החזון של הרצי

שר הביטחון בני גנץ החליט השבוע (א') לבחור בסגן הרמטכ"ל האלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. חרף התדמית האליטיסטית שניסו להדביק לו, מתברר שהלוי מחובר ביותר לשטח הצבאי.

"אנחנו מציינים הרבה שהרצי הלוי היה מפקד סיירת מטכ"ל, מח"ט צנחנים וראש אמ"ן, אבל ראוי לציין גם שהוא התגייס לנח"ל המוצנח, עבר מסלול רגיל של לוחם בגדודים, חזר מקורס קצינים לפקד על מחלקה בגדוד 50, ואחר כך היה מפקד פלוגה בגדוד 101 ברצועת הביטחון בלבנון", אומר רועי שרון, הכתב הצבאי של 'כאן 11'. "הוא לא נולד ביחידות המיוחדות, הוא ראה בעיניים את הפעילות השוחקת של לוחמי הגדודים, וזה דווקא יתרון לרמטכ"ל. הוא יודע איך מרגיש חייל בעמדת שמירה, הוא נלחם גם בזירה הצפונית וגם ברצועת עזה, וזה עוד לפני הפעילות החשאית שבה לקח חלק כקצין בסיירת מטכ"ל וכמפקד הסיירת.

"בצבא מכנים את כל זה 'כרטיס עבודה', והכרטיס של הלוי בהחלט כולל את כל הגזרות והתפקידים שנדרשים כדי לפקד על הצבא. יצא לי להיות נוכח בלא מעט תדרוכים שלו לכתבים צבאיים, וגם בשיחות רקע אישיות איתו, והדבר האחרון שהייתי אומר עליו זה שהוא מתנשא. מדובר בקצין קשוב מאוד, פתוח לביקורת, ומוזר שצריך להגיד את זה - אבל מה שעומד לנגד עיניו הוא שאיפה לניצחון וטובת המדינה.

"אגב, את רוב הדברים אפשר לומר גם על המועמד השני, האלוף אייל זמיר. שניהם משרתים בצה"ל כבר עשרות שנים, קצינים אמיצים שהובילו לוחמים ויחידות בשדה הקרב, אנשי משפחה שבמשך מאות שבתות וחגים לא היו בבית עם המשפחה אלא במוצב הצבאי עם החיילים, ישנו עם נעליים ומן הסתם שילמו - הם ומשפחתם - מחירים יקרים על הגנת המדינה. להכניס את הלוי או את זמיר לתוך הגדרות פוליטיות זה עוול, זה פסול, זו כפיות טובה וזה בוודאי פוגע בצה"ל".

בקרב הקצינים הבכירים בצה"ל, המינוי של הלוי לתפקיד הרמטכ"ל נתפס כמינוי די טבעי ומתבקש. "הרצי הלוי נתפס בצה"ל כמינוי טבעי שבא בשל מאוד לתפקיד", מסביר אור הלר, הכתב הצבאי של חדשות 13. "הרצי מקובל מאוד על כל צמרת מערכת הביטחון, משר הביטחון בני גנץ שמינה אותו ועד לקולגות במוסד ובשב"כ. הרצי הלוי, בדומה לכוכבי, סומן מגיל צעיר יחסית כמי שיהיה יום אחד הרמטכ"ל, והוא אכן מגשים את ההבטחה הזו. צנוע, סגפן, שתקן, דמות אפילו כמעט נזירית. בתור רמטכ"ל הוא אומנם ינאם, אבל המצלמות הרבה פחות טבעיות לו מאשר לאביב כוכבי. הוא יעשה את מה שצריך לעשות, מתוך הבנה שחלק מלהיות מפקד זה לדבר, לפקד, להתראיין ולנאום".

לדברי הלר, אין הבדל גדול בינו ובין הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי. "במהות של הדברים הוא וכוכבי משתי ביוגרפיות מאוד שונות, אך בסופו של דבר במהות של התואר הביטחוני אני לא חושב שיש הבדל גדול. הוא ייאלץ להמשיך בהכנות למתקפה ישראלית עצמאית על מתקני הגרעין באיראן, וכמובן ימשיך בהתמודדות עם החיזבאללה בלבנון ועם האיראנים בסוריה. בסופו של דבר הבחירה נובעת מזה שהוא מגיע עם כרטיס עבודה מלא יותר בתור ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום, מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד סיירת הצנחנים. המינוי שלו הוא בוודאי לא פוליטי בשום צורה ולא קשור לשאלה במי הוא תומך".

