לכל תלמידותיי – בנותיי, שלמדו והתחנכו באולפנא היקרה לנו מאד, שלום וברכה!
ברבים שרוממותה של האולפנא – הכל מאיתו יתברך. לכתוב לכן כעת, במלאת ז"ך שנים להשתדלותי בחינוך באולפנא, זוהי זכות גדולה.
זכות להיות שותף בבניית אישיות של כל אחת מכן. זכות להיות שותף בכל בית בחינוך הבת שלמדה באולפנא זכות להיות שותף בהקמת בתים של תורה, יראת שמיים, מידות טובות ורחבות הדעת. וזכות להיות שותף בתקומת עם ישראל בארצו בדור הגאולה. אני כותב לכן, ב"ה, בעת פרישתי מראשות האולפנא והעברת התפקיד לרבנית דבורה ברטפלד – בוגרת, מדריכה ומחנכת, באולפנא.
אנו שמחים מאד בבחירה ומאחלים לה יחד עם כל אוהבי האולפנא, הצלחה רבה ובעז"ה המשך העלתה של האולפנא לקומות נוספות. מה ביקשתי במשך שנותיי באולפנא? ביקשתי להמשיך דרך שסללו ראשונים – הרב בהר"ן זצ"ל ושותפיו בהנהלה, שהתוו דרך חינוכית מיוחדת למיצוי אישיותן של הבנות, וכמובן, להוסיף נדבכים מאישיותי וממה שדליתי מרבותיי ומאחרים.
השתדלנו במשך השנים, יחד עם הצוות החינוכי להוציא את המיטב שבכל בת ובת. הדגש היה להוציא את הטוב שבאישיות המיוחדת בבת עצמה ומתוך כך שתגדל, במה שמתאים לה בעבודת ה' המיוחדת לה. המושג "אמון" שבו כ"כ הרבה דיברנו ועשינו, היה מוטיב מרכזי בנתינת מקום לכל בת לבטא את עצמה, ודווקא מתוך ענוה, כי כשאדם בטוח שמאמינים בו הוא פועל בעז אך, גם בענווה. בתוך מכלול הרצון שלנו להעצים אתכן בידע ובהבנה בנושאים תורניים וכלליים, היה חשוב לנו להסתכל גם בפרטי מבנה האישיות של כל אחת ומתוך כך להעצים אתכן גם בעבודת המידות וגם באינטלגנציות נוספות – רגשיות, תקשורת בין אישית, העצמת כשרונות אומנותיים ובלתי פורמליים אחרים ועוד... כפי שחוויתן פעמים רבות היינו בבחינת "קייטנת בהר"ן"... והרבינו בפעילויות חוויתיות, בפעילויות חסד שהתמסדו במשך השנים, בחוגים, וגם בהעמקת הלימוד ב"מדרשה".
מתוך מכלול החינוך לבניית האישיות העצמאית יצאנו גם להסתכלות רחבה על כלל ישראל. חינכנו לגדול מתוך הפרטים ומתוך כך לחשוב ולפעול בגודל לסביבתנו ומתוך כך לשאוף תמיד – גם בבית, לגדולות. רווח היום משפט בעולם הכללי על חשיבות ה"מימוש העצמי" של כל אדם. באולפנא השתמשנו הרבה (בעיקר בפורומים לצוות) בביטוי "ייעוד עצמי", כדי לבטא שהעצמיות שלנו מכוונת לייעוד – עבודת ה' שלימה ועשיית רצונו יתברך; מתוך הלימוד, החסד, התפילה, החוויות והעצמת כשרונות ייחודיים. כל תקופה ותעצומותיה, אתגריה ותפקידיה.
השתדלנו במשך השנים, מצד אחד להנהיג, אם זה ח"ו בעיתות משבר וגם בשגרה מול אתגרי אופנה, דעות והתמודדויות הלכתיות שחוויתן במשך השנים, ומצד שני להיות אתכן מבפנים, לחוש את המצוקות ואת האתגרים. מידי פעם גם לזרום אתכן (כלשונכן...), ופעמים רבות השתדלנו לקחת את האתגר, למנף אותו חינוכית ולהעצים אתכן בדרך חיובית הבונה קומה נוספת באישיות. כפי שכתבתי לעיל, הרצון שלנו היה לחנך לגודל גם מתוך הפרטים הקטנים ולכן ההסתכלות היתה להשתדל גם בהתנהלות הפרטית שלכן, לראות ראיה רחבה יותר, ומה צופן העתיד אם נפעל בדרך זו או אחרת.
