ביום ראשון השבוע נורה למוות העיתונאי נידאל אגבאריה בעיר אום אל־פחם. אגבאריה בן ה־44 נורה ברכב בעיר, והחשד העיקרי הוא שהיעד לחיסול היה אחיו, וכי הרקע למעשה פלילי ואיננו קשור לעבודתו העיתונאית.
עוד לפני שהספיק דמו של אגבאריה להתקרר, כבר דווח על הרצח של מנאר וחדרה חג'אג' – אם ובתה שנורו מתחת לבניין מגוריהן בעיר לוד. "האלימות הגואה במגזר הערבי" הוא מונח שהפך לקלישאה תקשורתית שחוקה בשנים האחרונות, ומתחילת השנה נרצחו כבר 74 אנשים במגזר הערבי בישראל.
איהאב ג'בארין, מנהל קרן קורוד - קרן הלוואות לסטודנטים ללא ריבית באום אל־פחם – היה ידיד של אגבאריה. "חוץ מהעבודה העיתונאית, הייתה לי גם היכרות אישית עם נידאל", מספר ג'בארין ל'בשבע'. "נידאל היה בחור מאוד חייכן, בן אדם שאהב לעזור לזולת. הוא היה אדם שכמעט ולא הסכים עם אף אחד אידיאולוגית. למרות שהוא היה מוסלמי אדוק, הוא נהג למתוח ביקורת על כולם, כולל על זרמים בתוך האסלאם. למרות זאת כולם אהבו אותו". כשהוא נשאל על ההשלכות של הרצח, משיב ג'בארין בטון רציני: "אם איבדנו את נידאל בגלל אלימות, זה אומר שאף אחד בחברה הערבית לא חסין".
למה? מה ייחד את נידאל?
"זה לא בגלל משהו שייחד אותו, אלא שהוא היה אזרח תמים שלא היה מעורב בשום פשע. עד לא מזמן היינו יכולים להגיד שמרבית האנשים שנהרגו כתוצאה מפשיעה בחברה הערבית הם עבריינים שבחרו לדבוק בדרך החיים הזו וידעו איך חייהם יכולים להיגמר, אבל היום מצטרפים למעגל הדמים גם אזרחים תמימים בסביבתם של העבריינים. גם האישה שנרצחה עם בתה השבוע הייתה אישה נורמטיבית, אלא שהעבריינים חיפשו את בעלה. במקרה של נידאל הם חיפשו את אח שלו.
"לפני כחודש בנוף הגליל נרצח מסגר שבא לעשות עבודות עבור אדם שהיה מסוכסך עם עבריינים. הם רצו להראות שכל מי שבא במגע עם אותו אדם יכול להיפגע, גם אם זה רק לתת לו שירות בתשלום. הגענו למצב שאין אף אחד שיוצא מהבית בתחושה של ביטחון. עם סיפורים כאלה אני אומר לך שזאת הולכת להיות מגמה. מדובר פה על אנשים תמימים שזה משתלט להם על החיים".
מה התחושות? מה אתה שומע מאנשים?
"רוב האנשים מתייחסים לזה באדישות. יש להם תחושה שהם חיים במין חוסר אונים מצד אחד, כי הם יודעים שאין אכיפה כמו שצריך, ומצד שני הם יודעים שיש מי שמשתלט על החברה הערבית. בעבר מי ששלטו בחברה הערבית היו אנשי הדת, התרבות, השייחים והמוכתרים, ורווחו אידיאולוגיות שונות של לאומיות, אסלאם פוליטי וקומוניזם. היום מי שהשתלטו על כל חלקה טובה הם העבריינים. נוצר ואקום, וכולם יודעים שהם לא יכולים לעשות כלום אל מול העבריינים האלה. לפי נתונים רשמיים, שבעה מכל 100,000 אנשים בחברה הערבית בישראל נרצחים".
מי לדעתך צריך לתת דין וחשבון על המצב שהגענו אליו?