כאמור, לא רק הכתבים הצבאיים מדברים בהערצה על הרצי הלוי. גם פקודיו במשך השנים מדברים עליו כדמות מעוררת השראה. "חוץ מאבא שלי, הרב זאב קרוב זצ"ל, יש שני אנשים שאני מעריץ: הרב שמואל הבר ראש ישיבת קרני שומרון, והרצי הלוי", מספר אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע עופרת יצוקה. "כשהייתי מפקד מחלקה הוא היה המח"ט שלי וראיתי תוך כדי השירות, עוד לפני הפציעה, את המעלות שלו. למשל, אחרי שסיימנו קורס קצינים בחרו אחד מכל גדוד ללכת לדבר עם הרצי הלוי, ובמקרה אני נבחרתי. נכנסתי ללשכה שלו, ובדרך כלל כשקצין נכנס למח"ט, הוא אומר לך: תשב, ואומר למזכירה שלו שתביא לך קפה. אצלו הכול היה באלגנטיות: הוא שאל אותי מה נשמע, חיבק אותי והציע להכין לי כוס קפה. הייתי בהלם, איך יכול להיות שמח"ט, שאמור להיות מישהו מלמעלה, מתנהג ככה? המטרה שלו לא הייתה לשאול במה היית טוב בקורס או לא היית; גם את זה הוא שאל, אבל העיקר אצלו זה מה שלומך ומה שלום המשפחה, מתעניין בך. זה היה המפגש הראשוני שלי איתו".

ההתרשמות הראשונית מהלוי רק התעצמה יותר לאחר הפציעה של קרוב. "הרצי הלוי הגיע כל שבוע לבית החולים לבקר אותי, לא היה שבוע שהוא לא הגיע לבית החולים. גם כשהייתי מחוסר הכרה הוא היה מגיע, רואה אותי, מדבר עם אבא שלי והולך. היה שבוע אחד שהגיע ואמר שהוא מצטער אבל בשבוע הבא הוא לא יגיע כי יש תרגיל חטיבתי". גם לאחר שהשתחרר קרוב שמר הלוי על קשר עם הקצין שלו שנפצע: "הוא ליווה אותי כל הזמן. כשגרתי בקדומים ונולדה הבת שלי הוא הגיע, לברית של הבן הוא הגיע. יותר מכך, גם היום, כששלחתי לו הודעת ברכה על הרמטכ"לות, הוא ישר התקשר אליי. אמרתי לו: איך אני זוכה לכל הכבוד הזה, הרי יש לך כל כך הרבה פצועים והרוגים, ובכלל, אתה לא אמור להיות עסוק? אתה לא צריך לדבר איתי! אפילו בהודעה ששלחתי לו כתבתי 'מן הסתם אתה לא תקרא את ההודעה כי כל העולם שולח לך הודעות'. והוא בשלו, מתקשר ואומר: 'אהרון, אני רוצה לדבר איתך, מה שלומך, מה איתך, איפה אתה גר, הרבה זמן לא ביקרתי אותך'. ביום שהוא נבחר לרמטכ"ל הוא התעניין בי בדברים הכי אלמנטריים", קרוב לא מסתיר את התפעלותו. "הוא אמר לי גם שהוא מקווה מאוד שיצליח לתפקד טובה בצורה אחראית".

גם את הצד המקצועי של הלוי כמפקד משבח קרוב. "בתור מפקד הוא היה מקצועי ברמות מטורפות. הוא זחל איתנו באימונים והלך איתנו מכות בקורס קרב מגע. בעופרת יצוקה הוא כל יום היה מגיע אליי ואומר לי מתי נכנסים ומתי לא נכנסים. כשנכנסתי לרצועת עזה עם החיילים שלי, הם אמרו לי: אם הרצי הוא המח"ט - אנחנו נכנסים לרצועה. יש בו שני אלמנטים: קודם כול האנושיות שנסך על כולנו, ומצד שני הקרביות, שכשיש לך מחבל מולך אתה הורג אותו. יש לו גם אנושיות וגם קרביות".

