקבל אותך לשבת, ומעדיפים שתקפוץ באמצע השבוע לאיזה אחר צהריים חפוז וחסל. נסה לשכנע אותם שזה חשוב לך. אם זה לא הולך, ספר להם על השבתות התכופות שאתם עושים אצל ההורים של החברותא הבוגרת. זה אמור לעשות את העבודה.
הזמן הזה לא יחזור.
וטוב שכך. החבר'ה בשיעור ל"א כבר מטיילים עם החברותא הבוגרת שלהם בחו"ל בזמן שאנחנו עוד עמוק בחיתולים ומסיבות חנוכה בגן. תחזיק מעמד, תכף זה אנחנו.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***