כל ימיו היה הרב שוורץ רץ. הרבה יש לו להספיק לפעול למען כלל ישראל, וזמן מיותר לבזבז על הליכה נינוחה - אין. בערוב ימיו, הפיזיותרפיסט שניסה לתרגל איתו הליכה בעזרת הליכון, לאחר שספג כמה נפילות, עמד משתאה: הרב ניסה ללכת, אבל לא הצליח. הוא ידע רק לרוץ.
בשבוע שעבר נסתלק לבית עולמו הרב יואל שוורץ זצ"ל, מגדולי תלמידי החכמים הירושלמים, שהיה שילוב מופלא ונדיר בין למדנות מופלגת, פרישות ודקדקנות בהלכה, ובין חשיבה מקורית ופורצת דרך, עולם יצירה תורנית חסר תקדים והשפעה על קשת אוכלוסיות בלתי נתפסת: מתלמידי ישיבה חרדים, דרך אנשי הקיבוצים וכלה בבני נח וכמרים ברחבי העולם. את דמותו הרבגונית ופועלו רב הממדים קשה לסכם בטור אחד, אבל כדי לטעום מהם נתחיל דווקא מהסוף.
לפני כשנתיים, בהיותו כבן שמונים, אובחן הרב כחולה במחלה ממארת, זאת בנוסף לחולאים נוספים שכבר אחזו בו. כשנודע לו הדבר עמד ובירך "ברוך דיין האמת", אבל לא פחד מהמוות כהוא זה. וידוי הוא כבר אמר ממילא בכל יום, כך שקציבת הזמן שנותר לו רק זירזה אותו לפעול ביתר שאת, גם כשמצבו הפיזי היה תלוי בין שמיים וארץ. בחודשי חייו האחרונים המשיך ליטול חלק בכל המפעלים שנשא על כתפיו כל השנים: הוא הגיע מבית החולים לטקס יום הזיכרון של חללי גדוד נצח יהודה, כשהוא מחובר לאינפוזיה ולא מדבר. רק עשר דקות ישב שם, כדי לכבד את חללי הגדוד שליווה ושתמך בחייליו מיום היווסדו. לוועידה האחרונה של אגודת 'קדושת ציון - התאחדות החרדים לדרישת ציון' הגיע במסירות נפש, כשהוא אינו מסוגל לשאת דברים בעצמו.
ממיטת חוליו ייסד יחד עם אנשי הנח"ל החרדי את הפרויקט שקורם עור וגידים בימים אלה: מג"ן - ארגון בוגרי צבא של הנח"ל החרדי, שיוצבו כחברי כיתות כוננות בערים חרדיות ולאחר מכן בערים נוספות בארץ. המצב הביטחוני המעורער מאז שומר החומות וגל הטרור בשנה האחרונה הדריכו את מנוחתו של הרב שוורץ, שבעיות כלל ישראל עמדו תמיד בראש מעייניו, גם כשחייו שלו תלויים מנגד. "הוא תמיד הרגיש כמו חייל פשוט של הקב"ה, אבל חשב כמו רמטכ"ל", מתאר בנו, הרב בנימין שוורץ. "בגל הפיגועים האחרון שהיה השנה הוא אמר: צריך לקחת נשק! ממיטת חוליו הוא כתב מכתבים לרבני הערים, קרא לראשי הנח"ל החרדי, וכשהוא בקושי מדבר אבל צלול לגמרי אמר להם: מה קורה עם התוכנית שלנו? הוא חש אחריות ציבורית. אמרו לו שהוא הוזה, אבל הוא אמר: מה שאני יכול לעשות, אני עושה". הקורס הראשון של תוכנית מג"ן בשיתוף עם המשטרה יֵצא לדרך בקרוב, מעדכן יוסי לוי, מנכ"ל עמותת נצח יהודה.
המכתב הציבורי האחרון שעליו חתם לפני הסתלקותו היה קריאה לחיילי צה"ל שומרי המצוות לעזוב את השילוב הראוי - "השילוב הטמא", כפי שכונה בפיו. "הוא קרא שם גם לרבני ישיבות ההסדר לעודד את התלמידים שמשרתים כחיילים דתיים לעמוד על זכויותיהם, ודרש שהרבנים יגבו אותם וידרשו את כל התנאים ההלכתיים". ונזכיר, הרב שוורץ הוא אותו אחד שהעניק את כתפיו הרחבות כגיבוי ליוזמת הנח"ל החרדי לפני עשרות שנים, כשעוד היה גדוד מוקצה בציבור החרדי. כל זאת ועוד, אם כן, כשהוא על ערש דווי. שמונים השנים שלפני כן מספרות את סיפורו של תלמיד חכם רב אנפין שמהפכות רבות רשומות על שמו.