גם בהתנהלות הכללית של האולפנא השתדלנו לא לראות רק "כאן ועכשיו" אלא בראיה רחבה של ההשלכות של כל החלטה, ואפילו כיצד הדבר ישפיע על התנהלותכן כבנות בוגרות ואפילו כאימהות. יחד עם זאת, אני מקווה שרובכן גם שמעתן אותי מדבר על השאיפה התמידית להתקדם ולעלות ולהצטיין בכל תחום שכל אחת מכן יכולה, ולא רק בלימודים או יראת שמיים..., גם בחסד, בכשרונות אומנותיים, בחברתיות לקראת סיום, אני מבקש לומר בנימה אישית.
כמו כל אדם, כשנעשים דברים, הם אינם יכולים להיות חפים מטעויות, או ממעורבות אישית רגשית. אך אני יכול להעיד על עצמי שהיתה מצידי השתדלות (עד כמה שאפשר..) להיות לטובת כל דבר שבקדושה ולפעול עד כמה שאפשר בשיקולים ראויים וענייניים. יתרה מזאת, במשך כל השנים ליוותה אותי המחשבה – האם אני ראוי ויכול להנהיג אתכן – תלמידותיי, ברמה הראויה לכן, ובמקום הרוחני בו אתן מצויות, כי ככל שאנו מתקדמים בדור הגאולה, עולות גם נשמותיכן, וגם הנסיונות המצויים בדור, כדי שתוכלנה להתרומם, לגדול ולגדול.
המחשבות הללו חיזקו בי את הרצון המרבי להמשיך לגדול (גם בגילי...), כדי לתת לכן את המענה, להוביל ולהנהיג אתכן באולפנא. טבעי, שבתוך העשייה הרחבה, יש גם את הצורך לבקש סליחה ממי שנפגעה ח"ו – "ביודעים ובלא יודעים", ואני מנצל את פרידתי במכתב, לבקש שוב סליחה מאותן בנות ולומר שהכל נעשה מתוך רצון כן ואמיתי לחנך. ובכל זאת, אם נפגעו ממני בנות באופן אישי – הריני מבקש מחילה. אשמח, אם בנות יידעו אותי על כך – כדי שאוכל לבקש סליחה! אני מנצל את מכתבי הארוך, להזמין כל אחת ואחת להמשיך ולחדש את הקשר עמי, ע"פ רצונה ואפשרותה – לשאלות, התייעצויות ושיתוף של המתרחש עמכן בהמשך החיים.
אפשר יהיה לפנות טלפונית או בהודעת ס.מ.ס . יש בי גםמחשבה ליצור בעז"ה מדרשות לבוגרות בתדירות לא צפופה, אך, על כך בעז"ה לאחר החגים. לשאלת רבות מכן... , מה אעשה בזמני הפנוי? אז בעז"ה, מסתמא אהיה גם בקשר עם הרבנית דבורה למען האולפנא.
ואני מקווה להקדיש זמן בבקרים ללימוד תורה. לשלב לימוד היסטוריה יהודית, לימוד עם הילדים והנכדים, וכמובן להמשיך ולגדול בעז"ה עם פנינה רעייתי היקרה, בדרך הרגועה והשלווה ולבקש מהקב"ה שיתן לנו את הזמן הזה לנחת ושמחה מכולם, מתוך בריאות הגוף והנפש.
אני מנצל את המכתב לומר בסיום תודה עמוקה למי שמלווה אותי ב"ה במשך למעלה מ 40 שנה כי"ר בכל עת ובכל שעה והקריבה את עצמה למען שליחותנו בעולם (מעבר לשליחויות "העצמאיות" שלה) – לפנינה היקרה לי מאד!
בתודה לה' על הזכות לעסוק בשליחות זו ובתפילה להמשיך את השליחות בעולם במיטב שנוכל.
בברכת שנה טובה בהכרת הטוב והוקרה לכולן
משה נוימן