הכותרות זועקות מדי יום שאנחנו בתקופת ההכרעה ושהסכם הגרעין עם איראן, שעד לפני מספר חודשים ההערכה הרווחת במערכת הביטחון הייתה שלא ייחתם, נמצא כעת רגע לפני חתימה. אבל כותרות לחוד ומציאות לחוד. בעוד במערב מדברים על הישורת האחרונה וגם חלק מהגורמים האמריקניים מכוונים לשם, הרי שנשיא איראן איברהים ראיסי הצהיר השבוע באופן ברור שהחתימה כלל לא מובנת מאליה.
לדבריו, איראן לא תחזור להסכם הגרעין עם המעצמות אם לא ייסגרו החקירות שמנהלת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בעניין שרידי האורניום החשודים שאותרו באתרי גרעין בלתי מוכרזים במדינה. "עסקה שתחזיר אותנו להסכם הגרעין צריכה להבטיח הקלה משמעותית בסנקציות והסרתן, וסגירה של חקירת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית", אמר ראיסי והבהיר שהאמריקנים לא באמת מעניינים אותו והוא רוצה דבר אחד – את ההסכם הרע שנחתם ב־2015 בחזרה. זה כולל את כל המועדים שבהם מוסרות מגבלות מארצו, משהו שאמור להתרחש בשנה־שנתיים הקרובות, ופתיחת תהליך הדרגתי שיקדם את האיראנים לעבר היעד שלהם - נשק גרעיני.
האמריקנים, בינתיים, ממשיכים בשלהם. דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'ון קירבי, אמר השבוע כי הסכם עם איראן קרוב יותר מתמיד, אך עדיין נותרו סוגיות לא פתורות. "אנחנו בהחלט קרובים היום יותר ממה שהיינו לפני כשבועיים, הודות לכך שאיראן הייתה מוכנה לוותר על כמה נושאים מרכזיים. יש עדיין פערים שנותרו בין כל הצדדים", אמר קירבי, שהדגיש כי הנשיא ג'ו ביידן "עדיין מאמין שדיפלומטיה וחזרה להסכם הגרעין הם התוצאה הטובה ביותר האפשרית".
סא"ל (במיל') מיקי סגל, לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אומר שהשיח סביב התקרבות לחתימת ההסכם נעשה בעיקר בכלי התקשורת, וכי בעת הזאת לא נראה שההסכם קרוב לחתימה יותר מאשר לפני חודש או חודשיים.
"המטוטלת פועלת על פי התקשורת. רוב המדינאים והמומחים לא יודעים מה באמת קורה ומה ענו האמריקנים לתגובה האיראנית לטיוטת ההסכם שניסח האיחוד האירופי. ראינו בעיתונות האיראנית בימים האחרונים שיש כמה בעיות בוערות ומשמעותיות שלא טופלו בין הצדדים. האחת היא לגבי כל נושא הפיקוח - התגלו הפרות ועקבות של חומרים גרעיניים בחקירות והאיראנים מעוניינים לסגור את זה לגמרי, בעוד ארצות הברית והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא מסכימות לכך. על זה דיבר ראיסי בנאומו", מסביר סגל. "לזה נוספו דיווחים איראניים שיש עוד סוגיות פתוחות: נושא הערבויות האמריקניות לחברות בינלאומיות שסוחרות עם איראן במקרה שארצות הברית תחליט שוב לצאת מההסכם, ונושא הכנסת מערכת הבנקאות האיראנית למערכת הבינלאומית SWIFT – לשני הדברים האמריקנים לא מסכימים".
זה אומר שאולי בארצות הברית מאוד רוצים לקדם את ההסכם, אבל האיראנים מתקדמים בקצב שלהם?
"מבחינת איראן המשא ומתן עדיין נמשך, הם אמורים לטענתם לענות על הטיוטה שהאמריקנים שלחו, ונראה שההסכם רחוק מאוד מחתימה. האיראנים מנסים להפעיל את כל מנופי הלחץ שהם יכולים ורומזים שיש להם זמן והם יכולים להמתין כי עוד מעט מגיע החורף באירופה ובלי הגז והנפט שלהם זה יהיה חורף קר מאוד. מבחינתם משיכת הזמן היא ניסיון להשיג הסכם טוב יותר.