מאיתרי לקיבוץ
הרב יואל שוורץ נולד בירושלים כבן יחיד להוריו בשנת ת"ש, אחרי שמונה שנות ציפייה. על כך נהג לומר שהוריו ודאי הצטערו על שנות ההמתנה הממושכות, אולם הוא מברך על כך שלא נולד שמונה שנים קודם לכן, שכן אז מן הסתם היה "מתגייס לאחת המחתרות ויורד מדרך התורה והמצוות". למדנותו נודעה כבר כילד, וקרוב משפחה סיפר עליו כי לפני בר־המצווה סיים ללמוד את כל חלקי המשנה ברורה. בצעירותו למד בישיבת קול תורה, שם היה לתלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן אויערבך. בהמשך למד בישיבת פוניבז', שם דבק במשגיח המפורסם הרב יחזקאל לוינשטיין. עוד כבחור ישיבה נודע כמתמיד עצום וסיים את הש"ס בפעם הראשונה (מני רבות בחייו). לאחר נישואיו עבר ללמוד בישיבת מיר, גם שם היה מהבולטים בחבורה ואף למד בחברותא עם המשגיח ר' חיים שמואלביץ במשך ארבע שנים. בשנות לימודו רכש ידיעות בכל ענפי התורה, והמשגיח כינה אותו "שקדן עצום". במשך שנים שימש בהלכה את מורו ורבו הרב אויערבך, וכן את הגרי"ש אלישיב, שאליו זכה לקרבה אישית מיוחדת.
לאחר שנסמך להוראה, החל משנת תשכ"ח, שימש משגיח רוחני במספר ישיבות: ישיבת איתרי, ישיבת הנגב - עזתה, ישיבת אופקים וישיבת איתרי בחדרה. לאחר מכן חזר לישיבת איתרי בירושלים, ובה שימש משגיח רוחני מרבית שנותיו. כמעט כל שעות היום ומרבית שעות הלילה עשה בישיבה עם התלמידים, שאליהם התמסר כרב וכאב. רבים מהם ביקשו את עצותיו גם שנים לאחר שעזבו את הישיבה, ובהלוויה סיפר עוזר ראש הישיבה כי "רבים מהתלמידים חבים לו את חייהם הרוחניים". חלק מדרכו לגדל את התלמידים בתורה היה לשתף אותם בליבון הסוגיות ההלכתיות שבהן עסק בספריו הרבים, שעליהם עוד יורחב, ובכתיבת הספרים, מה שהקנה לתלמידים הרגלי לימוד וכתיבה תורנית. רבים מהם הפכו לרבנים בעצמם.
אבל הרב שוורץ פרץ את גבולות הישיבה בכמיהתו להפיץ תורה ברבים. בתוך תנועת התשובה שהתפתחה בעקבות מלחמת יום הכיפורים הוא היה אחד המשפיעים הבולטים, שבין אלה שקירב יש מי שהפכו למחזירים בתשובה גדולים בפני עצמם, דוגמת הרב שלום ארוש ואחרים. בשנת תשל"ה הוקמה ישיבת 'דבר ירושלים' לבעלי תשובה, ושם הרביץ תורה עד שנותיו האחרונות. במשך שנים רבות היה נוסע להתפלל בימים הנוראים בקיבוצים. גם גלי העלייה מרוסיה לא הותירו אותו אדיש, והוא פעל רבות לקירוב יוצאי חבר העמים, תוך שהוא מגיע לבתיהם ומשיב להם על שאלות באמונה. לשם כך רכש לעצמו את ידיעת השפה הרוסית, ובהמשך גם אנגלית לטובת בחורים אמריקנים, על מנת לדבר עם העולים בשפתם ולקרבם לשורשיהם היהודיים.
