בדרך כלל כשהכותרת "פסק דין תקדימי" מופיעה בכלי התקשורת, יש להצטייד בזכוכית מגדלת כדי להבחין בתקדימיות שלו. בחלק מהמקרים החידוש עצמו מינורי, ובמקרים אחרים כבר היו תקדימים בווריאציה קצת אחרת מעולם. את כל זה לא ניתן לומר על ההחלטה התקדימית שניתנה השבוע בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, שקבעה תקדים ראשון ב־74 שנים של פעילות על פי חוק.
מדובר בזוג שנישא בשנת 2000 והביא לעולם מאז שני ילדים. לפני כ־15 שנים עלו הנישואין על שרטון, ובשנת 2018 פתח הבעל תיק גירושין בבית דין רבני מקומי. משם התגלגל הליך קשה ולא נעים, כפי שקורה בהרבה מקרים, שבמהלכו חולק הרכוש ונקבעה משמורת על שתי הבנות אצל האב. אך היה בתיק המדובר דבר מה חריג.
האישה, שאותה ביקש הבעל לגרש, לא הגיעה לאף אחד מהדיונים. חרם גמור מרע ועד טוב. כך בנוגע לדיונים בבית הדין הרבני, וכך בנוגע לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה. בשלב מסוים הוצא נגדה צו הבאה, ושוטרים הובילו אותה לבית הדין, אך גם שם שתקה כדג וסירבה לענות לשאלות הדיינים. אחרי שחויבה בהפקדת ערבות נאלצה האישה להטריח את עצמה לבית הדין, אך גם אז המשיכה להתל במערכת: היא דרשה הליך שלום בית וסירבה לקבל גט, מתוך ידיעה ברורה שהליך כזה חסר תוחלת במקרה שלה ושל בעלה. הדיינים כבר התחילו לזהות – היא פועלת כדי להותיר את בעלה עגון, ללא גט וללא אישה.
אחרי שהשתכנעו בזה, שינו הדיינים כיוון. כל אמצעי הלחץ שמעניק החוק לבית הדין הרבני נוצלו: רישיון הנהיגה של האישה נשלל, חשבון הבנק שלה הוקפא - אך היא בשלה. לפני שלוש שנים נרתם אגף העגונות של בתי הדין הרבניים, שהפעם נאלץ לטפל במקרה של עגון, וגייס פסיכולוג שניסה לפעול במקביל מול שני בני הזוג. גם זה, ככל הדרכים שנוסו קודם, לא הועיל. אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לשדל את האישה לשיתוף פעולה, הפסיכולוג הפיק את חוות הדעת הבאה: האישה מסרבת לקבל את המציאות החדשה ואינה מסוגלת לשחרר את בעלה.
בהמשך הדרך נוסו גם לחצים דרך מקום עבודתה של האישה, ועובדת סוציאלית עורבה במקרה. גם ממנה הגיעה התשובה החד־משמעית כי אין פתח לשיתוף פעולה מצד האישה. משכלו כל הקיצין, נקטו בבית הדין צעד נדיר, שההגדרה "תקדים" הולמת אותו: הוצאת צו מאסר לאישה בשל סרבנות גט. מהלך כזה דורש אישור של בית הדין הרבני הגדול, ולאחר ניסיונות שכנוע אחרונים של נשיא בית הדין הגדול הרב דוד לאו, הוא נאלץ לאשר את הצו.
מדובר באמצעי דרקוני שמעניק החוק לבית הדין, ונוצל עד היום אך ורק במאבק נגד בעלים סרבני גט. גם אחרי הוצאתו, הדרמה נמשכה: חוקרת פרטית שנשלחה לאתר את האישה זיהתה כי היא מנסה להימלט, ואחרי מרדף קצר חזרה לביתה והתבצרה בו. אז נאלצו באגף העגונות להיעזר במשטרת ישראל, שפרצה לבית והציעה לאישה בפעם האחרונה לקבל את הגט. משסירבה, הועברה למאסר עד שתתרצה.