שורשים במשפחת קוק

הלוי מתגורר בכפר אורנים, יישוב חילוני בשטח המועצה האזורית מטה בנימין. הוא נולד וגדל בירושלים והתחנך בתיכון הדתי הימלפרב בעיר. היה חניך בשבט הצופים הדתיים 'משואות'. אביו, שלמה הלוי, הוא בנו של פעיל האצ"ל וגדוד מגיני השפה חיים שלום הלוי (במקור גורדין). סבתו של האלוף הלוי, צילה, היא בתו של הרב דב קוק, רבה של עפולה, ואחייניתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. "הרצי גאה בשורשים שלו במשפחת קוק מאוד", מספר שלמה קוק, עורך העיתון החרדי 'בקהילה' וקרוב משפחתו של הלוי. "צריך להבין שמדובר בבן אדם ברמה הגבוהה ביותר שהכרתי מבחינה ערכית. הם היו לאחרונה בחופשה בניו יורק - אותה חופשה שמשרד הביטחון המתין עד שיחזור ממנה כדי שיודיעו לו שהוא מתמנה לתפקיד - ובמהלך החופשה הוא צעד מיוזמתו לתפילות בבית הכנסת בשבת. בלי פוזה, ובטח לא בגלל שזה התפקיד שלו, אלא כי הוא אדם ערכי מאוד שמחובר לשורשים ולמסורת".

האלוף הלוי ובן דודו הרב בן ציון הכהן קוק, פוסק חרדי בולט, עומדים בקשר. הוא היה משתתף בשיעוריו על כתבי הראי"ה קוק והם גם הצטלמו יחד בטקס קריאת רחוב על שם הרב דב קוק בעפולה. "היה חשוב לו מאוד שבעפולה יקראו רחוב על שם סבא רבא המשותף שלנו, הרב דב קוק, רבה של עפולה ואחיו של הראי"ה קוק", מספר שלמה קוק. "במלאת מאה שנה לפטירתו, הפקודים שלו הגשימו לו את החלום. גם אני הייתי שותף בכך במסגרת הכלים התקשורתיים העומדים לרשותי. הרצי הדגיש: אני לא רוצה להשתמש בקשרים שלי כסגן הרמטכ"ל. אבל כשסיים את תפקידו כאלוף הם רצו לעשות לו הפתעה, ומה ייתנו לו? חופשה בלוס אנג'לס? לא, הם עבדו יומם ולילה כדי להגשים את המשאלה שלו לקריאת רחוב על שם סבא רבא שלו, הרב של עפולה".

שלמה קוק זוכר עד היום את טקס קריאת הרחוב. "הוא כל כך התרגש. בטקס נשאו דברים אבי מורי, הרצי, וראש העיר עפולה. התאריך שנבחר, בין ראש השנה ליום כיפור, רק חידד לנו עד כמה הוא מחובר לדת ולמסורת.

"מדובר בבן אדם מאוד ערכי שנתן את מיטב שנותיו למען המדינה. מרגש אותי עד דמעות, לא נתקלתי באנשים כאלה. ולא רק הוא, כל המשפחה מוסרת את נפשה למען ביטחון המדינה שנים על גבי שנים. זה יהודי שבקושי מגיע לאירועים בגלל הרצינות שבה הוא מתייחס לשליחות שלו. לא עניין אותו כסף או מעמד, ומדהים שבעולם כל כך פוליטי האמת מנצחת", מציין קוק. "לבחור לתפקיד הרמטכ"ל יהודי שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מלעשות טוב לעם ישראל - זה הכי מתבקש בעולם".

הסיפור לא תם בקריאת שם הרחוב. כשסיים הלוי את תפקידו כראש אמ"ן, פקודיו הדפיסו לו בהפתעה ספר שיעורים של בן דודו הרב בן ציון קוק בכתבי הראי"ה קוק. "כשסיים את תפקידו כראש אמ"ן ונכנס לתפקידו כאלוף פיקוד הדרום, הפקודים שלו עשו לו טקס מאוד צנוע, ומה שוב הדבר שהכי מדבר אליו? ספר תורני. הפקודים חשבו לתת לו מתנה, הם החליטו להדפיס מהדורה מיוחדת של ספר שיעורים שאבא שלי מסר בבית הרב קוק בירושלים, במסגרת משפחתית, למשפחת הרב קוק. לא ברכה מנשיא ארצות הברית ולא פריט יודאיקה ארכאולוגי".

קוק מרחיב על המפגשים המשפחתיים של משפחת קוק והקשר של הרצי אליהם. "במשפחת קוק יש חלקים פחות דתיים, ומה שמחבר בין כל גוני המשפחה הוא הדוד הגדול, הרב זצ"ל. הם ביקשו רצו לעשות כל חודש מפגש שבו לומדים קטע מכתבי הראי"ה. עד תקופת הקורונה התקיים המפגש והגיעו מכל קצווי הארץ, כאשר המכנה המשותף הוא שכולם מבני משפחת הרב קוק, דתיים וחילונים מכל הסוגים. הרצי מאוד מאוד רצה להגיע למפגשים האלו, בפועל הוא הגיע אולי פעמיים, אבל תמיד התנצל, הסביר שנעדר בגלל עיסוקיו והתעניין מה נאמר. וכך, ספר השיעורים שנאמרו במסגרת המשפחתית בבית הרב הוענק לו. יותר מכך - הצבא הדפיס את זה, ויש בחוץ לוגו של אמ"ן, וכן, בפתח הספר יש מכתב ברכה של מו"ר אבי לרגל סיום התפקיד, עם ציטוט של הרב זצ"ל".

