1.
בשעת בין ערביים ביום שישי שעבר, סמוך לחוף ימה של קיסריה, הוסר החשש העיקרי שריחף מעל שמי הפוליטיקה הדתית־לאומית בסיבוב הבחירות הנוכחי.
בתיווכו של בנימין נתניהו, ואולי גם בסיוע הצורך הדחוף של איתמר בן גביר להגיע לביתו בחברון לפני כניסת השבת, נחתם הסכם לריצה משותפת של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. מעתה אין עוד צורך לדאוג שמא מפלגה משלנו שוב לא תעבור את אחוז החסימה ותזרוק לפח קרוב לארבעה מנדטים. גם קרב היריות הצפוי בתוך הנגמ"ש המגזרי (בנט הלך, אבל הביטוי שהוא הביא מהצבא לשיח הפוליטי יישאר גם אחריו) נחסך מאיתנו, וזו סיבה נוספת לנשום לרווחה.
לאחר שסרה הסכנה הגדולה, זה הזמן לדבר על הסכנות הקטנות יותר. על המפלגות שאומנם אף אחת מהן לא תשרוף ארבעה מנדטים, אבל עדיין עלולות לגרום לבזבוז קולות של מצביעים מהימין הדתי, בזבוז שבסיטואציה מסוימת עלול להתברר כקריטי.
2.
המקרה הפשוט יותר הוא זה של הבית היהודי־מפד"ל. מדובר בניסיון שנידון לכישלון להחיות מת שכבר נסתם עליו הגולל. אפשר להבין לליבם של מי שמתקשים להשלים עם התנוונות המסגרת הפוליטית הוותיקה מיסודן של המזרחי והפועל המזרחי, אבל בפוליטיקה עסקינן ולא בנוסטלגיה. מי לנו איש המפד"ל, בני עקיבא ותנועת המזרחי יותר מזקן הרבנים הרב חיים דרוקמן, שעבר לתמוך בסמוטריץ' ובמפלגת הציונות הדתית מתוך הבנה שהרוח של ערכי התורה, העם והארץ ביחד עם יכולת ההנהגה והעשייה הפוליטית חונים כעת שם.
תהליך הדמוקרטיזציה שעברה מפלגת הציונות הדתית, שדלתה פתוחה כעת לכל מי שרוצה להתפקד, לבחור ולהיבחר, הופכים אותה לכתובת הטבעית והעדכנית עבור כל מי שרוצה לפעול בשדה הפוליטיקה במסגרת של מפלגה מגזרית. גם מי שלא אוהב את הדעות של מובילי המפלגה או את סגנונם יכול להתפקד ולפקוד, להתמודד ולהשפיע. אילו היה ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני מצטרף להתמודדות בפריימריז, לא מן הנמנע שהיה מצליח להקדים ברשימה את צבי סוכות הצעיר מיצהר, ואולי אפילו את תושבת עירו, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. הסכמתו לרוץ בראשות הבית היהודי היא טעות פוליטית גדולה שמוכחת בכל סקר. ככל שיקדים להודות בה ולעשות סיבוב פרסה, כך ייטב לעתידו הפוליטי האישי, לציבור הדתי־לאומי ולגוש הימין.
3.
במקרה של הבית היהודי־מפד"ל בכל מקרה לא צפויים להתבזבז יותר מכמה מאות או לכל היותר כמה אלפי קולות של מצביעים שלא מכירים שום פתק מלבד זה שכתובה עליו האות ב'. המקרה של מפלגת נעם מסובך יותר. כאן מדובר במפלגה שיש לה חבר כנסת מכהן, אבי מעוז. הוא ותומכיו מרגישים ששותפיהם, סמוטריץ' ובן גביר, נטשו אותם על לא עוול בכפם בתום קדנציה משותפת קצרה. מבחינתם, מפלגת נעם היא נושאת הדגל של רעיון הזהות היהודית, וההצעה לקבל את המקום ה־11 ברשימה היא לא מכבדת, לא מספקת ולא ראויה. לכן הם נערכים, לדבריהם, לריצה עצמאית.
האמת מורכבת קצת יותר. אבי מעוז נכנס לכנסת הקודמת למרות שאין לו שום אופציה לרוץ עצמאית ולהביא ארבעה מנדטים, ואפילו את המנדט הבודד של עצמו ספק רב אם הוא מביא. מעוז מייצג את ישיבת הר המור וזרם ה"קו" שתחת השפעתה. אבל חלק מהישיבות שנחשבו בעבר לישיבות קו קשורות כבר שנים למפלגתו של סמוטריץ' וראשיהן תומכים בו. אנשי הר המור המובהקים שתומכים ללא תנאי במפלגת נעם אינם מתכנסים לכדי מנדט, אולי אפילו לא לכדי חצי מנדט.
