גשר גשר תרדוף
בדרך כלל אין לי חיבה יתרה להרגזת הזולת, אבל מחקרים מלומדים מאוניברסיטת שקר כלשהו מלמדים שגם לרוגז יש יתרונות, אז אני מרשה לעצמי להכעיס בשורות הבאות כמה מהקוראים, וסליחה מראש.
מזה עשרות שנים נהנים עסקנים, פוליטיקאים, מנהיגים ושאר אח"מים מהמגזר הציוני דתי לצטט את תשובתו המוכרת והידועה של השר ד"ר יוסף בורג ז"ל לשאלה 'מה אתה יותר, דתי או ציוני'. המקף שביניהן, אמר בורג ומן הסתם נהנה מהוויץ המילולי שהנפיק. מאז שוב ושוב טוחנים לנו שאנחנו, הדתיים לאומיים, בעצם מקף, כאילו נאמרו הדברים מפי הגבורה ולא מפי בשר ודם, אולי אפילו ברגע של בדיחות הדעת.
אז בואו נרגיע. עם כל הכבוד לד"ר בורג המנוח (אני יודע, קטונתי ולא עשיתי פסיק מפועלו וכו' וכו', ובכל זאת, מדינה דמוקרטית, אז גם לי מותר להתבטא), הציונות הדתית (כציבור, לא כמפלגה) היא לא מקף ולא גשר, ואולי הדימוי הזה היה בעוכריו במשך שנים. אולי זו בדיוק הייתה הבעיה של הציבור הזה לאורך השנים.
השיכנוע הפנימי שמשום מה הוטמע במוחם של יותר מדי דתיים לאומיים שהם מקף וגשר הביא רבים כל כך לדרוך עליהם, לרמוס אותם ולזלזל במנהיגיהם. מישהו שאל פעם את הגשר אם בא לו שיעלו עליו, יעברו עליו ויתעלמו מקיומו? הוא הרי רק זה שמקשר בין שני גדותיו של נהר או שני צידיו של כביש, אז למי אכפת מה הוא חושב ורוצה. המחשבה שהציונות הדתית היא איזשהו מקף עלום שאיש לא מתייחס אליו כי הוא בין שתי מילים, מקף שרבים כל כך (גם אני בשורות הללו) מסתדרים לא רע גם בלעדיו, המחשבה הזו הטמיעה בנו את התחושה שאנחנו איזשהו כלום בין מגזרים שונים, החרדי והחילוני, שהם המשהו האמתי, משהו קיים ומשמעותי.
אז זהו, שלא. אנחנו לא מקף, לא גשר ולא מעבר. לציונות הדתית יש דרך עצמאית, ברורה ואיתנה. העובדה שהיא כוללת את המוטיב הדתי-תורני יחד עם המוטיב הציוני-לאומי לא אומרת שהיא לא שם ולא שם אלא בדיוק להיפך. היא גם וגם. זו לא התפשרות. זו דרך של ממש ויש בה עקרונות, ערכים, שאיפות, רצונות ומאוויים שעליהם מותר להתעקש בקול רם ולעמוד על שלנו.
החלומות המשונים על חיינו כמקף הביאו אותנו למעמד של ילד הכפכף. זה שחוטף כאפות מכולם וסותם ת'פה כי אין לו אישיות משל עצמו חוץ מהכמיהה למצוא חן בעיני אלה החובטים בו מכאן ומכאן. ונהי בעינינו כמקפים וכן היינו בעיניהם. משום כך ללא נקיפות מצפון לוגם נתניהו את מנדטיה של הציונות הדתית. הוא הרי משוכנע שגם אצלו יש ציונות דתית אז למה לא. משום כך רבני החרדים מעקמים אף בזלזול כשהם נאלצים להצמיד את התואר רב לאחר מרבני הציונות הדתית. הם משוכנעים שרבנים יש רק אצלם. משום כך כמעט כל מפלגה שעוברת בסביבה סבורה שבכוחה לגרור אליה עוד קולות מחבורת המקף הסרוג וחסר האישיות.
