צופיה גץ, שחקנית ויוצרת, שכלה את בתה הבכורה אוריה ז''ל באובדן לפני פחות משנה. צופיה מתארחת אצל דודו סעדה ומשתפת בהתמודדות עם מחלות נפש, ואיך הסביבה מקבלת ותומכת ב'מחלות שקופות'.
''כשאוריה חלתה היא ביקשה מאיתנו לא לדבר'', אמרה צופיה. ''אוריה לא בחרה במחלה. היא גם לא בחרה במוות שלה. רוב האנשים בשבעה שמעו לראשונה שהיא התאבדה והתגובות לרוב היו מחבקות ועוטפות מאוד. במהלך מחלתה היינו עסוקים בלעטוף אותה, לחבק ולדאוג לה. אוריה נלחמה כמו לביאה. היינו נוסעים כל יום לעכו, יושבים לידה, היינו בטירלול של שנה וחצי קשים מאוד. זה היה בעיקר לשרוד".
"בלוויה של אוריה היה לי חשוב מאוד לומר גם לילדים שלנו בבית וגם לכל האנשים שבאו, זה שאנחנו מאוד מכבדים את אוריה, אבל לא מקבלים את מה שעשתה. בשום שלב אנחנו לא מגבים את המעשה. עשרה חודשים לפני שהתאבדה היא חטפה אפילפסיה, שמסתבר אחרי בדיקות שהייתה אפילפסיה פסיכיאטרית. ז"א לא נוירולוגי של תרופות אלא עוד החמרה במצב הנפשי. כששואלים אותי איך הילדים מתמודדים אני עונה: תחשבו על פיצוץ בתוך טנק. זה מה שאוריה עשתה. התפוצצה בתוך טנק. כולנו פצועים, חבולים ומרוסקים".
צופיה מעבירה ביקורת על 'הדממה תרופתית' שמקבלים מתמודדי הנפש, במקום טיפול אמיתי: "אחת הבעיות שלנו במדינת ישראל זה שבבתי חולים למתמודדי נפש ולבריאות הנפש מאושפזים רמות שונות יחד. אוריה שחוותה איזשהו סוג של דיכאון (שאז היה עוד קל) שהתה במחלקות עם חולים במחלות נפש הכי קשות שיש כמו סכיזופרניה, אישיות גבולית וכל מיני מקרי קצה קשים מאוד. כשאוריה התאשפזה פניתי לעוזר של הרב פירר והוא אמר לי 'תדעי לך שאחרי אשפוז במחלקה סגורה בבית חולים צריך טיפול בפוסט טראומה רק מהשהות במקום הזה'. כל מי שיש לו התמודדות נפשית נזרק לשם, מקבל טיפול של 'הדממה תרופתית' עד לאיזון או שתחיה עם זה לכל החיים. אין לצד זה באף בית חולים באמת טיפול מסיבי שהמטרה שלו היא להוריד את מינון הכדורים ולהתמודד עם הקושי. בסוף התפיסה הפסיכיאטרית היא שאין דרך להוציא באמת ממחלת נפש".
צופיה משתפת איך קמים מהשכול אל עשייה - מיזם 'בשבילך' שהוקדש לזכר אוריה ז"ל: "המיזם נולד לכבוד יום ההולדת ה40 שלי, רציתי לעשות משהו טוב בעולם. החלטתי לעשות אירוע לנשים שמתמודדות עם מחלות כרוניות. אחרי שאוריה התאבדה ואנשים שאלו מה יהיה עם המיזם? ישבתי עם הילדים ואמרתי להם: במשפחות נורמליות יש קודם כל אובדן ורק אז חושבים על אירוע הנצחה. אנחנו משפחה לא נורמלית והקמנו את ההנצחה עוד לפני האובדן... אוריה מאוד חיבקה ואהבה את המיזם הזה. שלושה ימים אחרי השבעה עשינו את האירוע ומהיום הוא לזכרה''.
צופיה מסיימת את דבריה: ''איפה אהיה בעוד חמש שנים? בעז"ה נשואה בשנית, באותה הדרך בדיוק רק גבוהה ושמחה יותר''.
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.
האזנה נעימה.