טיוטת הסכם הגז עם לבנון מוצגת היום לראשונה בפני שרי הקבינט. בראיון לערוץ 7 מתייחסת עורכת הדין חיה תמר-הרפז לכמה מההיבטים המשפטיים של ההסכם אותו מקדם ראש הממשלה, יאיר לפיד, יש טוענים שבבהילות. לטעמה קיימים לא מעט ליקויים משפטיים בהתנהלות להשגת הסכם ואלה הופכים אותו לבלתי מחייב.
את דבריה פותחת עו"ד תמר-הרפז באיזכור ההסכם שבו הוכרעו גבולות המזרח התיכון, הסכם סייקס-פיקו, חלוקת האימפריות דאז צרפת ובריטניה שקבעו מה יהיה שייך למי, ובן השאר נקבע בהסכם גם הגבול הימין בין ישראל ללבנון. כעת, בשל ההתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת חיפוש גז בחלק הימי, מה שלא היה בעבר, התעורר הדיון מחדש ולבנון דורשת לשנות את תוואי הגבול שנקבע בהסכם.
תמר-הרפז מציינת כי ממש בתקופה זו נמצאת לבנון במו"מ מול קפריסין ובו היא טוענת בדיוק טענה הפוכה, לעמוד בתוואי גבול סייקס פיקו, כי הדבר נוח לה ומותאם לאינטרס שלה שכן ההסכם הבריטי צרפתי משחרר ללבנון שטחי קידוח נוספים בים. קפריסין הסכימה לדרישה הלבנונית. עוד היא מציינת כי לבנון טוענת גם מול סוריה, אך סוריה אינה במצב מדיני המאפשר קיום מו"מ סביר.
עם זאת מציינת עו"ד תמר-הרפז כי בדיונים הנוכחיים סוגיית קווי הגבול שנקבעו בהסכמי סייקס-פיקו כלל אינם מועלים. עוד היא מציינת כי להגנת לפיד נכון לזכור כי המהלך המדיני מול לבנון אכן החל עוד בתקופת נתניהו וגם אז לא הועלתה טענת הגבול שנקבע בהסכם ההוא ולמעשה ,הטיעון הזה הלך לנו לאיבוד".
לדבריה כעת נכון לדון בשני פרמטרים, האחד הוא הלגיטימציה של לפיד להגיע להסכם שכזה בהיותו ראש ממשלת מעבר, והאחר הוא כוונתו של לפיד שלא לחשוף את ההסכם בפני הכנסת על מנת לאשרר אותו.
באשר להצגת ההסכם בפני הכנסת ודבריהם של השרים שקד וסער שיתנגדו להסכם אם הוא לא יוצג לכנסת, מציעה לנו תמר-הרפז להבחין בין הבאת הדברים לעיון הכנסת, מה שיתכן ויקרה, לבין אישרורו של ההסכם בכנסת, מה שלא צפוי שיקרה, אך החוק לכאורה מחייב אותו.
על כך היא מרחיבה ומציינת כי "הסכם בין מדינות מכונה אמנה בינלאומית, והוא צריך לבוא לאישור של גוף שלטוני פנימי, אחרת הוא לא תקף, כך על פי אמנת וינה הקובעת את הכללים לפיהם הסכם בין מדינות הופך מחייב. ברוב המדינות הוסדרה זהות הגורם המאשר הסכמים בינלאומיים. לצערינו בישראל עדיין לא". עוד היא מזכירה כי "הנחיית היועמ"ש משנת 84' קובעת שאמנה בינלאומית מחויבת להיות מובאת לכנסת ולממשלה והכנסת תוכל להצביע נגד האמנה בהצבעת אי אמון. ההנחיה הזו בוטלה על ידי היועמ"שית הנוכחית באוגוסט האחרון". לטעמה ההשלכה היחידה של המהלך בו נקטה היועמ"שית היא מתן אפשרות להסכם הגז עם לבנון לעבור. "זה חוק שכל תכליתו היא ספציפית לאפשר ללפיד את מה שהוא רוצה לעשות".
