שני חברים יצאו מהאוניברסיטה לכיוון תחנת האוטובוס, הראשון הביט בחברו ושאל' "מה קרה? אתה נראה מבואס".
"אה", אמר הראשון וגרר רגליים, יש לי דייט הערב…".
"דייט?! דייט אמור להיות כיף!"
כך סיפר לי פעם אחד הרווקים היקרים שהגיע אלי לייעוץ, לפגישה האחרונה שלנו. חייכתי אליו ושאלתי: "מה חשבת באותו רגע"? הוא הביט בי ואמר - "הבנתי שאיבדתי את זה".
"בשביל מה אני צריך את זה בכלל?!"
רווקים ורווקות רבים מודים בינם לבין עצמם שככל שהשנים חולפות כך הופכות הפגישות המרובות לעול. למשימה שאין ברירה אלא להתעסק איתה מפעם לפעם, ולסמן וי.
"פתאום חשבתי שאני לא בכיוון", אמר לי הבחור, "איך יכול להיות שפגישה עם בחורה נחמדה הפכה למטלה? כי אם מדובר במשימה שאין לי כח אליה לא פלא שכך גם נראות הפגישות עצמן - אני נסחב מדייט לדייט. המשפט הזה טלטל אותי לגמרי".
מה גרם לשינוי?
"הוא שם לי מראה מול הפנים, והראה לי בחור זקן וממורמר", הוא אמר, "אי אפשר להאשים אותי, עשיתי הכל לפי הספר, רק רציתי להתחתן - אבל בדרך איכשהו איבדתי את הקלילות, ורציתי לקבל אותה בחזרה".
האם הפגישה באותו ערב, כבר התנהלה אחרת?
"לצערי לא", הוא אומר, "אבל בתהליך משמעותי הצלחתי לשחרר אצלי משהו מאותו יום ואילך. החלטתי שאני לא נפגש יותר עם בחורה כאילו יש לי שיעורי בית במקצוע שאני לא סובל. אני רוצה לפגוש מישהי שהתרשמתי ממנה, שיש לה מעלות טובות שידברו אלי ואוהב, וגם אז, לתת לזמן לעשות את שלו. לא למהר ולחרוץ גורלות כבר בשניה הראשונה. להכיר לאט לאט, ובסוף אולי גם להתחתן. בכל מקרה אין אפשר לדעת את זה בדייטים הראשונים…"
ומאז הם חיו באושר ועושר…
התובנה והשינוי היו מהפכה עבורו והבחורה השניה שפגש לאחר אותה שיחה, הפכה לחברתו, לארוסתו ולאשתו היקרה.
חשוב להדגיש: אין כאן "מתכון" מדויק להצלחה, אלא דווקא שאילת שאלות: מה גורם לך להתקע? מה היית עושה אחרת על מנת לשנות גישה, ומתי בפעם האחרונה נפגשת עם מישהו/י רק כדי להכיר ולהנות?
להצטרפות לפרויקט 252 לחצו כאן >>