שלמה קוק מסכם: "במילים אחרות, שני האירועים המכוננים הראו שהדבר שהכי מדבר אליו הוא השורשים והחיבור. לצידו נמצאת שרון, אשת חיל שמגדלת את הילדים ועומדת לצידו בכל הצמתים. הם אנשים בעלי ענווה יוצאת דופן. השתתפתי כעיתונאי בטקס האחרון של המצטיינים בבית הנשיא ביום העצמאות וראיתי איך הוא עומד בפשטות ומביא קפה לאשתו, לא רץ לתפוס מקום מרכזי בשולחן. אני אומר מידיעה - הוא לא עשה שום דבר כדי לקבל את התפקיד הזה".

"התפרים בחברה מתחילים להיפרם"

האם החיבור העמוק לשורשים בעצם אומר שיש לנו רמטכ"ל דתי ראשון? לדברי אור הלר, התשובה חיובית. "הרצי הלוי הוא הרמטכ"ל הדתי הראשון. למרות שהוריד כיפה, מדובר ביהודי מאמין עם כיפה שקופה".

הלר לא לבד. "‏כשמונה שנים חלפו מאז הדיון בין הרב אלי סדן, שסבר שאסור למנות רמטכ"ל דתי, לנשיא ריבלין, שסבר שאין מניעה כזאת", כתב השבוע הרב נתנאל אלישיב, מרבני המכינה בעלי, בחשבון הטוויטר שלו. "בינתיים כבר היה לנו ראש ממשלה דתי, ועכשיו גם רמטכ"ל דתי (אף שאינו חובש כיפה). מקווה שזה סימן שהתבגרנו, שכולם שייכים, ושניתן לחיות לפי דברי חז"ל: 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'".

קצין לשעבר סיפר השבוע בשיחה עם 'בשבע': "לפני כ־15 שנה, באמצע שבוע של תרגיל גדול של חטיבת הצנחנים, כשהרצי היה המח"ט, הניח חבר שלי תפילין בשטח, ופתאום שמע קול קורא אליו: 'אפשר גם להניח אחריך?' החבר מסתובב ורואה את המח"ט מבקש ממנו להניח תפילין, וכמובן שנתן לו. לאחר מכן הוא המשיך לנהל את התרגיל החטיבתי". לא רק הנחות תפילין, אלא גם השתתפות בשיעורי תורה: "הוא היה בשיעור שלי, ואכן אנחנו חברים טובים", סיפר לי השבוע הרב אוהד תירוש, ראש הישיבה לבוגרי צבא בעלי.

לצד שמיעת השיעורים, הרצי הלוי העביר לא פעם שיחות בעצמו בישיבות של הציבור הדתי־לאומי. אחת מהשיחות, שפורסמה גם ביוטיוב, התקיימה לכבוד פורים בישיבת אורות שאול לפני כעשור, כשהיה מפקד אוגדת הגליל. "הישיבה התיכונית של הרב שי פירון וישיבת ההסדר היו מקיימות ימי עיון לקראת פורים. הוא הוזמן, והסכים לבוא, ונתן שיחה מצוינת", שחזר השבוע הרב שרלו בשיחה עם 'בשבע'.

באותה שיחה חשף הרצי טפח מחייו. "גדלתי בירושלים, ואכן למדתי בבית הספר הימלפרב, זוכר לטובה". גם לעניין הגדרתו הדתית התייחס: "אני לא חובש כיפה לראשי כל הזמן, מנסה איכשהו לחמוק מההגדרות כי אני לא אוהב הגדרות. בדרכי שלי, מנהל אורח חיים דתי". בתורף דבריו על הלכות מגילה, התנצל הלוי שהוא לא מוצא זמן ללמוד יותר תורה: "מאז שהתגייסתי אני לא מוצא הרבה זמן ללמוד. בשבת הייתי פותח מסכת מגילה, צריך למצוא יותר זמן". בהמשך אף סיפר ש"בבית סבי וסבתי קראנו בערב ראש השנה את מסכת ראש השנה, זוכר זאת כילד קטן".