"אנחנו בתור החברה הערבית צריכים לקחת אחריות, אני לא אומר שלא. האלימות המשתוללת גם גורמת לפשיעה. אבל צריך שניים בשביל טנגו. אנחנו רואים שכאשר יש אלימות בחברה היהודית יש אכיפה באופן מיידי, ואצלנו אין אכיפה. ועוד משהו - אתה לא יכול לצפות מחברה מוכת אלימות עם נתונים כאלה שהפשיעה גואה בה לשתף פעולה עם המשטרה, כשהיא רואה את המשטרה כגורם חלש. אנחנו שומעים הרבה בתקשורת על כך שהמשטרה מפחדת להיכנס לכפרים, אז אם המשטרה מפחדת להיכנס לכפרים, איך אני יכול לשתף איתה פעולה? איך אני יכול לשתף פעולה עם גורם חלש?"
האם לדעתך יהיו אנשים שאינם קשורים לפשיעה אך ירצו לקנות נשק כדי להגן על עצמם?
אני יכול להגיד לך שלא שמעתי על אנשים שרוצים לקנות נשק, אבל שמעתי אנשים שאומרים שהם ירצו להתאמן על נשק. הם בחרו להיכנס למטווחים ולהתחיל להתאמן על שימוש בנשק מסיבה אחת – חוסר בתחושת ביטחון. אני מדבר איתך על אנשים נורמטיביים לגמרי, אנשים שלא תיארו לעצמם שיבוא יום והם יחזיקו נשק ביד".
מצד הערבים נשמעת התלונה שאין אכיפה ושלמדינה לא אכפת מהם. חלק מהיהודים שומעים את הטענות האלה ואומרים "מה אתם רוצים מאיתנו? פשוט אל תהרגו אחד את השני". מאשימים את התרבות הערבית באלימות. מה יש לך להשיב על הטענות האלה?
"נידאל שנרצח לא קנה נשק ולא איים על אנשים. זה לא עניין תרבותי. צריך לקרוא לילד בשמו - יש ארגוני פשיעה. ארגוני הפשיעה האלה עובדים בשיטה מתוחכמת שלא מביישת שום גוף מודיעין בעולם. הצורה שמקבלת הפשיעה במגזר הערבית בישראל היא לא של ריבי חמולות או סכסוכים שבטיים, אלא של מאפיה מודרנית שמשתלטת על כל חלקה טובה".
חשבון נפש במגזר
על תחושת הייאוש שמתאר ג'בארין מצביע גם ד"ר אריק רודניצקי מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לפוליטיקה הערבית בישראל. "מי שמכתיב היום את הלך הרוח בחברה הערבית הם ארגוני הפשיעה, ומה שמכתיב את התחושה הכללית ברחוב הערבי בישראל הוא הפחד ממקרה הפשע הבא", הוא אומר.
כשאנו מבקשים ממנו לספר לנו על הלכי הרוח שהוא מזהה בחברה הערבית בעקבות הרצח שאירע בתחילת השבוע, הוא מצביע על מגמה של ביקורת פנימית. "בצד הערבי בעיקר שומעים קולות של ביקורת פנימית. אנשים שואלים את עצמם: איך הגענו למצב הזה? איך אנחנו עוברים בשתיקה ולא עושים בדק בית? אני פחות שומע טענות כנגד המשטרה ורשויות המדינה, מכיוון שאלו דברים שנאמרו כבר רבות ואין בהם חידוש. עכשיו אנשים שואלים את עצמם מה ניתן לעשות במישור המעשי כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה".
מה דעתך על הביקורת שנשמעת על האלימות בחברה הערבית מצד יהודים?
"דבר אחד ברור - יש כאן אזרחים של המדינה. המדינה חייבת לקחת את המושכות לידיים ולהפגין משילות. יש פה מצב חברתי וכלכלי קשה מאוד, שמתחיל מהדור הצעיר, למרבה הצער. לפעמים בחברה הערבית האצבע אכן מאוד קלה על ההדק, וזה דבר שלפעמים כן קשור לדרך של החברה הערבית לסגור סכסוכים פנימיים. ישנן גם דרכים יותר מוצלחות כמו ועדות סולחה ומוסדות גישור ופישור. הצד השני הוא שאנשים לוקחים את החוק לידיים, זה קשור גם למצב של חוסר המשילות, ומביא לתוצאה עגומה".