"לאיראנים לא אצה הדרך. הם מעריכים שככל שימתינו יותר הם ישיגו יותר. הם גם עושים הפרדה ברורה בין הסכם הגרעין ובין שיפור הכלכלה האיראנית. לטענתם הם מסתדרים היטב חרף הסנקציות האמריקניות הכבדות, כי הם מצליחים לייצא חלק מהנפט לסין ולרוסיה. מבחינתם, העם האיראני ממשיך לשלם את המחיר, והמשטר שורד".
אנחנו מדברים על שינויים מהותיים בין ההסכם הקודם לנוכחי? הרי נקבעו לוחות זמנים להסרת מגבלות מהאיראנים, והם הולכים ומתקרבים.
"אין שום שינוי והאיראנים ממשיכים להתקדם. הפירות הבאושים של ההסכם מ־2015 מתקרבים אלינו, שהרי ב־2031 מסתיים תוקף ההסכם, ועד אז יש מדרגות. בשנתיים הקרובות מסירים את ההגבלות על ניסויים בטילים בליסטיים, ואחריהן יוסרו בהדרגה עוד ועוד הגבלות בנושא הצנטריפוגות עד שההסכם יפקע.
"ההסכם החדש לא מתקן שום דבר אלא מתבסס בדיוק על אותם תאריכים. בהתחלה ממשל ביידן אמר שההסכם היה מקיף יותר וחזק יותר. לפי איך שהוא נראה כרגע אנחנו הולכים להסכם מקיף הרבה פחות וחלש מאוד. הרעיון הוא לחזור לאותו הסכם, ובנוסף לנושא הגרעין הם יקבלו סכומים עצומים מביטול הסנקציות, שיושקעו במשמרות המהפכה ובכל השלוחות האיראניות במזרח התיכון".
מה האינטרס האמריקני לרוץ להסכם הזה ולהתעקש עליו כל כך?
"לאמריקנים יש דאגות עם רוסיה ועם סין שהן משמעותיות הרבה יותר מאיראן, והם פשוט מעוניינים להוריד את הסוגיה האיראנית מעל סדר היום. לשמחתנו, האיראנים מקשים עליהם, למרות הניסיונות האמריקניים לדחוף את ההסכם. עם זאת, צריך לציין שגם בשורות מערכת הביטחון והמודיעין האמריקניים יש גורמים שמבינים עניין".
כמי שמכיר היטב את הזירה, מה נכון כעת לישראל לעשות? לזעוק ולהיאבק בפרופיל גבוה כפי שעשה נתניהו, או לנהוג בדרך דיפלומטית יותר כפי שפועלת הממשלה הנוכחית?
"אין ספק שאחד הדברים החשובים כאן הוא ההתערבות הישראלית נגד ההסכם. נתניהו השקיע הרבה מאוד מאמצים בשנת 2015 בתחום, וגם בימים האחרונים שמענו את ראש המוסד ש'המרה את פיו' של יאיר לפיד והזהיר מפני ההסכם.
"כמי שהיה שם, אני אומר שיש ערוצי מודיעין פתוחים בין ישראל לארצות הברית כל הזמן, ולא משנה איזה ממשל יש שם או איזו ממשלה יש כאן. ככל שאתה מציף ומציב את הנושא על סדר היום הבינלאומי זה לא יכול להיסגר בשקט. הרי אם לא היינו צועקים הסיפור היה יכול לעבור יותר בשקט. אנחנו צריכים להציף את זה ולומר שזו לא רק בעיה של ישראל אלא של כל מקום שאליו הזרועות של איראן מגיעות, כולל ארצות הברית. צריך לשים את הדברים על השולחן, ואני מקווה שזה קונה זמן לעוד הכנות ופעולות נגד האיראנים. וגם על זה חייבים לומר: את הידע אי אפשר לקחת מאיראן. גם אם יהיה פיקוח, גם אם יחוסלו מוקדי ידע או מדענים – הידע הגרעיני יישאר במדינה".