לכנסת היוצאת אבי מעוז נכנס בזכות ההסכם המוקדם שהוא חתם עם איתמר בן גביר. בן גביר נזקק לשותפות עימו כדי להחזיק אופציה של ריצה נפרדת, ובעיקר כדי לחזק את מעמדו במשא ומתן מול סמוטריץ'. בינתיים בן גביר הכפיל ושילש את כוחו בסקרים וכבר לא נזקק כעת לשותפות עם נעם. לבצלאל סמוטריץ', שנאלץ הפעם להשאיר לבן גביר חלק גדול הרבה יותר מהעוגה, לא נותר מה לחלק לאבי מעוז.
אילו נענו מעוז ותומכיו להזמנה להשתתף במפקד ובפריימריז של הציונות הדתית, קרוב לוודאי שהוא היה משתבץ במקום גבוה ברשימה. זאת משום שלנעם אין אומנם המון תומכים, אבל כל אחד מתומכיה הוא חייל נאמן שהיה נענה לקריאה להתפקד ולהבטיח שחלקה היחסי של נעם בין מצביעי הפריימריז יהיה גדול בהרבה מחלקה בין מצביעי הרשימה בבחירות לכנסת. אבל נעם לא רוצה להתאחד עם הציונות הדתית ובכך להכפיף את עצמה למשמעת סיעתית. היא רוצה לשמור על עצמאותה כמפלגה נפרדת, ומצד שני מצפה לקבל מקום ברשימה בהתאם למשקלה הרוחני הסגולי ולא לפי כוחה האלקטורלי.
יש משהו מקומם באמירה של מעוז וחבריו שאם מוצע להם המקום ה־11 ברשימה, המשמעות היא שערך הזהות היהודית נדחק למקום ה־11. עם כל הכבוד, אין להם בלעדיות על ערך הזהות היהודית, ולא רק מאבק בפרוגרס ראוי להיחשב כפעולה למען הזהות היהודית. מי שעשו לילות כימים כדי להפיל את הממשלה שקידמה את רפורמת הכשרות והגיור, תקצבה ביד רחבה את התנועה הרפורמית והפכה את משרד הבריאות למשרד הלהט"ב, תרמו לזהות היהודית לא פחות ממי שנשא נאומים יפים נגד הנדסת התודעה הפרוגרסיבית. זאת ועוד: בלי להמעיט כלל בחשיבותו של המאבק בפרוגרס, הדאגה לתקציב הישיבות ומוסדות החינוך תורמת לא פחות ממנו לזהות היהודית.
4.
ריצה עצמאית של נעם תביא לבזבוז של אלפי קולות, ולכן יש להניח שבבוא יום ההכרעה האחריות תגבר וראשיה יימנעו מכך, כפי שכבר קרה בעבר. המסקנה המצערת מבחינת נעם היא שכל עוד הר המור לא מספיק גדולה כדי לצלוח לבדה את אחוז החסימה, היא צריכה לבוא לקראת השותפות הפוליטיות שהיא תלויה בהן.
ואחרי כל זאת, טוב היה אילו נמצא לאבי מעוז מקום בעשירייה הראשונה, כדי להבטיח את המשך תרומתו בכנסת ובשיח הציבורי, וכדי שלא לפגום בתחושת השותפות ובהתגייסות של פעילי נעם המסורים לטובת מערכת הבחירות. מי שיכול להביא לכך הוא בן גביר, שבניגוד לסמוטריץ' אין לו חמישה חברי כנסת שהוא חייב לשבץ במקומות ריאליים. אם בן גביר יגלה רוחב לב כלפי מי שבו הסתייע כדי להגיע לכנסת בסיבוב הקודם, הוא יכול לוותר לטובת נעם על המקום התשיעי או העשירי בתור. אבל גם המקום ה־11 ברשימה עשוי עדיין להתברר כריאלי, בוודאי במציאות של הפעלת החוק הנורווגי. מוטב שאבי מעוז ישתבץ שם, ולא יוליך את תומכיו אל דרך פוליטית שבסופה מבוי סתום. במקרה הרע מהלך כזה יגרום למפח נפש מיותר. במקרה היותר גרוע יתבזבז חצי מנדט שעלול לאפשר את המשך שלטונן של המפלגות המושכות לכיוון הפרוגרסיבי, שהמאבק בהשפעתו הוא הנושא העיקרי שנעם לקחה על עצמה.
5.
גם איילת שקד, יועז הנדל ואמיתי פורת עלולים לזרוק לפח הרבה מנדטים מהאגף הימני־דתי. אפשר היה לנסות לסלוח לשקד ולהנדל על הממשלה הנוראה הזאת מתוך תקווה שהם יביאו קולות צפים מהציונות הדתית המתונה וישלימו 61 לגוש הימין. לשיטתם, לכל הפחות עליהם להצהיר בבירור שאם גוש השמאל ימשיך בחרם על נתניהו ויסרב לממשלת אחדות, הם ילכו עם גוש הימין. אבל גם אם כך יצהירו, ספק אם אפשר להאמין להם. מי לידינו יתקע שהם לא יחזרו על התרגיל מהסיבוב הקודם ויעניקו לשמאל את השלטון, אם לא בתמורה לראשות הממשלה אז לפחות בתמורה לשלל לא פרופורציוני של תיקים בכירים?
הלוואי ויכולנו להאמין, אבל מי שלא מאמין - מפחד.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***