בדרכו היסודית, הוא הגדיל לעשות: על אף היותו תלמיד חכם חרדי, איש מאה שערים מובהק, כאשר נדרש להתמודד מול דעות כפרניות שהביאו איתם יהודים ממגזרים שונים, רכש לעצמו ספרים על דתות האסלאם, הנצרות, תורת האבולוציה ועוד, ובידע הרחב שבו השתמש הצליח להפריך דעות מוטעות של רבים שהתמודדו מולו ולהשיבם לחיק היהדות. גם מחזירים בתשובה מפורסמים התייעצו איתו בענייני 'דע מה שתשיב'. את הספרים הללו החזיק בארון נסתר וסגור בביתו, ולפני מספר חודשים בעת חוליו ביקש מבנו להשליך את כולם לאשפה, לבל ייכשלו בהם אחרים.
מעגלי ההשפעה התורנית התרחבו הלאה, מעבר לגבולות העם היהודי: הרבה לפני שהתחום הזה היה מדובר במרחב הציבורי־הלכתי, החל הרב שוורץ לעסוק בנושא שבע מצוות בני נח. הוא חיבר סידור תפילה לבני נח ואף ספר יסודי שמברר בעבורם את תפקיד אומות העולם במהלך האלוקי הכללי של העולם ואת פרטי הדינים שהם חייבים בהם. הספר, שנקרא 'אור לעמים', הגיע לידיו של וונדל ג'ונס - כומר בפטיסטי מארצות הברית, תאולוג וארכאולוג, שהחל להתוודע ליהדות בשנות התשעים של המאה שעברה, ועבר מהפך רוחני שתוצאתו הקמת אגודת 'כרם בני נח'. הספר העניק לג'ונס, שגישש את דרכו כבן נח, מענה ראשוני בתקופה שבה הסוגיה הייתה עדיין תיאורטית לחלוטין. "הוא הגיע לאבא הביתה, דפק לו על הדלת והתחיל לשוחח איתו", מספר הבן בנימין, "לאחר מכן הם המשיכו בקשר של התכתבות. אבא נתן לבני נח כלים ליצור הווי דתי, קשר עם בורא עולם".
הספר 'אור לעמים' תורגם ל־12 שפות, והגיע לגויים במדינות שונות ברחבי העולם. אל ביתו של הרב במאה שערים הגיעו במשך 13 שנה סטודנטים נוצרים גרמנים והתעמתו איתו בכל השאלות התאולוגיות שהטרידו אותם, ויצאו ממנו כשידם על התחתונה. "אחרי השואה באו הרבה כמרים לשאול אותו שאלות על הנצרות והיהדות. הספרים שלו נקראו על ידי כמרים רבים שהשתכנעו מתשובותיו ברוח היהדות, ובכנסיות בעולם הוא כונה 'אויב הנצרות'", מספר הבן. אחד הסיפורים שממחישים את עוצמת השפעת ספריו לגויים, ואותו היה חשוב לרב לספר בעצמו בריאיון שהעניק ל'בשבע' בעבר, נוגע להשפעתו החיובית על מחבלים מתאבדים: "האדם שמפיץ את הספרים שלי בין הערבים אמר לי שפנו אליו הורים של שני נערים ערבים, ואמרו לו שהספר הציל את בניהם מלהיות מחבלים מתאבדים, כיוון שהם הבינו שאפשר להגיע לאלוקים גם בלי להתאבד", סיפר הרב שוורץ. בהמשך התבטא כי הטרחה הרבה על הספרים הייתה שווה בעיניו ולו רק כדי להציל חיי יהודים.
שלוש מאות ספרים
הספרים שכתב לאומות העולם היו רק פסיק במפעל ספריו הפנומנלי של הרב שוורץ. בשיחה עם בנו ונכדו הם מתפלפלים כמה כותרים בדיוק יצאו תחת ידו של הרב, אבל האומדן עומד על קרוב לשלוש מאות. את כולם, אגב, ניתן למצוא באתר 'אוצר החוכמה', שלו מסר הרב שוורץ את כל ספריו חינם לזיכוי הרבים. מה שמאפיין את נושאי ספריו, שנעים על מנעד תורני רחב, הוא "הצורך של כלל ישראל", כפי שמגדיר בנו. או במילותיו של הרב, כשנשאל מדוע אינו מוציא ספר על הלכות מוקצה בשבת, הסביר כי "ספרים כאלה יש למכביר, אבל מי כותב מדריך תורני לאומנות?" הספרים, שנכתבו תחילה כסיכומים לתלמידים על דפי השכפול הסגלגלים (סטנסיל, ליודעי דבר), הפכו למצרך מבוקש גם בקהל הרחב, וכך הפכו לקונטרסים וספרים. על מה כותבים? על כל מה שהדור צריך לו, ונזכיר כי מדובר בשנות השישים והלאה, תקופה שבה סוגיות רבות שמדוברות כיום לא דוברו בשדה ההלכתי. תחילה כתב הלכות תרומות ומעשרות, עבור תלמידי ישיבה שעלו מחו"ל ולא הכירו את הפרקטיקה ההלכתית. לאחר מכן חיבר ספר הדרכות לבן ישיבה. כשראה שתחום החינוך סובל מפרצות, הוציא הדרכות בחינוך, וכך גם בנושאי שלום בית.