"ההתנהלות האמריקנית – בניגוד לשכל הישר"
סגל הזכיר את העמדה יוצאת הדופן של ראש המוסד דדי ברנע. בעוד בכירים במערכת הביטחון שבים ואומרים שהפעילות של ישראל בתקופת ממשל טראמפ וההשפעה על הנסיגה האמריקנית מהסכם הגרעין היו טעות, ברנע חושב אחרת לגמרי.
הוא רואה כיצד בצד הפוליטי של הדברים מנסים לצייר בממשלה כאילו נתניהו גרם נזק והם מתקנים אותו. ראש הממשלה לפיד היטיב להסביר את גישתו בנושא השבוע כשתלה את מרבית האשם בנתניהו. "ההסכם הזה הוא הסכם לא טוב. הוא היה לא טוב כבר כשהוא נחתם ב־2015. היום הסכנות שגלומות בו גדולות עוד יותר. הוא קרוב יותר לתאריך הסיום שלו, ואיראן נמצאת במקום אחר מבחינה טכנולוגית. הדירקטיבה המדינית שלנו, מהיום הראשון, היא להיאבק נגד ההסכם בכל הכוח - אבל בלי לפגוע ביחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית, ובלי לפגוע בקשב שלהם לטיעונים שלנו. אסור לנו להגיע למצב שבו היינו ב־2015. אנחנו משלמים עד היום על הנזקים שגרם הנאום של נתניהו בקונגרס, שבעקבותיו הממשל האמריקני הפסיק את הדיאלוג איתנו ולא אפשר לישראל להכניס תיקונים להסכם", הוסיף לפיד.
ברנע שומע את הדברים כבר תקופה ארוכה, אבל לא ממש מיישר קו. בשבוע שעבר הוא יצא במתקפה חריפה ויוצאת דופן נגד החתירה האמריקנית להסכם עם האיראנים.
"עושים העתק־הדבק להסכם של 2015, והדבר היחידי שנשאר מאז הוא המלל", אמר ברנע בשיחות סגורות, והעריך שההסכם עלול להיחתם בתוך שבועות וכי הוא טומן בחובו סכנות רבות לישראל. את המסר הזה הוא העביר גם בהערכה שנשא בפני ראש הממשלה עצמו.
ברנע הזהיר גם כי החלק הגרוע ביותר של ההסכם, כפי שישראל עודכנה לגביו, הוא שכבר בשנת 2025 יוסרו חלק מההגבלות מאיראן, ובכך היא מתקרבת צעד נוסף לקראת פצצה גרעינית. לדבריו, "המוכנות האמריקנית לחתום על ההסכם היא בניגוד לשכל הישר. ההסכם יהיה גרוע גם אם ארצות הברית תקבל חלק מההערות שלנו".
עם זאת, הוא נחשב לקול בודד יחסית במערכת הביטחונית והדיפלומטית ששינתה לגמרי את הכיוון, ואומנם מספרת לישראל פנימה על הדיונים שמתקיימים עם מדינות בעולם, אבל מדברת בצורה יחסית מתונה כשמדובר במתן פומבי לדברים.
לזעוק בפרלמנטים
ראש מחלקת מחקר בתנועת 'הביטחוניסטים', אור יששכר, חושב שהדרך להיאבק בהסכם הגרעין היא לא לדבר בשקט, אלא לזעוק בקול רם. "ישראל צריכה לצלצל בכל דרך בפעמוני האזעקה. ללכת לתקשורת, לפרלמנטים ולבירות העולם ולהבהיר שהם לא עושים לנו טובה, אלא דואגים קודם כול לעצמם, כשהם לא נכנסים להסכם הזו מול איראן.
"אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים, גם אם זה לא ישפיע. גם אם מדינות העולם ייתנו לאיראן לעשות ככל העולה על רוחה, ישראל צריכה לשמור על האפשרות להגן על עצמה גם במחיר עימות עם אירופה, עימות עם ארצות הברית וגינויים שממילא באים והולכים. אנחנו צריכים לעשות את שלנו", הוא מוסיף.
במה שונה המצב הנוכחי מהמצב שבו הייתה ישראל ערב חתימת ההסכם בשנת 2015?
