כלל גדול לימד בעל החפץ חיים: אם בא לפניך פלוני ומספר לשון הרע על אלמוני, עליך להניח שהוא דובר שקרים. לא משום שההלכה מורה כן, אלא משום שכך מורה ההיגיון. הרי על פלוני אתה יודע כבר שהוא רשע, שהרי הוא עומד ומספר לשון הרע לעיניך. ואילו אלמוני, שאינך יודע עליו דבר, העמידהו בחזקת כשרות שלו. הוא הדין בכתבות עיתונאיות. אם גלוי וידוע לפניך שהכותב לא עומד בסטנדרטים האתיים וההלכתיים הבסיסיים ביותר, סימן גדול הוא לכך שכל דבריו מפוקפקים.
בנוהג שבעולם, וכן הדין נותן, כאשר כתבה מתייחסת לאדם או למוסד ומבקרת אותו, מתבקשת תגובת הגוף המבוקר. לא כך נהג יוני רוטנברג בכתבה שלו, שבה ידע לספר על "בהלה שאחזה ברבנות שוהם" והכביר בתיאורים ובפרטים שהקשר בינם ובין המציאות רופף למדי, בלי שטרח לפנות למחלקת הכשרות של רבנות שוהם או לעומדים בראשה על מנת לקבל את תגובתם. וחזקה על מי שנמנע מלקיים את הציווי "שמוע בין אחיכם" שאין לו שום כוונה או יכולת לקיים גם את המשך הפסוק "ושפטתם צדק".
כך למשל הוצגה בכתבה סדרה של בקשות מצד מנהל מלון דניאל לשינויים בנוהלי הכשרות, והדבר הוצג כאילו רבנות שוהם הגמישה את דיני הכשרות ובעל המלון "קיבל לפחות חלק ממבוקשו". אך לו ביקש הכתב תגובה כראוי, היה לומד שהגורמים הבכירים ביותר במערכת הכשרות של הרבנות הראשית קבעו שבעל המלון צודק בחלק מטענותיו, ושנותני הכשרות שעבדו עימו בעבר העיקו עליו בנהלים מכבידים ומיותרים שאין בהם צורך. מובן מאליו כי רבנות שוהם נענתה אך ורק לבקשות אלו.
הכתבה מתארת את מחלקת הכשרות של רבנות שוהם כגוף כשרות "מקל יותר", ומביאה אותה כדוגמה ל"מרוץ לתחתית הסטנדרט הכשרותי". אך הכותב לא התעניין לבדוק מה היה מצב ההשגחה בפועל בבית המלון תחת ההשגחה הקודמת. לו עשה כן היה מגלה שרמת הפיקוח בפועל של רבנות שוהם משדרגת את רמת הכשרות של המלון ואינה מורידה אותה בכהוא זה.
אולם מכאן ואילך ננסה לחדור את מסך הסילופים וההשמצות ולגעת בטיעונים המהותיים, הלוקים אף הם במידה של משוא פנים.
עשרות רבנויות נתנו בעבר ואף נותנות בהווה כשרות מחוץ למקום מושבן. לצורך ההמחשה בלבד נזכיר את רבנות תל אביב, שמעניקה כשרות למפעל קוקה קולה שמקומו בבני ברק, ואת הרב אויערבך מטבריה שהעניק כשרות ליינות במקומות שונים בצפון שהיו תחת מרות רבנויות אחרות. אלו רק דוגמאות מעטות מתופעה רחבה ביותר. האם מישהו הלין על כך, או חשב להוציא על כך פשקוויל? התשובה שלילית כמובן, והסיבה פשוטה: אין בכך כל בעיה, לא מצד דיני כשרות ולא מצד דיני ממונות. כשרויות אלו פעלו כדין התורה, גם אם בעבר היה זה מנוגד ללשון החוק. רק משעה שמניעים פוליטיים השתלטו על מרחבי הכשרות, החלו להישמע קולות מחאה בעניין.
הכתבה מלינה על רבנויות הנסמכות על גוף הכשרות של צהר לשם מתן תעודת הכשרות שלהן. אולם שנים רבות נסמכת רבנות ירושלים על בד"ץ אגודת ישראל, וכן רבנות רמת גן (על פי עדותו של הרב יעקב אריאל שליט"א) נסמכת על בד"צים חרדיים שונים. וכך מסתבר, שהרי אין טעם לשלוח שני משגיחים שונים לבצע את אותה עבודה עצמה, אם הרבנות מכירה את הגוף הפועל בשליחותה ויודעת שהיא יכולה להסתמך עליו. ממילא לא ברור, ברמה המהותית, מדוע תהיה התנגדות כלשהי לכך שרבנויות אחרות יסתמכו על המשגיחים של כשרות צהר.
