טוב להם על הגדר
עם כל ההערכה והכבוד, ויש לא מעט מאלה, מישהו הצליח להבין מה בדיוק רוצים מאיתמר בן גביר? ניסיתי להבין מה הקטע ולא הצלחתי.
גם אצלי חלפה בראש המחשבה שכל האירוע אינו אלא תרגיל שנועד למצב את איתמר כממורכז בעיני הציבור, התקשורת וכמובן בעיני נציגי האל עלי אדמות, הלא הם שופטי בג"ץ, ניסיון להוכיח שהוא כבר לא קיצוני ויש קיצוניים ממנו, אבל מקורבים לחדשות של שבע ומקורבי הזועמים טוענים בלהט שלא. ממש לא מדובר בשום תרגיל. הם באמת חושבים שהוא שינה את דרכו ואינו ראוי עוד לתמיכתם.
אז ברצינות, אולי תסבירו לי אתם, מה הם רוצים ממנו? שיתבטא בקיצוניות רבה יותר עד שגם הוא ייפסל על ידי שופטי בג"ץ, שגם הוא לא ייכנס לכנסת הבאה ורק אז הם יהיו מרוצים? היא נפלאת בעינינו.
העליונים ואנחנו
ואם כבר בעניין זה עסקינן, אני חש חובה לשאול שוב אם מישהו מרגיש שיש היגיון בכך שדלתותיה של כנסת ישראל פתוחים בפני עופר כסיף על התבטאויותיו שדוגמית זעירה מהן קיבלנו באירוע הלינץ' האלים בקבר שמואל, ואותן דלתות נעולות בפני אדם כמו מיכאל בן ארי. מישהו מבין איך זה מסתדר לוגית? או שיש כאן חבורת שופטים מורמים מעם שממש לא מרגישים צורך להגיש דין וחשבון להמוני העם ופשוטיו, הם לא צריכים להסביר, לא צריכים לנמק, לא צריכים להציג יחס שוויוני, כלום, ואנחנו נקבל הכול ובשתיקה.
מחפשים אותו
ובמדורנו 'נכון, לא תהיה בכנסת הבאה, אז מה?' צריך לשאול איך קורה שבימים הגועשים הללו של תפירת הסכם גרעין שיטלטל את המזרח התיכון כולו, יהפוך את איראן לבעלת שוט גרעיני שיתנופף מעל ראש כולנו, בימים כאלה קולו של השר לענייני הגרעין האיראני נפתלי בנט לא נשמע?
זה נחמד שראש הממשלה לפיד מצליח לקיים שיחה עם הנשיא האיראני על הנושא הזה, אבל יש לנו שר במשרה מלאה שאמור לעסוק בדיוק בכך, להתרוצץ בין בירות העולם, לקיים שיחות לאורכה ולרוחבה של היממה עם כל מי שיכול להשפיע, להתראיין מעל כל בימת תקשורת בינלאומית כדי להסביר את הסכנה ואת העמדה הישראלית, אבל משום מה דממה עולה מלשכתו של השר לענייני גרעין... אההה... הוא בחופשה... נו, על זה בדיוק אני מדבר.
אביגדור על הדשא
יש משהו מפעים בהצעתו של אלי אבידר למנסור עבאס לרוץ ברשימה משותפת לכנסת הבאה. עד לפני דקה ורבע הוא היה אצל זולל הערבים, אביגדור ליברמן, ופתאום...
נזכרתי בראיון שערכתי אתו בראשית דרכו הפוליטית. שאלתי אותו אז על מצע מפלגתו דאז 'ישראל ביתנו' בעניין המדינה הפלשתינית. הזכרתי לו שמצע המפלגה כלל אז (יתכן שחלו בו שינויים מאז) לפחות חמישה אזכורים של מדינה פלשתינית מולה מתכוון אביגדור ליברמן לבצע חילופי שטחים, אום אל פאחם תמורת אריאל וכיוצא באלה. תהיתי אם מפלגתו נחשבת בעיניו מפלגת ימין כאשר זה מה שנכתב שם.
אבידר הזדעזע מעצם האפשרות לכפור בימניותה של מפלגתו. בנפתולים מילוליים הוא דחה את רעיונות המדינה פלשתינית וקבע שמדובר במפלגת ימין לכל דבר. מרתק לראות איך מי שזועזע ממש לא מזמן מרעיון המדינה הפלשתינית מוכן לחבור לנציגי האחים המוסלמים ובלבד שיובטח לו מקום בכנסת הבאה.
