סרט המתח הבריטי 'עברתי במקרה' יצא כבר לפני חודש בנטפליקס העולמית, אבל לגירסה הישראלית של שירות הסטרימינג הוא הגיע רק אתמול כשתוך פחות מ24 שעות הוא כבר נכנס לרשימת הנצפים ביותר.
הסרט מספר על אומן גרפיטי מחתרתי, שלוקח את הגרפיטי צעד אחד רחוק יותר – הוא פורץ אל תוך בתים של אנשים שלדעתו חוטאים לחברה, ומשאיר חותמת גרפיטי על קיר בבית. חותמת שאומרת "עברתי במקרה".
אבל אם אתם חושבים שזה סרט על גרפיטי ועל אמירה חברתית, תחשבו שוב. הסרט אמנם נפתח בנושא והעלילה מונעת על ידו, אבל בשלב מסוים הגרפיטי נחתך החוצה על מנת לתת דגש למתח והטוויסט מגיע כשבאחת הפריצות לבית של שופט מקושר, אומן הגרפיטי מגלה סוד אפל שמעמיד אותו ואת כל האנשים שקרובים אליו בסכנה.
הסרט מעלה לא מעט סוגיות אתיות, למשל השאלה האם לפעול על דעת עצמך במידה והגופים האחראיים לכך לא פועלים בעצמם. השאלה הזו לא עולה בחלל ריק, שכן לאט-לאט הציבור, גם בבריטניה וגם כאן בארץ, נהיה ממודע יותר לעובדה שהמשטרה כבר אינה גוף שיכול למנוע אסונות.
כשהרעים יכולים לברוח מהחוק על מעשים נוראיים רק כי הם מקושרים, וולעומת זאת אדם אחר נעצר על ג'וינט אחד קטן רק בגלל שצבע העור שלו מעט שחום, אנחנו מבינים שהמערכת לא עובדת כמו שצריך, וכשמשהו לא עובד נכון – צריך לתקן. ובשביל לתקן צריך מודעות – וזה מה שסרטים כאלה יוצרים.
לצד האמירה הזו, כל הסרט נשזר סביב מוטיב ההורות והחברות ונקודת החיכוך והמפגש ביניהם. מה נעשה בשביל הילדים שלנו, מה נעשה בשביל החברים שלנו, ושאלת השאלות, מה נשעה כשהשניים מתנגשים אחד בשני?
אבל, אמירות ומוטיבים זה חשוב, אבל חשוב יותר שהמתח והאקשן יהיו עשויים היטב. זו הנקודה בה נופלים רוב הסרטים עם האמירות, אבל לשמחתנו, 'עברתי במקרה' בנוי היטב מתחילתו ועד סופו עם טוויסטים מפתיעים ומתח שלא ייתן לכם להירדם.
אבל בכל זאת, אזהרה קטנה לסיום: הסרט הוא מעט מורבידי, והסוף שלו הוא לא הסוף הטוב שאנחנו מכירים מסרטים הוליוודיים. נכון, הוא אמנם אכן סוף טוב, אבל הדרך לשם היא לא פשוטה (אם כי אין מראות גרפיים, הכל מרומז). הסרט מציאותי, וכמו במציאות – הוא כואב.