כיום הכנר אשר בלכמן מתגורר בבאר שבע בה הוא מכהן כמשנה לכנר הראשי בתזמורת הסינפונייטה הישראלית ומלמד בקונסרבטוריון, אבל לערוץ 7 הוא מספר שבלי הכינור שלו והמפגש עם הרב קרליבך בשנות השמונים החיים שלו היום היו במסלול אחר לגמרי.
"תמיד אהבתי מוזיקה," מספר בלכמן, "אמי היתה פסנתרנית מוכשרת וצמחתי בבית מוזיקלי. בגיל 9 נחשפתי לקסם צלילי הכינור, ניגשתי לאמא וביקשתי כינור. והיא, שידעה היטב מה כרוך בלימוד הכינור, אמרה שאני חייב להתחיל עם שנה בלימודי נגינה על הפסנתר. היא היתה המורה הראשונה שלי".
כשאמא שלו הרגישה שהוא סוף סוף מוכן, הוא עבר לכינור. הוא התחיל עם יצירות קלאסיות, כמו של בטהובן וברהמס, אליהם התחבר במיוחד, ובשלב מאוחר יותר גילה את הג'אז. "עד היום אני נהנה מאוד משני העולמות העשירים האלה: הקלאסי והג'אז", הוא משתף.
לאחר התיכון, בלכמן היה על המסלול המהיר להצלחה באמריקה. הוא עבר תחת הכנרים פליקס גלימיר ושמעון גולדברג ולמד בבתי ספר נחשבים: "ג'וליארד"- האקדמיה לאמנויות בניו-יורק ואוניברסיטת ייל. ובאמת, תוך לא הרבה שנים הוא הגיע לנגן במספר תזמורות נחשבות כמו הברטואסי של ניו-יורק והתזמורת הסימפונית של ניו-ג'רסי.
אבל, מפגש של אשתו, מוסיקאית גם היא, עם הרב קרליבך שינה עבורם את מסלול החיים. "מי שבעצם התחילה את תהליך החזרה בתשובה הייתה אשתי חנה" מספר בלכמן, "היא הייתה בקשר עם הרב קרליבך ודרכה גם אני נפגשתי איתו ונחשפתי ליהדות והתחלתי ללמוד, להכיר ולחוות את היהדות".
במשך שנתיים עברו הבלכמנים תהליך ארוך ומעמיק של חזרה בתשובה, ובמקביל המשיכו לנגן בתזמורות, אבל אז הם הבינו שאין להם יותר מה לחפש בניו יורק. "כשני מוסיקאים גילינו לצערנו שהרבה פעמים העיסוק בתחום מתנגש עם עקרונות הדת כמו שמירת שבת. רק בישראל ניתן לעסוק באופן רציני במוזיקה וגם לשמור על מצוות הדת היהודית כהלכתן" הוא קובע נחרצות.
העלייה לארץ גם איפשרה לו לשלב בין שתי אהבות שלו, כשמלבד מוזיקה קלאסית לה הוא מקדיש את מירב זמנו הוא גם שותף בהרכב שמנגן מוזיקה חסידית. "גם מי שכתב ניגון בחצר חסידית בגרמניה או במקומות אחרים באירופה לפני 200 שנה לצורך העניין, הושפע ישירות מהמוסיקה הקלאסית הגרמנית, ככה שברמת התוכן אפשר לזהות דפוסים דומים" הוא מסביר.
"אך למרות שבשניהם הניגון יוצא מתוך הלב, הנשמה של היוצר והאמן- במוסיקה החסידית יש יותר מקום לאלתור כך שהנגן יכול להוסיף או לשנות תווים מסוימים לפי הדינמיקה עם הקהל או על הבמה, מה שאין כן במוסיקה קלאסית ששם אנחנו מנגנים רק מה שכתוב על הדף, זה יכול להיות משהו שנכתב לפני שנתיים או לפני 300 שנה, ללא שינוי".