לפני כמה חודשים מפלגת הציונות הדתית יצאה בבשורה מרעישה – מעכשיו לא מרכז המפלגה הוא זה שבוחר את הרשימה, אלא הציבור. התפקדות, פריימריז, ח"כים ומתמודדים חדשים פתחו בקמפיינים, עשרים וחמישה אלף המתפקדים קיבלו עשרות מסרונים מכל מועמד אפשרי.
לרגע היה נראה שסוף כל סוף זה קורה – הציבור הוא זה שיבחר את המתמודדים שלו. אלפים שילמו דמי חברות למפלגה בשביל לקבל את הזכות לקבוע את הרכב הרשימה, הבעת אמון מרשימה ומכובדת שממצבת את המפלגה במקום טוב מאוד. בסופו של דבר כמו שכולם יודעים, בשבוע שעבר ביום שלישי התקיימו הפריימריז, ארבעת הח"כים זכו במקומות הראשונים, ואחריהם שאר המתמודדים החדשים.
שלושה ימים לאחר מכן, דקות ספורות לפני כניסת שבת, התבשרנו שבצלאל חתם בקיסריה על הסכם לריצה משותפת עם עוצמה יהודית. בעשירייה הראשונה של המפלגה המאוחדת נכנסו רק בצלאל וארבעת הח"כים המכהנים.
עכשיו מסתבר שלפי חוקת המפלגה בצלאל יכול לשריין מועמד נוסף בכל חמישייה, מה שאומר שמיכל וולדיגר ושמחה רוטמן עלולים להידחק לעשירייה השניה, והמתמודדים החדשים בכלל יידחקו רחוק למקומות לא ריאליים בעליל. היום חזקי ברוך פרסם כאן בערוץ ידיעה שחברי הכנסת חוששים ממהלך כזה, והאמת? צודקים. כל זה בנוסף להצעות למפלגת נעם להצטרף ולדחוק את כל המועמדים החדשים אחורה.
תגידו, מה הסיפור עם השיריונים האלה?! מה המשמעות של פריימריז אם מנטרלים את התוצאות שלו? הציבור בחר בשמחה רוטמן ומיכל וולדיגר, וגם בפנים חדשות כמו צבי סוכות, משה סלומון והרב יצחק זאגא. הבטחתם פריימריז? תנו לציבור את מה שהבטחתם לו.