עוד אומרת תמר-הרפז כי "עדיין יש בעיית הנוהג המחייב בישראל. אמנם לא הוגדר מי המאשרר בישראל אמנות בינלאומיות, אבל נוצר נוהג שבכל מה שנוגע לשטחים, כמו מול מצרים או הסכם אוסלו, זה הועבר לאישרור הכנסת. אין תקדים למצב בו אמנה שעוסקת בשטחים מובאת לאישרור הממשלה בלבד. הנוהג הזה מחייב לטעמי את לפיד", היא אומרת ומזכירה גם את חוק משאל העם שנחקק בשנת 2014 ולפיו "אם הממשלה מגיה להסכם ויתור על שטחים ריבוניים, הדבר חייב להיות מאושר בכנסת ברב של שמונים חברי כנסת ואם לא, זה חייב לבוא לאישור במשאל עם. ממילא שאלת מי מאשרר את האמנה הופכת שולית לעומת החוק החזק הרבה יותר ומחייב את לפיד להשיג רוב של שמונים חברי כנסת או לצאת למשאל עם".
האם יתכן ויש בסיס למי שסבורים שהסכמות בים אינן בגדר ויתור טריטוריאלי? "בים זה שטח לכל דבר ואין שום משמעות להבדל בין ים ליבשה", אומרת תמר-הרפז ומציינת את ההשלכות האסטרטגיות של ויתור בים שהרי קיימת גם מלחמה דרך הים, וכל זאת עוד לפני שהתקיים הדיון המשמעותי לא פחות, אך זה שמשום מה אינו מתבצע, על ההשלכות הכלכליות של ההסכם על עתידה של מדינת ישראל, בעיקר לנוכח משבר האנרגיה הבינלאומי שנראה כי אנחנו רק בראשיתו.
"בוודאות מדובר בשטח ריבוני, גם בגלל שבשנת 1983 התקבלה אמנת חוק הים של האו"ם, אמנה שאושררה כדין גם על ידי ישראל דרך הכנסת. לפי האמנה אזור של 320 ק"מ מוגדר כאזור ימי בלעדי של ישראל, כלומר שניצול המשאבים הכלכליים, כולל הפקת אנרגיה, בשליטת ישראל. בנוסף לנו יש גם חוק משלנו 'חוק משאבי הגז הטבעי' שקובע זאת בחוק הישראלי".
למפקפקים בדבר ריבונותה של ישראל על השטח הימי ומה שמצוי בעמקי הים, מזכירה תמר-הרפז את חוק השטחים התת ימיים משנת 53' לפיו שטח ישראל יכלול את קרקע הים, השטחים התת קרקעייים הסמוכים לחופי ישראל ונמצאים מחוץ למים הטריטוריאליים. "כלומר שאם משאב מסוים יוצא מחוץ למים הטריטוריאליים שלנו, המים עצמם לא בתחום, אבל השטח היבשתי שמתחת למים אם יש בו פוטנציאל של משאב טבע זה הופך לחלק ריבוני שלנו. בכך נסגרת הטענה של לפיד על כך שלא מדובר בשטח ריבוני ישראלי לחלוטין".
"איזו גשה תהיה ללבנון לאותם משאבים תת קרקעיים מבלי לעבור דרך המים הטריטוריאליים שלנו?" שואלת תמר-הרפז השוללת את הניסיון לטעון משלבנון תוכל להגיע למעמקי קרקע הים מבלי להיכנס לשטחה הריבוני של ישראל
לטעמה לפיד מתנהל באופן תמוה כאשר הוא מגונן בלהט על הסכם שהוא אינו חושף את פרטיו וסעיפיו. "שערורייתי לכשלעצמו שהוא לא מראה את ההסכם שהוא מגן עליו. זו פגיעה בחופש המידע של האזרח". לתפיסתה מכלול החורים שיש בהתנהלות לפיד לקידומו של ההסכם מעניקים לממשלה הבאה די עילות על מנת להתנער ממנו. "גם אם רוצים לתקוף משפטית, יש הרבה חורים שמאפשרים לממשלה הבאה להתנער מההחלטות שלו. היו כבר מדינות שהתנערו מחתימות על אמנות. נזכיר שאמנת וינה קובעת אפשרות למדינה להתנער מחתימה על אמנה אם מדובר במה שנוגד את כללי הצדק הטבעי. כאן לפיד רוצה לעשות הסכם עם מדינה שמממומנת על ידי ארגון טרור ומהווה בובה של איראן וחיזבאללה. זו לטעמי לבדה סיבה מספיקה כדי להתנער בממשלה הבאה מההסכם הזה".