אסור לכם להעלות ילד על המוקד טען פרופ' אלבשן כנגד ההורים בבית הספר בגבעת שמואל, שיצאו כנגד הנהלת בית הספר והמערכת, שגיבו את התחזות וההסתרה של ילדה בין הבנים.
גם חברת הכנסת מיכל ולדיגר שעושה מלאכת קודש בפועלה למען מתמודדי נפש זכתה לקיטון של שופכין. הנחת היסוד של הכותב טמונה בשאלה הרטורית "היש הורה בעולם שיבחר שבנו יהיה חריג ביחס לחברה בה הוא חי?" היות ואלבשן מניח שאין כזה דבר, ממילא ברור שמדובר באירוע בו הילדה המתחזה לבן והוריה שתומכים בכך הם אלו שמתנהגים באופן סביר ומקובל, ואילו ההורים המוחים כנגד ההתחזות וההסתרה הם אלו שלא בסדר, הם המעלים את הילד על המוקד.
אולם התשובה לשאלה רטורית זו אינה מובנית מאליה. יש הורים שבוחרים בחירות שאינן מטיבות עם ילדיהם. הסיבות לכך שונות והם מעטים יחסית אבל אפילו החוק במדינת ישראל מכיר בכך ומחייב את הנוגעים בדבר להתערב בפרטיות המשפחה ולדווח על מקרים חריגים כאלה.
עוד לפני שנעסוק בזכות ההורים או יותר נכון בחובתם להגן על ילדיהם, ברצוני לשאול את מר אלבשן, האם הוא באמת סובר שילדה בגיל צעיר כל כך, ולפי מה שהתפרסם התהליך התחיל עוד כשהיא הייתה בגיל גן יכולה להיות טרנסג'נדרית? האם היא בכלל מסוגלת להבין את המשמעות של מה זה להיות בן כשגופה עדיין לא התפתח מבחינה פיזית, ועל אחת כמה וכמה נפשה לא התפתחה מבחינה רגשית?
ילדים רבים בגילים צעירים משחקים בהחלפת זהויות, בודקים גבולות ובוחנים מה המשמעויות שלהם. תגובה המשפחה והחברה קרובה, עוזרת להם למצב את עצמם ולהבין את העולם בו הם גדלים. כך לאט לאט בתהליך של תהיה ולמידה במשך שנים הם מעצבים את זהותם האמתית. האם ההורים שזורמים עם הילדה במשחקיה עוזרים לה? אני לא מכיר אותם ובוודאי אין לי כלים וכוונה לאבחן אותם, אבל אם הם למדו את הילדה הצעירה לחיות בשקר ולהתחזות הם בוודאי הורים לא מיטיבים.
במקרים כאלו מי שיכול וצריך לעזור זו החברה. אולם לשקר ולהתחזות הצטרפה המערכת המפוחדת, שחוששת מהדורסנות של ארגוני פירוק המשפחה. וכך במקום להעמיד את הילדה והוריה על המשמעות של בחירה בהתחזות ומרמה, הצטרפה גם הנהלת בית הספר להצגה. איני יודע אם ילדה זו כשתגדל ותתפתח מבחינה גופנית אכן תבחר להיות טרנסג'נדר, אבל מה שבטוח שילדות של ילדה רגילה כבר לעולם לא תהיה לה.
יש לא מעט טרנסנג'דרים המתחרטים בשלב מסוים, על הדרך בה בחרו, גם במקרים בהם הם ביצעו ניתוחים קוסמטיים, או נטלו הורמונים שפגעו בהם באופן בלתי הפיך. שיעור המתאבדים בקרבם גבוה לאין שיעור משיעורם באוכלוסייה גם במקומות שהם הפכו ללגיטימיים ומקובלים כמו בחלקים מאירופה. אתה פרופ' אלבשן מתייחס בשיווין נפש לכל זה, אולם יש הרואים בכך העלתה של הילדה על המוקד בשם האג'נדה של הוריה.
לשאלתך האם על אנשי החינוך לחשוף לכל התלמידים והוריהם שיש ילד בכיתה שסובל מסכיזופרניה אם הוא מבקש שלא? התשובה לא, לא מובנת מאילה. הקו המנחה צריך להיות שאם התלמידים עלולים להיפגע מילד זה בגלל אגרסיות שיכולות לפרוץ וכד' ברור שצריך לשתף את ההורים והתלמידים. יש להכין אותם ולהנחות אותם מראש כיצד להגיב ולפעול. אכן אם אין סכנה מוחשית ליתר הילדים יש מקום לשקול להסתיר, אעפ"י שברב המקרים זה לא לטובתו של הילד. התחזות בת לבן וכן להיפך הוא אירוע פוגעני במהותו, הוא נועד לכפות על החברה לנהוג מול המתחזה באופן שבו בחר המתחזה בניגוד לרצון של הסובבים אותו והחברה בו הוא חי ופועל.
קל לתקוף את ההורים שיצאו להגן על ילדיהם, בשם החמלה על הילדה. האמת היא ש"החומלים" לא באמת חסים על הילדה שמשובת ילדותה הפכה לאג'נדה. אם יועץ או יועצת אמיצים היו מסבירים להורים שכדאי להניח לה להתחפש למה שהיא רוצה, ויחד עם זה לחוש את התגובות הטבעיות של חבריה וחברותיה להתחפשות זאת כבר בגיל הגן, ולא להסליל אותה למסלול חיים קשים ואומללים, יכולת הבחירה של הילדה הייתה הרבה יותר משוחררת ואמתית. אין היום כמעט יועצים כאלו רק בגלל הפחד מאנשים כמוך פרופ' אלבשן.
ולסיום, תורת ישראל מכירה בצורך הנפשי שיש לחלק מהאנשים להזדהות עם המין השני, ואוסרת לתרגם אותו למעשים. "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' א-להיך כל עשה אלה" (דברים כ"ב) הניסיון בשם החמלה לכפות על חברה סולם ערכים המנוגד לערכיהם הבסיסים, ותוך התעלמות מוחלטת מהנזק שכבר נעשה להם וילדיהם, הוא לא מוסרי ובטח לא תואם את ההשקפה הליברלית שבשמה אתה טוען.
הכותב הוא יו"ר בוחרים במשפחה