1.
אין לי למי להצביע. אומרים שיש שניים או שלושה מנדטים שיכריעו את הבחירות האלה, של אנשים שהם גם מאוכזבי נתניהו וגם מאוכזבי בנט; ובכן, אני אחד מהם, ואין שום פתק שבא לי לשים בקלפי. שנתחיל?
* המפלגה הכי קרובה לעמדותיי היא הרוח הציונית. איילת שקד ויועז הנדל עשו אחלה עבודה במשרדים שלהם, ומביאים קבלות. אבל אז אני רואה את הקמפיין שלהם, ומתגרד בכל חלקי גופי. מהסיסמאות, הקלישאות, הגמגומים, ובעיקר החשש הגובר שהם מכרו זה לזה את אותם שני מנדטים - וכך נדהמו לגלות ש-2+2=2. כבר שרפתי את הקול שלי על מפלגת רוח ימנית שלא נכנסה לכנסת.
* הציונות הדתית הוכיחה עמוד שדרה בנושא של ממשלה עם רע"מ. אלא שבנושאי דת ומדינה, מדובר בחטיבה נרפית במיוחד של המפלגות החרדיות. אין סדר יום, אין תוכניות אמיתיות, רק התבטלות מפד"לניקית בפני העולם החרדי. בצלאל סמוטריץ' מדבר באגרותיו הבלתי נגמרות על "מתן ביטוי לכל הקולות כולם", ועל "לפנות למי שמתקשים להצביע לנו". בפועל, עד כה לא עשה דבר וחצי דבר לשם כך. אם יצרפו גם את מפלגת נעם, אני לגמרי בחוץ.
* לחילי טרופר הייתי מצביע בעיניים עצומות. זה נבחר ציבור להתגאות שבחרת בו. גם את הקדנציה של מתן כהנא במשרד הדתות אני מעריך (ואצטער כשהחרדים יבטלו את כל מה שעשה שם). אלא שהם רצים לצד שרת החינוך החלשה ביותר מזה דורות, ד"ר יפעת שאשא-ביטון, מחריבת לימודי הרוח וההיסטוריה בישראל, שמתפקדת כלוביסטית של ועדי עובדים. אין סיכוי שאתן להם את קולי. וזה עוד לפני התמרונים האידיאולוגיים שאנשי הימין שם מבצעים בכל שני וחמישי.
* האמת? אני מבסוט על ההתנהלות הכלכלית של אביגדור ליברמן. אם יכולתי לסמוך יותר על המצפן של ישראל ביתנו, על הבטחות העבר, ואם זו לא הייתה מפלגה כל כך חילונית, אולי הייתי שם.
אז אם בפעם הקודמת הצבעתי בשלושה פתקים באותה מעטפה, נראה שהפעם אגיע לקלפי ואשלשל לתוכה מעטפה ריקה.
2.
בהסתדרות הציונית העולמית מרגישים כנראה שיש להם יותר מדי כסף. אחרת, קשה להסביר את האירוע המביך שאירגנו השבוע - מסיבה גדולה בבאזל לציון 125 שנים לקונגרס הציוני הראשון. שום דבר במלונות הפאר וערבי הקוקטייל של השבוע אינו מזכיר את הקונגרס ההוא, אבל על פי הדיווחים החדשותיים מפעמת שם רוח ציונית גדולה, כך שייתכן שדווקא היה שווה.
125 אינו מספר עגול. או חשוב. או כזה שמצדיק הוצאה של עשרות מיליונים מקופה ציבורית. חיה כהן, חברת נשיאות ההסתדרות, הסבירה לעיתון 'זמן ישראל" ש"אנחנו רוצים שהעולם יידע שהיה קונגרס ושהקימו מדינה. אנחנו משחזרים את הסיפור של המדינה".
ועל כך שאלו חז"ל: מה?!
העסקנים החשובים, יורשי אוסישקין, מוהליבר ונורדאו, אינם לבד שם על נהר הריין. יחד איתם הוטסו לקונגרס סוללה של יחצ"נים ועיתונאים ישראלים כדי שידווחו על האירועים המרגשים. בעיניי, אין דבר שממחיש טוב יותר את מצבה של הציונות בימינו - רהב, טקסים, הרמות כוסית ובזבוזים חסרי בושה על כתפי העבר המפואר.
אשרי העם שככה לו, חבל שהרצל לא זכה.
הטור השבועי של עקיבא נוביק באדיבות 'שביעי'