אז הפעם רציתי ממש לרדת אל השטח ולפגוש את הנערים שישנים באוהלים, יוצאים למרעה בימים ושומרים בלילות.

אומנם מבחינתי התנאים היו קשים יותר אבל הרוח והחוויה פיצתה על הכל.

נהניתי מהם, יש בהם משהו אחר, מיוחד וכמתבונן מהצד הבחנתי שגם בינם לבין עצמם יש אווירה של פרגון ואהבה.

לא פחות חשובה היא העובדה שבזכותם כבר אין יותר גניבות ביישוב היהודי הסמוך וכל השטחים העצומים שבאזור נחשבים שטחי המרעה שלהם.

אם מדינת ישראל הייתה משכילה לנצל את הפוטנציאל העצום הזה היה ניתן לייהד הרבה מאוד מחבלי מולדת שהופכים עם הזמן להיות אקסטריטוריה ליהודים.

לחוויות נוספות מהמסע הצטרפו לקבוצת הווטסאפ

לחצו כאן כדי לפנק את הנערים בצ'ופרים ואוכל חם