1. "השבועון" הוא עיתון המופץ חינם בפתח תקווה. בשבועות האחרונים, הסמל של עיריית רמת השרון מתנוסס בגאון בעיתון ולצידו תחינה: 'דרושות סייעות'.
המודעה מרוחה כמעט על כל עמוד השער בעיתון ומפורסם בה גם השכר המוצע לסייעות: 3800 ש"ח (+ תנאים!).
מלבד סייעות, מחפשים גם גננות. עבורן, התשלום "מופקע" לחלוטין: 4800 ש"ח (+ תנאים!).
גם המחיר הזה מפורסם בשער, באותיות ענק מהזן המפתה. אולי קוראת מפ"ת - תסכים לקחת חלק במערך הצהרונים של רמת השרון.
2. בתווך, רחובות פתח תקווה, בה מופץ השבועון, מלאים במודעות - מטעם עיריית פ"ת, שאף היא, כמה מפתיע, מחפשת סייעות\סייעים.
מודעת רחוב נוספת מתמקד באיתור מטפלות. שם המחיר, 40 ש"ח לשעה, מוצג לעיני כל. מתברר, שבזמן שמערכת החינוך זוכה ליחס תקשורתי, המלחמה על מי שמטפלות בפעוטות - מתנהלת דרך מודעות,
ישירות ללב של המועסקות הפוטנציאליות.
התחרות בין העיריות המקומיות קשה ומציגה מצוקה. אבל השכר, למרות הביקוש, משום מה, נשאר ברצפה.
3. השכר, יותר משהוא מעליב את הסייעות המסורות, מציג את התפישה השטחית שלנו לגבי אחד מכוחות העבודה החשובים ביותר במשק. הטענה שמדובר בעבודה 'פשוטה' שלא עוברת דרך לימודים באוניברסיטה - אינה רלוונטית.
בואו נניח את זה על השולחן: ללא הסייעות, הורים רבים לא היו מסוגלים לעבוד בכלל. יתרה מזאת: החופשות מציגות בפנינו עד כמה קשה להורים לשמור על ילדים רכים.
מדובר במלאכת קודש שכל הורה רוצה שתעשה על הצד הטוב ביותר, כל יום, בלי פשרות. ע"פ ההגיון, בני אדם, אמורים להיות מתוגמלים בהתאם למה שהם נותנים - ומקבל השירות לא מסוגל לעשות.
כך עובד העולם בכל תחום במשק; החל ממסעדנות ועד בניית אתרים ועיצוב גרפי. מישהו יודע לעשות משהו - ואתה משלם על זה טבין ותקילין.
סייעות וגננות (כצוות) עושות מלאכה נדירה ביותר - וממשיכות לקבל שכר זעום ביותר. זה לא משנה מי אמור לשלם על זה; המדינה או אנחנו. ככה או ככה, את המחיר הסמוי, בלי שנשים לב, משלמים הילדים וההורים.
4. זה לא מסובך: כשיש מחסור בסייעות או שסייעות מקבלות שכר זעום ונאלצות לעבוד ולחיות במשכורת שנחשבת 'עוני' - התוצאות הן ילדים פחות מאושרים, גם אם הם לא תמיד יכולים לדבר ולספר בגיל הזה מה הם מרגישים.
את המתח והלחץ שנובע מהתיגמול הנמוך והמחסור - ההורים סופגים בבית, אחרי הצהרון, כשהם אחרי יום עבודה וחסרי סבלנות, אפילו לעצמם.
סתם שאלה: מה זה עושה לזוגיות? מה זה עושה לאווירה בבית? עד כמה זה מאלץ הורים להניח ילדים מול מסך?
לדעתי, המון משברים וקשיים היו נחסכים, בעקיפין, אם הסייעות היו מקבלות משכורת סבירה של 15,000 שקלים.
עם שכר סביר, הן היו נשארות במקצוע לאורך זמן, אוהבות אותו יותר, באות בשמחה גדולה יותר לעבודה, הופכות ליצירתיות יותר, נחות לפני העבודה, מתחזקות חיי פנאי שימלאו אותן וחשות גאוות יחידה. ובצדק.