מלבד הפשיעה הגואה, בשנים האחרונות עלתה אום אל־פחם לכותרות כעיר שממנה יצאו מספר מחבלים כדי לבצע פיגועי רצח נגד יהודים. רודניצקי מזהה קשר מסוים בין שתי התופעות, אם כי עקיף. "ברגע שיש כל כך הרבה נשק בשטח, אחד מכלי הנשק יכול למצוא את דרכו למישהו שרוצה לבצע פיגוע לאומני", הוא אומר, אך מסייג: "המחבלים שיצאו מהעיר הם מקרים בודדים שלא שייכים לתשתיות טרור גדולות, ולכן קשה לשייך אותם להתארגנות כזו או אחרת. כיום ראש העיר של אום אל־פחם, ד"ר סמיר מחאמיד, הוא אדם שדוגל בהשתלבות במדינת ישראל והוא איננו מזוהה פוליטית. למרות זאת, אחרי כל כך הרבה שנים שהעיר הייתה בשליטה של התנועה האסלאמית ושידרו בה קו של בדלנות ואי־שיתוף פעולה עם המדינה, התוצאה היא שנוצר ואקום שההשלכה שלו היא הסבל מתופעות הפשיעה והאלימות שאנו רואים היום".
מאות כתבי אישום, מיליוני שקלים הוחרמו
התוכנית הממשלתית לטיפול באלימות בחברה הערבית, תוכנית 549, הגיעה בעקבות החלטת ממשלה בנובמבר 2021, והיא מחולקת לשני חלקים. האחד הוא תוכנית חומש שכוללת שורה של פעולות כמו תגבור תחנות משטרה וכן פעולות מניעתיות של גופים כמו משרד הרווחה ותוכניות חינוכיות של משרד החינוך לתעסוקת צעירים חסרי מעש. נוסף לכך כללה התוכנית גם שינויים חוקתיים רבים. החלק השני של התוכנית הוטל על המשרד לביטחון הפנים, ומטרתו היא הובלת מבצע ממוקד בשילוב כל זרועות החוק שנקרא 'מסלול בטוח', שהיה אמור להיות מבצע ממוקד של חצי שנה, ובינתיים הוארך לשנה. מבצע 'מסלול בטוח' נמצא באחריותו של סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ'.
פנינו לסגלוביץ' כדי לברר כיצד למרות כל המאמצים ותשומת הלב של 'מסלול בטוח' הפשיעה ממשיכה להשתולל בחברה הערבית, והאם לא צריך להתמקד בשינוי פרדיגמה. בתגובה לשאלתנו השיב סגן השר: "הממשלה עם כינונה החליטה לעשות שינוי בדרך שבה מטופלת הפשיעה בחברה הערבית. עברו שתי החלטות ממשלה בנוגע לחברה הערבית: תוכנית החומש ותוכנית 549, שכחלק ממנה יצאה לדרך תוכנית 'מסלול בטוח' שמחברת את כלל משרדי הממשלה לפעילות ממוקדת, שמובלת על ידי גורם אחד שמתכלל את עבודת משרדי הממשלה בעניין המאבק בפשיעה.
"מעולם לא פעלה שיטת עבודה זו נגד הפשיעה בחברה הערבית. הפעילות היא מכוח החלטת ממשלה, והוקם צוות שרים בראשות ראש הממשלה שמדווח באופן שוטף. במסגרת מבצע 'מסלול בטוח', בשנה באחרונה הוגדרו יותר מ־1,100 מחוללי פשיעה בחברה הערבית והוגשו נגד 358 מהם כתבי אישום. כמו כן הוגדרו 115 כחברים בארגוני פשע, הוגשו כתבי אישום נגד 33, והם עצורים עד תום ההליכים".
סגן השר הוסיף ופירט דרכי אכיפה נוספות מלבד המעצרים וכתבי האישום. "בוצעה פעילות נגד המנועים הכלכליים של הפשיעה בשיתוף כלל רשויות המדינה, בדגש על רשות המיסים והפרקליטות האזרחית, ונתפסו מעל 200 מיליון ש"ח מארגוני פשיעה וממחוללי פשיעה. יש עלייה משמעותית בכמות תפיסות האמל"ח וסיכולי הברחות האמל"ח דרך גבולות המדינה, והוחמרה הענישה כנגד מחזיקי אמל"ח בלתי חוקי. כמו כן הוקמו צוותי עבודה לטיפול בבעיות שורש בחברה הערבית שמניעות את הכלכלה של ארגוני הפשיעה - צוות מכרזים ברשויות המקומיות וצוות למאבק בשוק השחור. הצוותים הגישו את מסקנותיהם, וחלקן כבר מיושמות".
***