פרקליט המדינה, עמית איסמן, השתתף בוועידת המשפט ה-11 של לשכת עורכי הדין, הנערכת בתל אביב והדגיש כי רשויות החוק אינן חפות מטעויות.
"פרקליטות המדינה ואני כמי שעומד בראשה אינם חפים מטעויות או מתקלות. ארגון שמקבל אלפי החלטות ביום ומנהל עשרות אלפי הליכים פליליים ואזרחיים בשנה, לא יכול להיות חף מטעויות ומתקלות. לשם כך יש לפרקליטות מנגנוני ביקורת חיצוניים ומנגנוני בקרה פנימיים. השאלה אינה האם קורות תקלות, אלא כיצד יש להתנהל כאשר מתגלית תקלה וכיצד מנסים למנוע תקלות דומות בעתיד", אמר איסמן.
לדבריו, "כל ניסיון לקשור בין החלטות כאלה ואחרות לבין שיקולים זרים וביניהם עמדות פוליטיות של פרקליטים, הרצון לקדם חקירות מסויימות על פני חקירות אחרות, הרצון לשאת חן בעיני גורם כזה או אחר וכן הלאה - הוא ניסיון מופרך וחסר אחיזה במציאות כפי שאני מכיר אותה במשך למעלה משלושים שנה".
אייסמן ציין כי "נדמה שהציבור סבור שכולנו בפרקליטות באנו מאותו בית גידול, ולא כך היא. חשוב לאפשר לכל משתתפי הדיון לומר את דעתם באופן חופשי ללא חשש. ללא חשש במהלך הדיון. ללא חשש בתקופת שירותם בפרקליטות. ואף ללא חשש שנים לאחר שסיימו את שירותם בפרקליטות המדינה. אל למשתתפים לחשוש לא מהבעת הדעה ולא מכך שלימים יצטרכו להתמודד ולהתייחס לדברים שנאמרו על ידם במהלך דיונים או לאחריהם. איננו רוצים פרקליטות מונוליטית, כזו שכל החלטה המתקבלת בה מתקבלת פה אחד. אנחנו והציבור רוצים פרקליטות בה כולם יכולים להביע את דעתם גם אם היא דעה שונה, או אחרת ללא קשר למעמדם ולוותק המקצועי שלהם. חשש מהבעת דעה יביא בסופו של יום לפגיעה של ממש באיכות ובטיב ההחלטות אותן נקבל".
לדבריו, "הגם שאנו מעודדים שיח וריבוי דעות, בסופו של יום הפרקליטות היא ארגון היררכי. בסוף כל דיון קל, או, קשה ויש לומר חלק מהדיונים סוערים ביותר, צריכה להתקבל הכרעה. ההכרעה מתקבלת על ידי אדם אחד, שהוא הנושא בסמכות לקבלה על פי העניין: מנהל או מנהלת היחידה הרלוונטית – יהיה זה פרקליט המחוז או ראשת מח"ש למשל, לעיתים יהיה זה המשנה לפרקליט המדינה ובמקרים המתאימים פרקליט המדינה או היועצת המשפטית לממשלה. חשוב להזכיר, כי בטרם קבלת ההחלטה בידי בעל הסמכות, הוא מקבל לעיונו חוות דעת, מקיים דיונים בהם משתתפים לא פעם גורמים מיחידות שונות והחלטתו מתקבלת רק לאחר שהוא שומע, בוחן ומשקלל את כלל העמדות. זכותו המלאה של מי שעמדתו לא התקבלה שלא להשתכנע מנימוקי ההחלטה שהתקבלה. זכותו המלאה להמשיך ולחשוב שמקבל ההחלטה טעה. לצד האמור, ייחוס מניעים זרים למקבל ההחלטות ללא כל בסיס לכך היא לטעמי מעשה שלא ייעשה".