משפט אחד שאומר הרבה
באיחור (בלתי נסלח) יצא לי לצפות בפרק על יאסר ערפאת בסדרה 'אויבים' (ושוב זו הזדמנות להמליץ על הסדרה המחכימה והמעשירה הזו). אפשר לומר רבות על כל חלק וחלק בפרק החשוב הזה, אבל פרט אחד הצליח להדהים אותי.
ז'ק נריה, שליחו של רבין למו"מ עם ערפאת, מספר על שיחותיו עם המנהיג הפלשתיני ששקר וטרור היו כלי העבודה היומיומיים שלו, ובין השאר מצטט נריה את רבין שאמר לו כך כשיצא מאחת מפגישותיו עם ערפאת: "חבל שלא נפגשתי עם ערפאת לפני החתימה על אוסלו, כי אם הייתי נפגש אתו לא הייתי חותם על ההסכם הזה".
כמה תובנות במשפט אחד קטן ומדהים: "חבל שלא נפגשתי עם ערפאת לפני החתימה", חבל, אומר רבין ומעיד בכך שהוא מיצר ומצטער על החתימה. ומדהים לא פחות לגלות שרבין לא פגש את ערפאת עד לרגע החתימה על ההסכם שהביא לארץ ישראל את אלפי הרוצחים החמושים עם מנהיגם, וכשכבר נחתם ההסכם היה מאוחר מדי.
ככה מנהלים מדיניות הרת גורל לעם ישראל?
אין פרות קדושות מול השנאה
מדהים לגלות איך אותם אנשים שמספרים לנו על כך שדי לנו משיח השנאה והפילוג, השיסוי והקיטוב, (ובשם האמירה הזו החרימו שותפות עם כמה עשרות מנדטים מימין, אבל לא משנה), אותם אנשים ממש פותחים בימים אלה במסע צלב תקשורתי נגד אביב גפן רק משום שהוא העז לומר כמה מילים טובות על המתנחלים. המסע הרחיק נדוד עד למעבר לים וגם בתקשורת הזרה התחילו להתעניין מה קרה לנביא השמאל והזעם.
מסתבר שלמען אליל השנאה מותר להקריב גם את הפרה הקדושה להם ביותר.
ואם כבר בשנאות ואהבות עסקינן, לפני מספר ימים גייסנו בן נוסף לשורות צבא הקודש, ובמקום שפעם היה בקו"ם התכנסנו הורים ואחים מכל סוג ומכל מקום. היו שם אנשי כפר ועיר, בוגרי ישיבות ותיכונים, דתיים, חילוניים, משמאל, מימין ומכל גוון אפשרי. הורים חיבקו, הצטלמו ודמעו כמיטב המסורת, שפכו בקבוקי מים להצלחת המתגייס הטרי, ואם בפינה אחת עמדה משפחה שקטה ומאופקת, בפינה אחרת הייתה משפחה אחרת מתוגברת בחברים צוהלים ונוהמים לעידוד הבחור.
דבר אחד לא היה שם. לא הייתה שם תקשורת שתספר לנו שאנחנו אמורים בעצם לריב ולחלוק, לא היו שם פוליטיקאים שיתגוששו לקול מצהלות ההמון. היו שם הורים שהבינו שממש לא משנה מאיפה הגיע הבן שלהם, הוא עומד להצטרף ביממות הקרובות למשפחה חדשה ולאחים חדשים שאולי לא חושבים על שום דבר כמוהו, אבל הקשר ביניהם יישאר לשנים.
אז זה נחמד להתנגח ולהתנצח, אבל ברגע האמת, כשצריך לנצח, אנחנו נזכרים במה ובמי שאנחנו באמת.
קריאה בהולה
יוזמנו מיידית נגרי משכן הכנסת לעבודה מסביב לשעון על מנת להכין עוד כמה שולחנות במליאה לנוכח הפתעות הבחירות הצפויות.
הרי ברור לכולנו שאם כל המבטיחים להיות הפתעת הבחירות גם יקיימו זה לא ייגמר ב-120 חברי כנסת. ברודני, נעם, הרוח הציונית, זליכה ועוד ועוד מבטיחים שהפעם נס הגימלאים שייך להם ועזבו אתכם מסקרים. סקרים זה לחלשים, ועוד לא דיברנו על הדר מוכתר. בקיצור, בואו נסגור על כנסת של 180-190 חברים?
להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com