זו אולי גם הסיבה שמנהיגים לא היססו לדרוך ולרמוס דווקא את הציבור המגשר והמתווך, זה הרי מה שעושים עם גשר בדרך כלל, לא? אז למה לא לבטל, לזלזל, לעקור ולדקור? למה להתייחס לדרישות הפוליטיות והערכיות של מי שמגדיר את עצמו כמקף חסר עמוד שדרה?
בקיצור, תתעדכנו ותתרגלו, יש לנו אישיות.
כשלתי
אולי זה העומס החדשותי, אולי להט השמש המתהפכת מעל ראשנו ואולי אני סתם מחפש תירוץ לכישלון שלי, אבל השבוע, אני חייב להודות, כשלתי בתפקידי כמראיין.
זה קרה כאשר ראיינתי כאן את חבר הכנסת משה (קינלי) טור-פז מ'יש עתיד' על המחלוקת ביהדות התורה שיש רבים הטוענים שמקורה הוא תכנית החינוך של חסידות בעלז, תכנית שטור-פז היה ממקדמיה.
טור-פז, אדם נעים הליכות, רהוט והגון, סיפר על התכנית והביע את עמדתו על המחלוקת בהנהגה הפוליטית של המגזר החרדי-אשכנזי, אבל איכשהו, אולי כצפוי ברוח הימים הללו, גלש הריאיון לאפיקים פוליטיים אחרים הנוגעים למאפייניה של הממשלה הבאה אליה כוסף טור-פז, ממשלה בראשות יאיר לפיד ובה ייקחו חלק כמעט כולם, כולל המפלגות החרדיות, הליכוד, העבודה ושאר ירקות.
אלא שלקדירה הזו, אמר לי טור-פז, שניים לא ייכנסו, הרשימה המשותפת והציונות הדתית. למה? כי המשותפת אינה ציונית והציונות הדתית (קרי סמוטריץ' ובן גביר) הוציאה את עצמה מהכלל, כך קבע. שאלתי אותו אם מר"צ, זו שבחרה להוציא ממצעה את המונח ציונות, גם היא בחבורה הלגיטימית בעיניו, והוא השיב שכתושב גוש עציון הוא אינו יכול להגדיר את מר"צ כמפלגה שאינה ציונית.
כאן כשלתי. אולי כי לא זה היה נושא הריאיון ולכן לא נערכתי אליו כראוי, אבל אם נדלג על השאלה אם לסמוטריץ' ולבן גביר יש בכלל עניין לחבור ללפיד וחבריו, הייתי חייב לשאול אותו עוד שאלה אחת, לפחות למען ההיסטוריה.
היה עליי לתהות ולשאול איך קורה שאדם כמוהו, בן הציונות הדתית, איש חינוך שמאחוריו שנות עשייה ותרומה חשובות למערכת החינוך בירושלים ומן הסתם גם בכנסת ישראל, אדם שאין לערער על היותו יהודי ציוני, יכול לראות ברע"מ, ההיא של מנסור עבאס והתנועה האיסלאמית על שלל תומכי השאהידים שבה, שותפים לגיטימיים וחלק מממשלת החלומות שלו, אבל את מפלגת 'הציונות הדתית', זו שבין אנשיה תלמידי ישיבות, קצינים בצה"ל, מובילי התיישבות ושירות לאומי, מפלגה שמן הסתם בין שכניו שלו עצמו יש מי שמצביע לה, אותה לטעמו יש להשאיר מחוץ לגדר, מחוץ ללגיטימיות?