המשוואה פשוטה: כשהסייעת והגננת מאושרות ולא נתונות תחת לחץ כלכלי - הילדים יותר שמחים, ההורים מקבלים הביתה ילד שמח יותר וקל להם יותר בשעות של אחרי הצהרים. הבית כולו פחות מתוח ולחוץ. הכל נעים יותר.
נכון, להורה המצוי נדמה שתמיד יהיה 'רף מריבות' בבית. זה אולי נכון, אבל לדעתי, המון תיסכולים, יומיומיים, היו נחסכים אם היינו שמים לב לאפקט הדומינו שצומח מזה שמערך הגנים, מיסודו, בנוי על הקשקש. משתמש בהנחה שבטח יש נשים טובות בפתח תקווה שמוכנות לעבוד בגן והן לא עושות חשבון של 'משכורת סבירה' מול צרכי השוק והטרחה שלהן. הן פשוט מקסימות או מלאכיות.
5. כי 'ככה זה' כשאין לפוליטיקאים אינטרס לשפר והגנים לא עובדים דרך 'משרד החינוך'. כל עוד הגנים סוחבים - למה לעצור את המכונה? נשתמש במלאכיות הטובות. למה להוציא כסף מיותר?
למה לתקצב כראוי את המערך שיעניק שלווה לילדים רכים ולמשפחות צעירות שגם ככה קשה להן? תיסכולים, בכיות אחרי הגן, זוגיות בתווך, רגשות של ילדים רכים שגדלים על ברכי ה'ככה זה העולם' והופכים למבוגרים.
שנים חשובות, רכות, מעצבות וההשלכות שלהן - שאי אפשר למדוד - לא נספרות בכלל.
כאילו כלום לא קורה בהן והילדים בטח שוכחים את הסאגות הנלוות לכל המתח והלחץ הזה. נו, את מי זה מעניין? 'ראש בקיר' - זאת תופעה נפוצה בקרב הנוטים להתעלם מאפקט הדומינו הישיר והעקיף.
אבל כדי לבנות חברה מתוקנת אין מנוס מלעסוק בחינוך מנקודת השורש שלו, הרבה לפני בית הספר: גיל הגן.
השנים שבהם הכי קשה לילד להסביר את עצמו ואין לנו מושג עד כמה.
במצב העכשווי, כשהסייעות והגננות לא מתוקצבות כראוי ובנדיבות - אנחנו מראש מגדלים דור שלם על כרעי התרנגולת.
אחר כך, כבר קשה לעקוב מאיפה צומחים הקשיים בגיל בית הספר והתיכון. פוליטיקאים ושליחי ציבור, אם החברה חשובה לכם באמת - תעשו טובה לדור החדש ותטפלו בזה.
אחר כך, תעברו לרפורמות בבתי הספר ולפופולאריות שטומן בחובו העיסוק במשרד החינוך. גם בבית הספר יש מה לתקן. אבל אל תתעלמו מהשורש, בבקשה.
לפני הכל: תתנו משכורות שימשכו את הסייעות הטובות ביותר בעיר, לכל עיר ועיר. משכורות שיגרמו לאוהבות המקצוע להישאר בו, למשך שנים, לשמוח ולשמח את חסרי הישע של כולנו.
עד שהם ילמדו לדבר ולהסביר את עצמם קצת יותר.
אנחנו, במגזין הנוער הדתי לאומי "מקום בעולם" מבינים שהכל מתחיל בשורש החינוכי בגיל צעיר. לכן, אנחנו מנגישים לנוער וצעירים תוכן ערכי-חינוכי (אבל מגניב!). במבול התוכן ה'לא ערכי' של היום - זה הכרחי. איך שלא נסתכל על זה, התוכן - הוא המחנך.
ועכשיו, קבלו מבצע ענק: 5 שקל בלבד לחודש, למגזין מודפס, כולל משלוח עד הבית, למשך חודשיים ראשונים! להזמנת מנוי עכשיו - לחצו כאן >>