כאמור, תחומי הציור האומנות והפיסול זכו למענה הלכתי בהיר ומסודר לראשונה בחיבוריו (הוא, אגב, זה שהעיר להוצאת 'ועד רבני הישיבות' כי יש להוריד את ציור השמש, הירח והכוכבים מהגמרות שבהוצאתם, כחלק מהדיון ההלכתי בציור צורות מותרות). "המבט שלו היה כלל ישראל", מסביר הבן, "לא כמו ששרים בתנועת הנוער, אלא לפעול באמת מה שטוב לכלל ישראל, תוך ויתור על נוחות אישית". את מאות הספרים והחוברות שהוציא כתב ללא הפסקה בכל רגע פנוי, אבל מבחינתו העבודה עליהם הייתה רק בין לבין: בין העיסוק בישיבה למסירת שיעור בקהילות שונות, בין עיסוק בצורכי ציבור לתפילה ולימוד. ילדיו מספרים כי בכל פעם שנצפה בנסיעה באוטובוס או בהמתנה כלשהי - תמיד היה מוציא את מחברתו, את ספריו ואת העט וממשיך בכתיבת הספר שבו עסק.
אחד התחומים ההלכתיים שבהם היה מבשר מהפכה שנוגעת בימינו לכל שומר כשרות היה איסור תולעים וחרקים. הוא נחשף לתחום בצעירותו כשהיה מהאחראים על הכשרות בפוניבז', ומאז עורר את המודעות לבעיית התולעים והחרקים במזון, ואף חיבר ספר מקיף בשם 'מדריך להלכות תולעים'. אבל אז גילה את החידוש שהחל לצמוח בגוש קטיף: "יום אחד, בשנת תשמ"ט", סיפר הרב שוורץ בריאיון ל'בשבע', "אני רואה בשוק ירקות ללא תולעים. התקשרתי אליהם לגוש קטיף, ואמרתי להם: אני רב שעוסק בהלכות תולעים, ועליכם לדעת שאתם עושים דבר גדול מאוד".
ואכן, למרות הבדלי המגזרים, הרב שוורץ היה מתומכיו הגדולים ביותר של מפעל 'חסלט' והחקלאות של 'ירק בלי חרק' בהדרכת מכון התורה והארץ בכפר דרום. "הוא מאוד אהב את הרעיון שלנו ומאוד עזר לנו", מספר הרב יגאל קמינצקי, לשעבר רבה של חוף עזה, "היינו צריכים אז לעבור בין הרבנים השונים ולשכנע שהשיטה שלנו נכונה וזה רציני. עד אז הם פשוט אסרו לאכול ירקות עלים. אנחנו יצרנו חידוש הלכתי, והוא עזר לנו להפיץ את הרעיון בציבור החרדי, היה תומך נלהב שלנו. בתקופות מסוימות שמו גם היה רשום על האריזות שלנו". הרב שוורץ הגיע במשך שנים רבות, עד לאחרונה ממש, לסיורים במפעל 'חסלט' ובחממות של חקלאי הגוש כדי לעקוב ולהשגיח מקרוב על הגידולים, ובכלל תמך במפעל ההתיישבות בגוש קטיף. "הוא אמר לנו: כשניצולים מדין של חרקים - זה סימן לימות המשיח", מצטט הרב קמינצקי.
חיבתו לארץ ישראל תפסה גם היא נתח פעיל מחייו. הוא היה מרבני אגודת 'קדושת ציון' - התאגדות חרדית שתומכת בהתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל ומעלה על נס את קדושת הארץ וחשיבות בניינה. "כשעשינו תפילה נגד פינוי עמונה הראשון, פנינו לרב שוורץ והוא מיד נענה ובא", מספר יושב ראש האגודה, הרב יהודה אפשטיין. "הוא דיבר נגד הפינוי ועל התחזקות במה שקשור בחיבת הארץ. מאז בכל ועידה שלנו הוא הופיע ודיבר. הוא התנגד להסכמי עזה ויריחו, להתנתקות. איפה שיכול כתב ודיבר נגד זה". בכלל, הוא מספר, הרב שוורץ התבונן על המציאות ועל כותרות העיתונים בעיניים שמנתחות את מהלכי הגאולה האלוקיים שמסתתרים בתוכן. "כשלמשל היה טקס של אזרחים ותיקים בבית הנשיא בירושלים, התרגש ואמר: זו התגשמות נבואת זכריה, 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'".