לנתק אותם ממסכים
בכל שעה משעות היום יוצאים בחורינו הטובים למבצעי מעצרים ושליפת מחבלים ממאורותיהם. הם עושים זאת במסירות נפש ראויה לכל הערצה וכבוד, אלא שכאשר רק נשמעת נהמת כלי הרכב הצה"ליים מתקרבת לכפרי המחבלים נערכים בסמטאות ובכבישים מחבלים מדרג ב' ו-ג' עם כל הבא ליד, ממכונות כביסה ישנות על הגגות ועד בקבוקי תבערה, סלעים ומוטות ברזל בין הבתים, על מנת לבלום את חיילינו היקרים, ולעיתים גם מצליחים לדאבון הלב לפגוע ביקירנו באורח קשה.
אבל לא רק אלה מתגייסים להגנת המחבלים. בחלונות ובגגות נשלפים גם הסלולארים על מנת לצלם, לתעד ולעדכן את המחבלים המבוקשים במיקום הכוחות, בזהות כלי הרכב (לעיתים מוסווים) מהם חיילינו פורקים ובכל צעד שהם עושים בדרך אל נקודת המסתור של השאהיד הפוטנציאלי. את תוצאות תחביב הצילום הטרוריסטי הזה אנחנו פוגשים ברשתות החברתיות ללא הרף.
וכאן, כך נדמה לי, צריך להכניס כלי נוסף לעזרת חיילינו. מיסוך. אין לי ספק שבידי בחורינו המצוינים די דרכים למסך כפר בטרם נכנסים אליו כוחותינו באופן שישבית את מכשיריהם הסלולאריים עד לתום המבצע (לפחות. מבחינתי אפשר להמשיך כך שבוע נוסף, עונש קולקטיבי שיבהיר שלא משתלם לגונן על רוצחים). אם המצלמה הסלולארית הפכה לנשק אין שום סיבה שלא נמנע מהנשק הזה לירות צילומים שמסכנים את חיי החיילים.
(ותחסכו מאיתנו את השאלה אם מיסוך לא ימנע קשר סלולארי גם מכוחותינו. בדיוק בשביל זה יש מוחות מוכשרים מאוד במעמקי הקריה והם יפתחו את הפונקציה המאוד פשוטה שתפריד בין ערוצי התקשורת השונים. ובעיקר תחסכו מאיתנו את השאלות על זכויות אדם. אני מקווה שעל זה אין צורך לענות)
לאן זורם הכסף?
כולנו מכירים את התופעה הבזויה של חברות שמפעילות מניפולציות על קשישים כדי למכור להם בסכומי עתק סחורה שהם לא צריכים ולעיתים גם לא מקבלים. רבים זעקו על כך ודרשו שייעשה הדים עם הנוכלים, ולכן זה המקום לכתוב כמה מילים טובות על החלטתה של השופטת כרמית בן אליעזר לדחות את הערעור שהגישה בעלת חברה שכזו על קנס בגובה למעלה משמונה מיליון שקלים שהושת עליה אחרי שהואשמה בביצוע עסקאות "נגד קשישים וחסרי ישע, כשמכרה להם מוצרים שונים בעסקת מכר מרחוק הידועות גם כ"טלמרקטינג". הפרות אלו כללו בין היתר שימוש בשיטות מכירה אגרסיביות, ניצול מוגבלות הצרכנים, יצירת רושם מוטעה כאילו מדובר בהטבה או זכייה בהגרלה ולבסוף, גם במקרים בהם ביקשו הלקוחות לבטל את העסקה, ביטול זה היה כמעט בלתי אפשרי".
עונש של שמונה מיליון שקלים יכול בהחלט להוות הרתעה שתבלום תופעות שכאלה המבזות את כולנו כציבור וכחברה, אבל מה שנותר לוודא הוא שהכסף יגיע לנפגעי הנוכלות הזו ולא ישולשל לקופת האוצר.
אני רק שאלה
כששופטי בג"ץ דנים בעניין מינויו של חברם, שופט העליון עד לא מכבר מני מזוז, הם לא לוקים בניגוד עניינים? (וממש לא משנה אם הכרעתם בעד או נגד. אני שואל עקרונית)
להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com