פטירתה של המלכה אליזבת' השניה וההתעניינות הגוברת של עולם ומלואו בבית המלוכה הבריטי, העלתה אצלי שאלה שאולי גם אחרים שאלו את עצמם השבוע: בשביל מה בעצם צריך בימינו מלכה או מלך?
הרי כל הטקסיות הבריטית הזאת נראית בעיניים ישראליות כסוג של הצגה; תלבושות מהודרות, תהלוכות שמזכירות ת"סים צבאיים ופאר מוגזם. אז למה בכל זאת נראה שהעולם כולו מסקר את התופעה הזאת בסוג של יראה, אולי אפילו יראת רוממות.
בדברים הבאים אבקש לנסות לגעת בנקודה המלכותית הזאת, שלפתע הציפה בבת אחת את אזרחי העולם נטול המלכותיות של ימינו, ושעוררה נקודה חבויה שלמעשה תמיד מסתתרת בסתר ליבם של כל בני האדם. אך לפני שנגיע לשם, נשהה רגע בהווה שלנו, הרחוק מאוד מגינוני מלכות ושלמעשה סובל מזה שנים משקיעה ושחיקה מתמדת של כל נושאי הסמכות; מן הרב ועד המפקד בצבא, מראש הממשלה ועד לבוס בעבודה. מה מתרחש כיום ומה המצב הזה מספר על הזמן שלנו?
מה איבדנו?
שקיעת נושאי-הסמכות בעולם כולו, היא שיקוף נאמן של הזמן שלנו. וכפי שכתב על כך מורי ד"ר דניאל שליט: "כיום אין ההורה והמורה בטוחים שיש להם סמכות כלשהי: הגבר אינו בהכרח מנהיג המשפחה; בחברות ובמפעלים אין עוד הנהגה חד-כיוונית של ה"בוס"; וירידתם של כל נושאי-הסמכות החלקיים האלה מהווה שיקוף של ירידת הסמכות הגבוהה ביותר – המלך. מי שהיה פעם השליט, הקיסר, נציג האל, אליל בעצמו – ירד מרום-מעלתו והפך, לאחר מאות שנים של שחיקת -סמכויות – ל"משרת ציבור", לכל היותר ל"מקבל החלטות". מי שאיש לא העז לבטא את שמו ללא השתחוויה עמוקה, ללא הקדמת "הוד רוממותו" וללא הסיומת "ירום הודו" – נקרא כיום בשם-חיבה כגון בילי או ביבי..." (ספר הקניון עמ' 97)
לאחר שהסביר את היתרון והטוב שבקריסה הזאת, שניפצה את אלילותם של מי שלעתים לא היו ראויים אפילו לכבוד מינימלי; מלכים רשעים ומושחתים למיניהם, הוא נוגע בצד השני של המטבע – באובדן שיצר המצב הזה: "יחד עם זאת נעשו חיינו בהווה שטוחים, ריקים ומנוערים מכל ממד של רוממות. אין הכוונה רק לחסרונם של הברק ושל הדר המלכות מן הבחינה הרגשית והאסתטית: אנו זקוקים ליתרון-המעלה כממד ממשי המארגן את החיים. לא לסמכות של פיקוד ושליטה ריקה מתוכן, אלא לסמכות המבטאת יתרון-מעלה ממש - מבחינת האמת, הטוב, הצדק והקדושה; והרי אלה הם שאבדו לדורנו..." (שם, עמ' 98)
המלכה אליזבת' ביטאה בחייה ובמורשתה עבור עמה, משהו מהוד המלכות הזה שאבד לנו. ממילא מקבל פשר היחס התקשורתי לפטירתה, בבוקר שאחרי: "המלכה האהובה שלנו מתה", "לבנו נשבר". וכפי שכתב המהר"ל מפראג, שהשבוע בח"י אלול חל יום פטירתו: "כי המלך הוא מקשר ומאחד הכלל..." (דרך חיים פרק ג, ב) "כי המלך המולך עושה העם כאיש אחד, כי כולם תלוים במלך" (גבורות ה' סוף פרק יד). אנו, החיים כיום ללא מלכים אמיתיים, איבדנו ממילא, את האפשרות להתאחד סביב דמות אחת מרכזית שמקשרת ומאחדת אותנו.
מלך עליון
תפילת הימים הנוראים מפגישה אותנו בכל שנה מחדש עם מילים המתארות את פאר ושגב מלכותו של מלך מלכי המלכים. ותמיד כאשר אני קורא את התיאורים הנפלאים שתיארו לנו חז"ל, מסדרי התפילות, אני חושב על כך שהמתפלל לפני מאתיים ושלוש מאות שנה ידע מהו מלך וממילא, חויית הרושם בתפילה עוררה בו יראה טבעית.
אחד הקטעים האהובים עליי בתיאור תפילת הימים הנוראים כמכוננת את מלכות ה', נכתב על ידי הרב ישראל הס זצ"ל, שבשבוע הבא, בכ"ה באלול, ימלאו 25 שנים לפטירתו. יהיו הדברים עילוי לנשמתו: "התפילה מכילה פרטים רבים המתארים את גודלו ומלכותו: פסוקי מלכויות כהכנה להכתרתו בתקיעת השופר; תאריו של "אתה הוא אלוקינו, מגיבור ונערץ – עד תולה ארץ על בלימה..." חז"ל מסייעים לנו לזכור שהוא "עורך דין, בוחן לבבות... תומך תמימיו ביום דין".
הם לא הטילו עלינו חובה כפויה לדקלם פיוטים של הלל ושבח, כי אם אדרבה – דאגו להמציא לנו, דלי התפיסה וחסרי כשרון ההבעה, תארים ותיאורים שבאמצעותם נצליח במאמץ לשרטט את קוי דמותו, כוחו, הנהגתו ופעולתו. הם הושיטו לנו יד רחבה להיאחז בה ולחשוב על מלך עליון הדר במרום, גוזר ומקיים, גולה עמוקות, שלעדי עד ימלוך, כשמולו מצטיירת דמותו העלובה של מלך אביון.
מחברי התפילות סייעו לנו לתנות את תוקף קדושת היום הנורא והאיום, וציירו לנו את שקורה ברגע זה במקום בו מלאכים יחפזון, כשספר הזיכרונות נפתח... עד הצעקה: ואתה הוא מלך אל חי וקיים, שאין לנו יכולת לפרש את עילום שמו של האוחז ביד מידת המשפט, שהכל מאמינים שהוא מלך עולם הממליך מלכים, ועוד ועוד...
זה יום המיועד לבקשה, כמסקנה מכל הנזכר: ובכן (לשון של מסקנה) יתקדש שמך, ובכן תן פחדך, ובכן תן כבוד... ותמלוך לבדך על כל מעשיך, עד שידע כל פעול, ויבין כל יצור, ויאמר... ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". (יום יום חג, עמ' 188-189).
אמן, כן יהי רצון.