שנת הלימודים החלה ללא השבתה, אך יש מי שעבורם פתיחת שנת הלימודים היא אתגר לא מבוטל, אלו תלמידים עם מוגבלויות או המתמודדים עם מחלות המקשות עליהם להשתלב במערכת החינוך הקיימת. מי שמסייע למאות תלמידים שכאלה הם אנשי עמותת 'שמחה לילד'. סמנכ"ל העמותה, ינון כהן.
"יש בישראל אלפי ילדים ובני נוער שסובלים מחלה כרונית קשה או נכות משמעותית אבל הקוגניציה שלהם תקינה לחלוטין ובזכות זה הם משולבים בבתי ספר, אבל בגלל המחלה הפער בינם לבין שאר התלמידים קיים", אומר כהן. לדבריו "המערכת משום מה לא מתאימה את עצמה לצרכים של הילדים האלה, וכך בכל שנה אנחנו בעמותה מצפים לתופעה שבה חניכים שלנו לא מתחילים את השנה".
דוגמא לדבריו מוצא ינון כהן בסיפורה של "ילדה מושתלת כבד שאסור לה להיחשף להרבה ילדים וצריכה התאמות של כיתה קטנה", ובסיפורו של "חניך אחר עם התקפי אפילפסיה תכופים שבגלל בירוקרטיה מטופשת לא הייתה בראשון לספטמבר סייעת שתלווה אותו והוא לא התחיל שנה".
"יש עשרות מקרים בכל רחבי הארץ וזה כואב מאוד כי גם אחרי שהסוגיות הבירוקרטיות נפתרות, לטיולים שנתיים הילדים האלה לא יצאו ולא בגלל רוע לב או אטימות אלא כי המדינה לא לוקחת אחריות על הילדים הללו ולא נותנת למנהלים את הכלים להתמודד עם המורכבות של שילוב הילדים הללו וכך הם נופלים בין הכיסאות".
באשר לטיולים שאלנו את כהן אם ברמה האובייקטיבית הדבר אפשרי בכלל, עם כל הצער הכאב ועגמת הנפש, האם ברמה הפרקטית הדבר אפשרי?
"יש סיבות אובייקטיביות שיכולות למנוע יציאה מהתלמידים הללו, אם זה טיפוס ודברים דומים, אבל הילדים האלה יוצאים ואנחנו יודעים ללוות אותם, לתת להם מענים ולהוציא אותם לטיולים. הרבה מקרים בתי הספר פונים אלינו ומבקשים שנסייע להם לצאת, אבל זו לא שיטה רוחבית. עשינו סקר בקרב החניכים שלנו וראינו שכתוצאה מכך שלא מתחילים יחד את השנה הם לא משתלבים בפעילויות פנאי של בתי הספר. המערכת לא בנויה להתמודד".
"המדינה החליטה שהילדים הללו משולבים כי הקוגניציה שלהם תקינה, אז תנו למנהלים את הכלים, תלוו אותם ואת המשפחות ותסייעו להם להשתלב ולא רק שיהיו רשומים כמשולבים", אומר כהן. "אני סבור שהם צריכים להיות משולבים כי מגיע להם והם יכולים להיות שווים, אבל כדי שזו לא תהיה רק סיסמא צריך ללוות אותם, לתת כלים למנהלים, להכשיר מורים ולתת כיתות".
בדבריו מספר כהן על מקרה בו "עשינו תהליך ארוך עם בית ספר כדי להנגיש כיתה שתתאים לילד עם ניוון שרירים. שנה אחר כך העבירו אותו כיתה ומסיבות בירוקרטיות לא ניתן היה להשאיר אותו בבניין הקודם והיינו צריכים להתחיל את הכול מחדש. המנהל עבר איתנו את תהליך, המנהל רוצה לעזור והמערכת לא אטומה אבל אין להם את הכלים לכך".
מי אם כן אחראי? משרד החינוך? הרווחה? הבריאות? "בכל מה שקשור למערכת החינוך לכאורה הדברים תלויים במשרד החינוך, אבל יש ילדים שמוגדרים במשרד הרווחה כילדים זכאי שיקום, כלומר שהם צריכים לקבל שיקום ממשרד הרווחה. האבסורד הוא שעם כל בשורת חוק הרווחה דווקא האוכלוסייה הזו שבה לפעמים מדובר במחלה כרונית קשה ולא נכות שרואים אותה, הם נפלטים ואין שום גוף במדינה שלוקח אחריות על הילדים האלה, אין גוף שניתן לדרוש ממנו לעזור בשילוב שלהם".
כהן מוסיף ומעריך כי כיום אין למשרד ממשלתי כלשהו נתונים על הילדים שהקוגניציה שלהם תקינה והם סובלים מנכות או מחלות קשות, ומצבם מאפשר את שילובם בבתי ספר רגילים. "בסופו של דבר בתי הספר נמצאים תחת אחריות משרד החינוך ומישהו שם צריך להתעורר, אבל בעניין השיקום בקהילה אנחנו אובדי עצות. באחרונה בעזרת חברי הכנסת ארבל וסילמן אנחנו מייצרים שיח בנושא, אבל אנחנו בבעיה קשה בנושא השיקום שלהם בקהילה".