לפרשת השבוע – המלך

הרב זקס מלמדנו שעיקרון הפרדת הרשויות של מונטסקייה, שנפוץ ברוב הדמוקרטיות במערב, הינו למעשה רעיון יהודי, ששורשיו בפרשת השבוע. בפרשה נוכל למצוא את המוסדות השונים: מלוכה, נבואה, כהונה.

כידוע, נחלקו חכמים ופרשנים האם מינוי מלך רשות או חובה וממילא האם המלוכה חיובית או שלילית ביסודה, ונראה שאכן יחס התורה למלוכה הוא מורכב.

בספרי נביאים נמצא הרבה את הביקורת והיחס השלילי למלוכה מסיבות שונות, וביסודן האידיאל של מלכות שמים - וההבנה שבאמת כל מלכות ושלטון של אדם באדם (בד"כ לרע לו, גם אם הרע הזה הכרחי)- הינם "בדיעבד".

בפרשתנו נאמר למלך בעיקר מה אסור לו (להרבות סוסים, נשים וכסף וזהב) ומהן גבולותיו וחובותיו (לכתוב ספר תורה וללמוד בו, להיות ירא ה', שומר חוקיו וצנוע)

אם כן המלך כפוף לחוק ואינו נמצא 'מעליו', ועליו לראות במנהיגות שירות ולא שררה או עצמה מעמד או עליונות.

הרב זקס מציין במיוחד את העובדה שהמלך לומד, ומסיק ממנה שמנהיגים בישראל צריכים להיות אנשים לומדים, לחשוב, לקרוא, ללמוד ולזכור – "מנהיגי עם הספר צריכים להיות אנשי ספר".

מפרשת המלך למד הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) – שמקור הסמכות נמצא בהסכמת העם ולפיכך על העם להחליט אם הוא מעוניין במלך או בצורת משטר אחרת מתאימה, ושאכן יש מה ללמוד בענין זה גם מאומות העולם.

בדומה פסק הרב קוק בשו"ת משפט כהן (קמ"ד), שיש מקור הלכתי לשלטון הדמוקרטי בישראל:

"וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל... אבל למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם".

אבא שלי חנן פורת ז"ל ניסח את המסקנה כך:

עלינו להבין כי המצווה בתחום הציבורי אינה "פסק הלכה" אלא הנחיה עקרונית הקובעת יעד שאליו יש לחתור, כדברי הרמב"ם: 'ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק , מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר כל המעשים'.

היסוד של הסכמת העם הוא יסוד מכונן, הרב צבי הירש חיות, טען שמשפט המלך בשמואל ח', הוא מעמד שבו הסכים העם להגבלות מסויימות בחופש שלו לצורך סמכות מרכזית. זוהי הסכמה שהיא מעין הלויתן של הובס

ועדיין, גם לאחר מעמד משפט המלך ע"פ הרב חיות, המסקנות של הרב זקס מיחס המקרא למלוכה הן:

1) .. בני ישראל קיבלו רק את המונרכיה החוקתית ומודגש שלמלך אין זכויות אלוהיות – 'שלטונו אינו מוחלט וסמכותו מוגבלת לתחומים שבהם יש אינטרס לאומי', ולפיכך יכול איש כנבות היזרעאלי לסרב לבקשת המלך אחאב לרשת את שדהו.

2) הריבונות כאמור שייכת לעם ומכוח זה יכול העם להחליט כדברי הנצי"ב והרב קוק, שהוא דוגל במשטר דמוקרטי פרלמנטרי.

3) שלישית- שהיהדות מעדיפה באופן בסיסי ממשלה עם כוח מוגבל מפני שכל העברה של כוח לסמכות מרכזית כרוכה בוויתור על חופש.

לו יבינו ויפנימו המנהיגים בישראל את המסורת היסודית הזו- ואם יבקשו לפעול על פיה כמה גדול זה יכול להיות?