בשנים האחרונות קיבלנו לא מעט גרסאות לייב אקשן לסרטי דיסני עליהם גדלנו.
לא כולם היו מוצלחים כמובן, חלקם (כמו דמבו למשל) גם נכשלו בקופות, אבל אני לא חושב שעל אף אחד מהם הייתה הסכמה גורפת, מקיר לקיר כמעט, שהוא פשוט סרט גרוע – אבל, ארבע ימים לאחר צאתה לשירות הסטרימינג של דיסני, גרסת הלייב אקשן של פינוקיו בהחלט מאיימת לזכות בתואר הזה.
כבר בשנת 1985 סרט האנימציה של וולט דיסני משנת 1940, שמבוסס על הספר האיטלקי "הרפתקאות פינוקיו" מ-1883 מאת קרלו קולודי, נחשב למיתולוגי, וג'ים הנסון והבמאי סטיב בארון פנו לדיסני בהצעה להפיק לו גרסת לייב אקשן.
בזמנו דיסני דחו את הפרויקט, אבל כשגל סרטי הלייב אקשן הנוכחי התחיל והמזומנים התחילו לזרום לקופות, באולפני דיסני עשו חושבים מחדש והגיעו למסקנה שאולי זה לא היה רעיון כל כך רע להציג את סבא ג'פטו כאדם אמיתי. ובכן, הם טעו.
לכאורה לגרסת הלייב אקשן של פינוקיו היה כל מה שדרוש לסרט בכדי להצליח, השירים המקוריים והמוצלחים נשארו, הבמאי האגדי של 'בחזרה לעתיד' רוברט זמקיס ביים אותה, ולתפקיד הראשי של סבא ג'פטו לוהק לא אחר מאשר טום הנקס, אבל עדיין, משהו חסר.
האנימציה מהממת, אבל גם זו של הסרט המקורי הייתה לא רעה בכלל ובהחלט עומדת במבחן הזמן. העלילה, ובכן, לא השתנה כמעט בכלל, ויש סצנות רבות ששוחזרו אחד לאחד, השירים המוכרים כאמור נשמרו ורק, איכשהו, הקסם אבד בתהליך.
פינוקיו החדש הוא סרט מייגע ומתיש שלא באמת מצליח להעביר את הזדוניות של השועל ג'ון הישר, את השיגעון המשכר של אי התענוגות או את האימה שבבליעה על ידי לווייתן. העלילה והדמויות אמנם שם, אבל זה מה שהן נשארות, דמויות. באופן אירוני, לדמויות המצוירות היה יותר קל להתחבר.
אז נכון, טום הנקס הוא טום הנקס וגם פה ושם יש איזו קריצה להורים, או התייחסות ללחץ החברתי ולרצון להיות "משפיען" אינסטגרם, אבל זה לא באמת מצדיק צפייה ב105 דקות של גרסת לייב אקשן. למעשה, זה לא מצדיק צפייה אפילו ב5 דקות שלה.
תנו לילד שלכם לצפות בגרסת האנימציה, הוא יהנה הרבה יותר.