הלוי, שממעט לדבר, דווקא הביע באותה השיחה את דעתו כלפי ישיבות ההסדר, ואמר שהוא מעריך אותן, תוך שהוא מביע ביקורת קלה בשל הרצון שלו שיאריכו את משך השירות. "מאוד מעריך את מסלול ההסדר, מסלול יוצא מן הכלל, יש לי הערכה רבה כי אלו מחלקות מצוינות, אבל אם היינו מאריכים אותן, צה"ל היה מוסיף לעצמו מעל חטיבת חי"ר שלמה. חסרים חיילים לוחמים", קבע הלוי. "לא חושב שצריך לסגור את המסלול, אלא לחפש דרכים להאריך לאט לאט את משך השירות. בעיקר לעודד תלמידים שמצליחים בעשייה הצבאית ומתאימים לפיקוד. מאוד חשוב שהרבה רבנים מעודדים לפיקוד. למשל, בנו של הרב דוד סתיו היה אצלי קצין ביחידה, קצין שנהניתי מכל רגע שראיתי אותו עובד ועושה".

הלוי הדגיש בשיחתו כי הוא פועל למניעת מתחים בחברה הישראלית. "אם הייתי עם זמן פנוי בחיי, הייתי מקדיש לנושא הרבה יותר זמן ממה שאני מצליח. השירות הצבאי הוא הזדמנות לכך, לכן חשוב שיש את צבא העם. נפגשים מכל המקומות בארץ ונוצרת רעות ואחווה, זו קורת חיזוק לנו כחברה, שאני חושש שאם היא לא תהיה, יתרופף לנו משהו. ואם נמשוך לצדדים ייווצר קרע שיהיה קשה לאחות אותו אחר כך בחזרה".

רגע שהלוי זוכר במיוחד מתקופתו כמח"ט הצנחנים הוא הרגע שבו שמע שחיילים דתיים לא יהיו בשבוע נופש גדודי בשל בעיות צניעות שכרוכות בשבוע הזה. "בדיוק התחלנו אימון ברמת הגולן. ממש בשבוע השני אני מאשר לאחד המג"דים שבוע נופש. הוא מציג לי מה הם עומדים לעשות והוא אומר לי 'החיילים הדתיים לא יהיו איתנו, הם במקום אחר, יש להם שיעורים'".

הלוי תיאר את הרגע: "ממש נעשה בשרי חידודין חידודין. זה הקפיץ אותי ממש", אמר. בשל לוח הזמנים הקצר הוא אישר את התוכנית שהוצגה לו, אך רשם לעצמו לדאוג שבעתיד החיילים הדתיים יוכלו להשתתף בשבוע הנופש.

"אחרי שנה היה עוד פעם שבוע כזה", סיפר. "הכנו את זה הרבה מראש. הפכנו את זה גם מהכותרת 'שבוע נופש' ל'שבוע חינוך'. אמרתי למג"דים ולחיילים, 'תשמעו, אנחנו אומרים שאנחנו נילחם ביחד, לא יכול להיות שבמדינת ישראל בני נוער לא יכולים לקיים, דתיים וחילונים במתקן אחד, שבוע תרבותי מבלי לפגוע זה בכבודו של זה. אם יש שם בריכה ויש שם בעיה אז אפשר לפתור את זה, מקפידים ואומרים שלא יעלו מהבריכה ושיש שעות נפרדות. ואם רוצים שיעורי יהדות יש מספיק כיתות, אפשר גם לעשות את זה לכולם, יהדות שווה לכל מי שהוא חייל בצבא היהודי במדינת ישראל'. זה הצליח".

קונפליקט נוסף נוצר כשעלו לשיר חייל וחיילת על הבמה בטקס בחטיבה. "חלק לא מבוטל מהחיילים ממסלול ההסדר הלכו. אני מרגיש נוח לומר, באמת, כאב לי, רגשית. יוני נתנאל הוא קצין שנהרג אצלי בעופרת יצוקה, וכשבאתי לבקר בבית הוריו, אביו הרב עמוס נתנאל סיפר לי שהיה טקס בחטיבה ויוני יצא החוצה. אמרתי לו שאני מרגיש מספיק קרוב לומר לו: הלוואי ויוני היה בחיים יום־יומיים־שלושה, להבנה שזה מאוד חשוב אבל אפשר לשים את הדברים על השולחן אחרת. התפרים בחברה מתחילים להיפרם, צריכים לשמור".

***