אל"מ במיל. ראובן אגסי הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד שני קשריו של האלוף גורודיש, שפרסמו תמלילי הקלטות מתקופת מלחמת יום כיפור. בקול ישראל דווח כי אגסי טוען שהם החזיקו בקלטות שלא כדין, והוא אף תובע כי בית המשפט יבדוק אם הם קיבלו כסף עבור השימוש בהקלטות. אם אכן הם קיבלו כסף, ביקש אתמול אגסי מבית המשפט כי יורה להם להעביר כסף זה למדינה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים שירתו עמית פורת ויצחק רובינשטיין בחדר המלחמה של אלוף פיקוד הדרום דאז שמואל גונן, גורודיש, ז"ל. במהלך השנים שמרו השניים על הקלטות מאותה תקופה, ועכשיו העבירו אותם לשני העיתונים.
מדובר בהטעיה, אומר ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין בשיחה לערוץ 7. לדבריו, בשנת 93', כשכתב את ספרו "קריסה ולקחה", עמדו לרשותו כל התמלילים ואכן עשה בהם שימוש לכתיבת הספר. חלק מהתיאורים המופיעים בעיתונות, אומר מילשטיין, לא היה ולא נברא. לדוגמא הוא מציין את הפרסום ב"ידיעות אחרונות", שם נכתב כי באוגדה "היו אבדות כבדות מאוד", אומר מילשטיין, ולמעשה מכל האוגדה של ברן רק גדוד אחד תקף, ורק בו היו באמת אבדות. עם זאת יש הבדל בין הצגת המצב כ"אוגדה שתקפה ושהיו לה אבידות", לבין מצב שבו גדוד תקף והיו לו אבידות.
מילשטיין אומר כי יש לבחון באופן שונה לחלוטין את עניין סירוב הפקודה, כביכול, של שרון. לדבריו, זמן לא רב לפני המלחמה "נזרק" שרון מצה"ל, ואלוף פיקוד הדרום גונן לא רצה לתת לו לפקד על אוגדה. שר הביטחון הוא שכפה על הרמטכ"ל לתת לשרון פיקוד על אוגדה, אך עם פרוץ המלחמה הרמטכ"ל דדו, דוד אלעזר, הוא שניסה לעשות הכל כדי להצר את צעדיו של שרון ולא לתת לו משימות. הוא העדיף, אומר מילשטיין, להפקיד את המשימות בידי מפקדים אחרים, כגון ברן, שהיו טובים פחות משרון. בכל דבר ששרון עשה דדו התערב, ובמרבית הפעמים גרמו התערבויות אלו נזק. משום כך פעמים רבות כשניסה דדו להתערב, ועשה זאת ממשרדו בקריה בתל אביב, ניסה שרון למנוע את ההתערבות, וזאת מפני ששרון היה בשטח וראה את המציאות כפי שהייתה. מצד אחד, אומר מילשטיין, דדו ביקש לסלק את שרון, ומצד שני עד לאמצע המלחמה הוא לא ידע מה קורה בשטח. שרון, שידע מה קורה, ניסה כמה פעמים להסביר לדדו שהוא עושה טעויות. למשל, בתשעה באוקטובר דדו הורה לשרון לחזור, וזאת כאשר כבר החל לצלוח את התעלה. שרון, מוסיף מילשטיין, ניסה למנוע חזרה זו. לכן, מציין מילשטיין, אין זה רציני לטעון כי שרון סירב פקודות.
מילשטיין ציין כי נוסף על המחיר היקר ששילם עם ישראל במלחמת יום כיפור בשל קריסת מערכת הביטחון גם היום הוא משלם מחיר יקר, משום שבמלחמת יום כיפור שונתה תורת הביטחון של ישראל מדרישה להכריע את האויב להסתפקות בהפסקת אש. כאן, בנקודה זו, אומר מילשטיין, נולד הסכם אוסלו.
פרופ' יואב גלבר, היסטוריון המתמחה בנושא מלחמת יום כיפור, אומר לערוץ 7 כי הפרסומים בעיתונות לא חידשו דבר, וכי למעשה המלחמה התנהלה היכן שלא היו הקלטות או צילומים, וכי את תוצאותיה של המלחמה קבעו החיילים שהיו במגע עם האויב. מי ששילם את המחיר, אומר גלבר, היו הפצועים, המשפחות השכולות ואלו שנכנסו לבתי החולים לחולי נפש. (ש.ר.)
