עצות קטנות לימים גדולים

ללטף

כשאתה עומד ככה כפוף, ופורט: "על חטא... על חטא..."

ומכה חזק בלב, עד שאפילו לפרקי האצבעות כואב,

בסוף אל תשכח לפשוט את האגרוף וללטף.

אם לא תלטף – איך תזדקף?

לערוק

אם אתה מבקש סליחה כבר שנים בנוסח פולין,

חי בארץ ישראל ועל הגלות מלין -

איך נטבחנו כצאן ואיך הלכנו בשביה, איך הפכנו למשל ולשנינה

(רק אתמול עמדת בפקקים, ובסליחות העיר עוד שוממה) -

מפעם לפעם תערוק לסליחות ספרדיות, ותיזכר שאפשר לבקש סליחה גם בשירה.

אחר כך תחזור – צריך גם דמעה.

לשחרר

אם כבר שנים אתה עובר לפני התיבה

בשחרית או במוסף, אולי בנעילה,

אם יש לך חזקה על מפטיר יונה,

חזקה עוד מימי סבא רבא, זכרו לברכה -

עשה טובה: שחרר השנה.

שלא תתרגל, שלא תתמכר,

שתהיה הזדמנות למישהו אחר.

שלא תגלה ביום מן הימים

שכבר מזמן רצו להחליף, אבל לא היה נעים.

שתזכה פעם אחת להתפלל כאחד האדם, כאחרון הפשוטים,

יש תפילות שעולות רק מהספסלים האחוריים.

להביא

אם כל השנה נחמץ לך הלב מול אתרי החדשות,

והקריין בקול קפוא עושה בך שמות,

אם כואב לך על הכבוד הלאומי שנרמס,

ואיך מתכופפים ככה בפני החמאס.

אם מחיר הדירות גואה ואיתו דאגתך,

אם שם למעלה אף שר לא שומע אותך.

אם אכפת לך מגורל העם הזה, היושב בציון -

תביא איתך הכול לתפילות של היום הראשון.

שם, בבית הכנסת, בין תקיעה לתרועה,

כותבים את המהדורות של השנה הבאה.

לאהוב

אם תהיה שליח הציבור, אולי לראשונה,

תתאמן על פיוט עתיק במנגינה שנולדה השנה –

בין גוגל־מוגל לחזרות על תפילה מרגשת,

בין טבילה במקווה ועלייה בסולם תווים של תחינה עיקשת:

עצור לרגע, ותאהב. כן, תאהב.

את האנשים האלו ששלחו אותך, גם את אלה שיורדים לחייך.

את המתפללים כולם, גם אותם שקטנים בעיניך.

קח איתך אל התיבה את נקודות החן

של הנודניק, הנרגן, של השכן המעצבן.

זה יעיל יותר מכל מנגינה,

ועל כל פשעים תכסה אהבה.

לוותר

אם קנית מקום בבית הכנסת

ומישהו אחר התיישב,

ידע או לא ידע -

מצא מקום אחר

או התפלל בעמידה.

אולי במחיר כיסא

קנית את עולמך.

לך תדע.

להתכופף

אם באלול יצאו לך תקיעות לעילא ולעילא,

ובראש השנה, מעשה שטן, הקול יוצא שפוף.

אל תצטער, השטן בעדך:

מצוות היום בשופר כפוף.

להשליך

בכניסה לבית כנסת בראש השנה, על יד הדלת, בפח הנמוך –

תשליך את כל ההיגיון הצרוף.

ההיגיון אומר שהרשעה לא תכלה, בטח לא כולה.

שייעשו כולם אגודה אחת - זה מדע בדיוני, במחילה.

ההיגיון אומר שייקח עוד מיליון שנה עד שהרשעה תקפוץ פיה,

ושלא יעזור לתקוע ואין טעם בכלל להריע.

אבל בראש השנה התפילות לא הגיוניות,

הן מימים שעלה העולם במחשבה להיבראות.

אז תשליך לפח ותתחיל לטפס,

אחרת אין טעם בכלל להיכנס.

לשמוע

אם אתה עומד נבוך בתקיעות שופר:

על מה לחשוב, על העתיד או על חטאי עבר?

לדמיין את עצמך כיצחק, נעקד לעולה?

לדמיין מעמד הר סיני עם האש הגדולה?

חומות יריחו קורסות לקול שופר?

להתרכז, להתפקס, כל עוד אפשר -

אולי פשוט תניח לכל המחשבות.

הנשמה שלך יודעת את כל המנגינות.

זה ייגע בה, זה יעיר וזה יניע.

ואתה? פשוט אל תפריע.

לייצג

אם מחלון בית הכנסת ביום הכיפורים

אתה רואה עוברים ושבים,

מבוגרים גלויי ראש עם נייד בידיים,

רצים ליד ילדים על אופניים -

אל תשפוט, אל תכעס ואל תתנשא.

היום אתה שליח ציבור לכל העם הזה.

לתגובות:liorangelman@gmail.com

***