"איראן עברה דרך לא קצרה, למשל אורניום מועשר ברמה של שישים אחוזים. מעולם לא היה לה הישג כזה, ובשנה האחרונה היא הגיעה לפחות לארבעים קילו של חומר כזה, ויותר מ־180 קילו של אורניום מועשר ברמה של עשרים אחוז.
"לפי הערכת סבא"א, איראן במרחק של עד שבועיים ממספיק אורניום מועשר לנשק גרעיני ראשון. קשה להעשיר עד עשרים אחוזים, אבל מהשלב הזה ועד לרמת תשעים אחוזים - הדרושה לנשק - הדרך הרבה יותר קצרה, והיום יש להם צנטריפוגות מתקדמות יותר שיכולות להעשיר פי עשרה מבעבר".
ומה המעצמות עושות? הרי גם להן יש חלק בהסכם.
"מה שמדאיג הוא שהיום איראן במצב מתקדם מאוד מבחינה גרעינית, זה רק עניין של החלטה מבחינתם, והמעצמות לא דורשות ממנה ויתורים אמיתיים, כי איראן לא תחתום על הסכם שימנע ממנה נשק גרעיני. לכן במקום להשמיד צנטריפוגות מתקדמות הם סיכמו שיפרקו אותן ויניחו אותן בצד בהמתנה לשעת כושר. מנגנון הסנקציות שבעבר היה ניתן להחזיר אותו אוטומטית תלוי היום בדו"ח של הסוכנות לאנרגיה אטומית, שברור שתהיה נתונה ללחץ אמריקני שלא לפרסם דו"ח שפירושו שהם מפירים את ההסכם".
עד כמה מסוכן ההסכם הנוכחי יותר מקודמו?
"מדובר בהסכם שישאיר את איראן כמדינת סף גרעינית. לפי ההסכם הזה, בדיוק כמו בקודמו, בשנת 2031 איראן תהיה מדינה עם ארסנל גרעיני גדול. מבחינתנו זה מאוד מדאיג. ישראל לא יכולה לחיות תחת איום שכזה".
המערב להוט לחתום על ההסכם, אבל נראה שאת המחיר ישלם המזרח התיכון, שאין לו השפעה ישירה בנושא.
"ישראל ומדינות האזור נשארות לבד מול האיום האיראני. יש חוסר עניין בולט מצד ארצות הברית ואירופה, והן הולכות לדרך הפייסנות והשקט בשל חוסר היכולת שלהן לפעול. כשהם גורמים לנו לחשוב שזה ההסכם הגאוני ביותר שנחתם מאז ומעולם זו אחיזת עיניים.
"מדאיג לראות שהעולם בוחר לטאטא את העניין ומדינות מזרח תיכוניות מתחילות להתקרב לאיראן. איחוד האמירויות מחזירה שגריר לאיראן, סעודיה עושה קולות של פיוס. זה נזק אסטרטגי ארוך טווח שמשאיר את ישראל לבד במערכה".
בינתיים נראה כי דווקא האופטימיות הלא זהירה מצד ארצות הברית היא שהביאה לדיווחים שהסכם הגרעין קרוב מאוד לחתימה. בעוד האמריקנים מעוניינים לסגור את הסוגיה ולהמשיך הלאה, האיראנים ממשיכים להעלות דרישות וממש לא מתכוונים לוותר על שום דבר בדרך, לפחות לא ברמה ההצהרתית.
במערכת המדינית יכולים להשתמש בפרק הזמן הזה להסברה, לזעקה מדינית, ובעיקר - לא להגיע למצב של השלמה או ניסיון לא מוצלח למזער את נזקי ההסכם, שלפי שעה, כך נראה, לא ממש משנה את המצב, ומחזיר את ההסכם מ־2015 לתוקף. בפעם הקודמת, למרות זעקותיו של נתניהו, ישראל קיבלה מהאמריקנים את הסיוע הביטחוני הגדול ביותר בהיסטוריה. הפעם נראה בינתיים שממשל ביידן רץ לעבר הסכם הגרעין ומשאיר את ישראל מאחור בלי שום פיצוי אמיתי, ואפילו בלי הבטחה לסייע בתקיפה באיראן, אם יהיה צורך באחת כזו.
***