במהלך מלחמת יום הכיפורים שירתו עמית פורת ויצחק רובינשטיין בחדר המלחמה של אלוף פיקוד הדרום דאז שמואל גונן, גורודיש, ז"ל. במהלך השנים שמרו השניים על הקלטות מאותה תקופה, ועכשיו העבירו אותם לשני העיתונים.
מדובר בהטעיה, אומר ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין בשיחה לערוץ 7. לדבריו, בשנת 93', כשכתב את ספרו "קריסה ולקחה", עמדו לרשותו כל התמלילים ואכן עשה בהם שימוש לכתיבת הספר. חלק מהתיאורים המופיעים בעיתונות, אומר מילשטיין, לא היה ולא נברא. לדוגמא הוא מציין את הפרסום ב"ידיעות אחרונות", שם נכתב כי באוגדה "היו אבדות כבדות מאוד", אומר מילשטיין, ולמעשה מכל האוגדה של ברן רק גדוד אחד תקף, ורק בו היו באמת אבדות. עם זאת יש הבדל בין הצגת המצב כ"אוגדה שתקפה ושהיו לה אבידות", לבין מצב שבו גדוד תקף והיו לו אבידות.
מילשטיין אומר כי יש לבחון באופן שונה לחלוטין את עניין סירוב הפקודה, כביכול, של שרון. לדבריו, זמן לא רב לפני המלחמה "נזרק" שרון מצה"ל, ואלוף פיקוד הדרום גונן לא רצה לתת לו לפקד על אוגדה. שר הביטחון הוא שכפה על הרמטכ"ל לתת לשרון פיקוד על אוגדה, אך עם פרוץ המלחמה הרמטכ"ל דדו, דוד אלעזר, הוא שניסה לעשות הכל כדי להצר את צעדיו של שרון ולא לתת לו משימות. הוא העדיף, אומר מילשטיין, להפקיד את המשימות בידי מפקדים אחרים, כגון ברן, שהיו טובים פחות משרון. בכל דבר ששרון עשה דדו התערב, ובמרבית הפעמים גרמו התערבויות אלו נזק. משום כך פעמים רבות כשניסה דדו להתערב, ועשה זאת ממשרדו בקריה בתל אביב, ניסה שרון למנוע את ההתערבות, וזאת מפני ששרון היה בשטח וראה את המציאות כפי שהייתה. מצד אחד, אומר מילשטיין, דדו ביקש לסלק את שרון, ומצד שני עד לאמצע המלחמה הוא לא ידע מה קורה בשטח. שרון, שידע מה קורה, ניסה כמה פעמים להסביר לדדו שהוא עושה טעויות. למשל, בתשעה באוקטובר דדו הורה לשרון לחזור, וזאת כאשר כבר החל לצלוח את התעלה. שרון, מוסיף מילשטיין, ניסה למנוע חזרה זו. לכן, מציין מילשטיין, אין זה רציני לטעון כי שרון סירב פקודות.
מילשטיין ציין כי נוסף על המחיר היקר ששילם עם ישראל במלחמת יום כיפור בשל קריסת מערכת הביטחון גם היום הוא משלם מחיר יקר, משום שבמלחמת יום כיפור שונתה תורת הביטחון של ישראל מדרישה להכריע את האויב להסתפקות בהפסקת אש. כאן, בנקודה זו, אומר מילשטיין, נולד הסכם אוסלו.
פרופ' יואב גלבר, היסטוריון המתמחה בנושא מלחמת יום כיפור, אומר לערוץ 7 כי הפרסומים בעיתונות לא חידשו דבר, וכי למעשה המלחמה התנהלה היכן שלא היו הקלטות או צילומים, וכי את תוצאותיה של המלחמה קבעו החיילים שהיו במגע עם האויב. מי ששילם את המחיר, אומר גלבר, היו הפצועים, המשפחות השכולות ואלו שנכנסו לבתי החולים לחולי נפש. (ש.ר.)