החלוקה בין אהבת ארץ הקודש שבערה בו ובין יחסו לציונות ולמדינת ישראל הייתה ברורה. "החלום שלו היה תוכניתו של רבי עקיבא יוסף שלזינגר להקמת מדינה ברוח יהודית, עם גאווה יהודית, שהכול יהיה בקדושה", מסביר בנו בנימין. "הוא אמר שהעבירות שנעשות בשיבת ציון חמורות יותר מהעבירות בגלות, כי הן מעכבות את הגאולה". וביחס לציונות החילונית אמר: "ארץ ישראל היא קדושה, אבל לא כל מי שעוסק בבניינה נהפך אוטומטית לקדוש".
ובאותו סרגל נמדד גם יחסו לצבא ההגנה לישראל, אף שכאמור, אחוזים נכבדים מקיומו של גדוד נצח יהודה נזקפים לזכות התמיכה שהעניק לו. "כשהקימו את הנח"ל החרדי, המייסדים חיפשו גיבוי של דעת תורה בציבור החרדי", מספר יוסי לוי, מנכ"ל עמותת נצח יהודה, "הם הגיעו לרב יואל שוורץ והוא מיד התלהב מהרעיון, ומאז ועד היום האחרון הפך שותף לכל דבר ועניין, מחובר לגדוד ולחייליו בכל נימי נפשו. הוא היה בקשר עם חיילי הגדוד ובוגריו, השיא רבים מהם ביום חתונתם. בטקסי ההשבעה היה מגיע ועובר חייל חייל, מברך ומחבק כל אחד". על תמיכתו בגדוד ספג הרב שוורץ ביקורות והפגנות רבות, מספר לוי, אבל כתפיו הרחבות גרמו לו לא להתרגש מכך. מאידך, הוא נלחם בחריפות מול התמודדויות רוחניות לא מעטות שהציב הצבא לחיילי הגדוד, ואף "שבר את הכלים" כששלטונות הצבא חצו לטעמו את הקווים ההלכתיים שהוצבו כתנאי לשירות החיילים החרדים. "אם הצבא שומר על הקדושה - טוב מאוד", משחזר הבן את עמדת אביו, "אבל אם יש טרלול פרוגרסיבי ומדיחים חיילים כי הם יוצאים משירת נשים - אז מטרת הצבא הזה היא כבר לא לשרת את עם ישראל. כשהוא הרגיש שהגדוד הופך רק למקלט לנוער חרדי נושר ולא לצבא יהודי גאה כמו חילות בית דוד, הוא פרש".
כשהגיעו לבקרו תלמידי ישיבות הסדר בבית החולים, מספר הבן, אמר להם הרב: "אם יש לוחמות בבסיס - תישארו בחוץ! אל תתעסקו בשאלות נקודתיות של איך למצוא פתרונות מול מדריכת ספורט, אלה שאלות של חייל יהודי בצבא הבריטי. אנחנו רוצים לבנות צבא יהודי לכתחילה, ואם אתם החיילים הדתיים תישברו, מה יישאר לחייל המסורתי מחולון? זהו קרב על דמותו של הצבא".
קצרה היריעה מלהרחיב עוד על פעילותו הרוחנית בערי הפריפריה - פעילות ששבעת בניו וחתניו ממשיכים כיום, על הנהגותיו בקודש ופרישותו ועל זכייתו המפתיעה בפרס מוסקוביץ' לציונות. אבל אולי, כמוטו של מי שהקדיש את כל חייו לענייני הכלל בלי חשבונות פרטיים מתוך ציפייה עמוקה לגאולה, נכון לחתום באמרה שהייתה שגורה בפיו: "כשהיו שואלים אותו מתי יבוא משיח, היה אומר: הוא לא יבוא", מספר הבן. "השואל המופתע ניסה להבין את פשר הדבר, ואבא אמר: אם אתה לא תביא אותו, הוא יבוא לבד? את המשיח צריך להביא!"
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***