גם הטענה על פגיעה כביכול במעמד המרא דאתרא נראית מופרכת על פניה. מי הוא בדיוק המרא דאתרא של תל אביב או חיפה או רחובות? האם הפקידים המופקדים על המועצה הדתית? בישראל ישנן למעלה משלושים וחמש ערים ללא רב. האם אין זו זכותה ואף חובתה של המדינה לאפשר בחקיקה לרבנים שונים להעניק כשרות במקומות אלו? ואם אכן נתינת כשרות מהווה פגיעה במעמד הרב, כיצד מאפשרות כל הרבנויות בארץ את כניסתם של בד"צים חרדיים ללא כשרות נוספת של הרבנות? והרי כך המצב במקומות רבים בירושלים ובמקומות נוספים, ואיש אינו נפגע מכך או מרים קול צעקה.
הדבר החמור ביותר בכתבה, אפילו יותר מן הסילופים העובדתיים והטיעונים שאינם עומדים במבחן ההיגיון, הוא דווקא מה שאין בה: ההתעלמות המוחלטת מכל מחדליה החמורים של הכשרות המונופולית הקיימת היום. המצב הקיים, שבו רוב המשגיחים של הרבנות מצויים בניגוד עניינים מול בית העסק, איננו רק בעיה משפטית שעליה התריע בג"ץ, אלא בעיה הלכתית עמוקה שפוסקים רבים יצאו נגדה. נדמה כי גם העובדה שחלק ניכר מהמשגיחים אינם עושים את עבודתם, ומינוים הוא פרי קשרים פוליטיים ומשפחתיים, אינה מטרידה את הכותב כלל ועיקר, על אף שאת מבקר המדינה הליקויים הללו הטרידו מאוד. כמעט בכל מקום שבו רבנות שוהם נכנסה וביקשה לבדוק את רמת ההשגחה, מצאנו קשרי משפחה ומפלגה מושחתים המחפים על כל מחדל. ומפתיע לראות את ארגון כושרות ושלוחיו שותקים מול המחדלים העמוקים הללו, כשהם נזעקים מול מה שנדמה בעיניהם כאיזו הפרה טכנית של סעיף פורמלי כלשהו על ידי כשרות צהר או רבנות שוהם.
אנחנו נמשיך להיאבק על קידומה של כשרות איכותית, נגישה והלכתית למען הגדלת תורה ולמען הרבות קידוש השם, ללא התחשבות בעסקנים ופוליטיקאים. ואדרבה, ימשיכו לחטט ולחפש פגמים, ואם יעשו זאת בכנות ילמדו בסופו של דבר כיצד פועלת כשרות מהודרת, אנושית, חוקית והלכתית.
****************************************************************************
תגובת יוני רוטנברג:
הטענה בטור הייתה שהסטנדרט, כלומר נוהלי הכשרות, הוקלו. זו אכן עובדה שאין לערער עליה. רבנות שוהם התירה דברים שנאסרו על ידי רבנות הרצליה, כמו שימוש בתות, אספרגוס וכרוב ללא פיקוח על חרקים (בהכשרת משגיח) והכשרת גסטרונומים וכוסות זכוכית לפסח. כמו כן הותרה השמעת מוזיקה בשבת בבריכה. לא נטען כי הנהלים האלה מנוגדים להלכה, אלא רק הוצגה הדינמיקה שעתידה ללוות את עולם הכשרות משעה שהרפורמה בכשרות תחול: מאבק בין גופי הכשרות על לב הלקוחות - בתי העסק, באמצעות הצגת סטנדרט כשרות שיקל עליהם. זה הלא היה הנימוק המפורש של מנהל המלון למעבר להשגחת רבנות שוהם.
לגבי עניין בקשת התגובה, איני יודע אם הרב סתיו עודכן בכך, אך בפועל פניתי לדוברות רבני צהר, וגורם מטעמה המוכר לרב סתיו היטב שוחח עימי ארוכות וייצג בדבריו את רבנות שוהם והעומד בראשה. הדברים מוקלטים. בעקבות השיחה עימו השמטתי שני פרסומים בעניין רבנות שוהם שהשתכנעתי כי אינם מבוססים דיים (בכלי תקשורת אחרים, אגב, הם פורסמו).
לעניין הטענה להיעדר ביקורת על השגחת הרבנות, הלא החלק הראשון של הטור הכיל ביקורת על חוסר ההיערכות של הרבנות לביצוע הרפורמה. בנוסף, חיפוש קל בגוגל יוכל להעלות תחקיר חמור במיוחד בעניין כשרות הרבנות חיפה שפרסמתי בעבר וחשף כשלים בהשגחה של הרבנות. התחקיר אף הגיע לדיון בוועדות הכנסת וגרם לשינוי של ממש בשטח.
טענות נוספות המיוחסות לי, כמו בעניין ההשגחה מחוץ לעיר וטענת המרא דאתרא, לא נכתבו על ידי כלל בטור שפורסם.
*****************************************************************************