אני זוכר איך לפני כמה שנים, כששמעתי בפעם הראשונה את 'והאמת' של שלמה ארצי וישי ריבו, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה "איך רואים שלא ישי כתב את השיר אלא שלמה".

זה לא היה בגלל האיכות הלירית של השיר או השוואה כלשהי בין יכולותיהם של השניים כפזמונאיים, זה היה בגלל השורה הזו, בפזמון. "והאמת, שאתה הוא אלוהינו, ואתה הוא מושיענו". ככה פשוט, בלי להסתתר. וחשבתי אז שרק חילונים יכולים לכתוב שורה כזו, חילונים וברסלברים.

זמרים דתיים לאומיים יעדיפו משהו מרומז יותר חשבתי, עדין יותר (כמו למשל לכתוב שיר שלם על הגירוש מגוש קטיף, בלי להזכיר את המילה 'גירוש' או 'גוש קטיף'...). שמצד אחד יהיה מובן שהם מדברים על ריבונו של עולם, אבל מצד שני שלא יאשימו אותם בהדתה, בכל זאת, יש להם מיינסטרים לחדור אליו.

ובאמת, כל השנים שחלפו מאז ישי ריבו נשאר בשטח האפור הזה. תמיד היה ברור שהשיר מוקדש לריבונו של עולם, אבל גם הציבור הרחב יכל למצוא לו נקודה להתחבר אליה כמו הלב שנחצה לשניים או הזמן לשוב הביתה שהגיע. לא הייתה שם את אותה אמת נוקבת, מהדהדת, של "אתה הוא אלוקינו" – ואז הגיע 'סיבת הסיבות'.

"כששמעתי בפעם הראשונה את "סיבת הסיבות" אמרתי בליבי שישי הגזים" כתב אתמול הזמר ישי לפידות בחשבון הפייסבוק שלו. לפידות, זוכה פרס אקו"ם ואדם שמבין דבר או שניים במוזיקה ובקהל סיפר כי חשב ש"אי אפשר למשוך את הפלא והנס לכאלה קצוות. נכון, הצלחת להגיע עם טקסטים מדהימים של מוזיקה אמונית לכל רבדי העם ולכבוש את כל גלי האתר, אבל בחייך אחי, שבגלגל"צ ישמיעו את המילים "רק אתה סיבת הסיבות עילת העילות"? אחי, אתה נסחף קצת, תרגיע".

ולפידות ממש לא היה היחיד שחשב שישי ריבו נסחף קצת, שהפעם הוא הלך יותר מדי רחוק, שאמירות ומשפטים שהקהל התל אביבי מוכן לקבל משלמה ארצי שלהם עדיין יחשבו להטפה כשמי ששר אותם הוא זמר עם כיפה על הראש שמירושלים שמעבר להרי החושך. שחשבו, ומודה שגם אני חשבתי כך, שתחנות רדיו לא ישמיעו את זה.

אבל, מחשבות לחוד ומציאות לחוד. "אני שוב נוכח להבין שהקב"ה לא מפסיק לחבק את האיש הכישרוני והמדהים הזה ומעניק לו ולנו ניסים גלויים ממש" חתם לפידות את הברכה שלו לישי ריבו, ברכה על כך שהשמעה ברדיו הצטרפה לעוד השמעה ועוד השמעה ועוד אחת ועוד אחת עד שאתמול, בלילה, ישי ריבו קיבל את פרס אקו"ם על כך ש"סיבת הסיבות" הינו השיר המושמע ביותר השנה, לא פחות.

אז נכון, הכישרון של ישי ריבו לא מוטל בספק וייתכן גם בהחלט שהקב"ה חיבק אותו, אבל יש נקודה קצת יותר מהותית שמתחבאת מאחורי הפרס שהוענק אתמול במתחם הסינמה סיטי בגלילות, והיא שלא ישי ריבו הוא זה שנסחף קצת, אלא המיינסטרים הוא זה שנסחף, ולא קצת אלא הרבה.

העובדה שהשיר 'סיבת הסיבות' הושמע לא רק ביוטיוב ובספוטיפיי אלא גם ברדיו, ולא רק פעם אחת או פעמיים אלא מעל 2000 פעמים בשנה האחרונה אומרת שהקהל החילוני היום, גם זה התל אביבי שיושב במרכז המיינסטרים ומחליט מה לשדר ולמה להאזין, פתוח יותר לקבל, פתוח יותר לשמוע, ואולי, אולי גם פתוח יותר להבין "שרק אתה סיבת הסיבות עילת העילות".