החידוש במהלך הזה של בתי הדין אינו רק בהפעלת סנקציה שלא נעשה בה שימוש בעבר, אלא גם בעמדה ההלכתית שהוא מציג. במקור, המעמד המשפטי של גבר ואישה בתורה אינו שוויוני בכל הנוגע לסיום ההתקשרות. על פי הצו התורני, ההחלטה על הגירושין נתונה ביד הבעל בלעדית, והוא יכול לגרש את האישה בניגוד לרצונה - זכות שלא נתונה לה. כמו כן, הבעל יכול לקחת אישה נוספת על אשתו הראשונה, בניגוד לאישה שמחויבת בבלעדיות לבעלה.
רבדים מאוחרים יותר השוו את הצדדים: רבנו גרשום מאור הגולה, גדול חכמי האשכנזים במאה ה־11, תיקן שתי תקנות שלפיהן אין לבעל יכולת לגרש את האישה בלי הסכמתה, וגם אין לו לשאת אישה אחרת על פניה. באופן נדיר, התקנות שלו התפשטו כמעט בכל התפוצות שבהן חיו יהודים, והן נקבעו כחוקים בל יעברו בכל הקהילות. מאז ועד היום התקבע השוויון בין בני זוג הן בהתקשרות והן בסיום קשר נישואין.
ועדיין, במקרים חריגים כן נמצא הבדל בספרות ההלכתית. מקרים שונים של עיגון מצד האישה באופן לא מוצדק ואכזרי נענו בהיתר מיוחד לבעל לשאת אישה נוספת בניגוד לתקנת רבינו גרשום. הפרשנות של התקנה גרסה כי התקנה האוסרת מתן גט על כורחה של אישה היא החמורה משתי התקנות, ועל כן במקרים חריגים עדיף לחרוג מתקנת נשיאת אישה שנייה. בהיתר החריג הזה נעשה שימוש לא פעם, כולל בימינו אנו בבתי הדין הרבני. על פי הנתונים שהגיעו לידינו, שימוש ב"היתר מאה רבנים", כפי שהוא מכונה, נעשה בכעשרה מקרים מדי שנה.
אך ההחלטה בתיק הזה הייתה אחרת. היתר לשאת אישה שנייה נעשה במקרים שבהם האישה סובלת מבעיה אובייקטיבית – רפואית או נפשית – שמונעת ממנה לקבל את הגט בצלילות הדעת. במצב כזה ברור לכול שהקשר מת, ורק בעיה פרוצדורלית חוסמת אותו. במקרים אחרים, הבעל בעצמו לא מביע התנגדות לקבלת היתר באופן הזה, מפני שכבר מצא לו אישה אחרת או שאינו חושש מהתמשכות הסטטוס שלו כנשוי.
בתיק המדובר, הבעל טען בפני בית הדין כי הישארותו בסטטוס נשוי כאשר אשתו אדם מתפקד ובר־דעת מרתיעה נשים אחרות מליצור איתו קשר ומגבילה את אפשרויות ההשתקמות שלו. היתר נישואין יפתור לו את הבעיה ההלכתית, אך לא את הבעיה החברתית והתווית שנדבקה בו. בשל כך, ומתוך רצון שלא לקפח את הקורבן, הורה בית הדין הרבני הגדול לראשונה בתולדותיו על כליאת סרבנית גט כסנקציה, עד שתסכים להתיר את בעלה מכבלי העיגון.
המלכוד השמרני
תרועות שמחה נשמעו ביום רביעי שעבר בחוגי הימין המשפטי, עת הוציא השופט סולברג צו מניעה נגד מינוי השופט בדימוס מני מזוז ליושב ראש הוועדה למינוי בכירים. כשהגישו בארגון 'לביא' את העתירה, סמוך להצבעה בממשלה על המינוי לשמונה שנים, הסיכויים נראו קלושים. הרחבנו כאן בזמנו על הבעייתיות והסטנדרט הכפול שבאיוש משרה בכירה כזאת בזמן ממשלת מעבר, במיוחד כשמדובר בדמות שנויה במחלוקת כמו השופט בדימוס מני מזוז. מאידך כבר התרגלנו – כלבי השמירה של המינהל התקין נובחים, ושיירת הגוורדיה המשפטית חולפת על פניהם מבלי להעיף מבט.
כאשר נקבע הרכב השופטים לדיון, תחושות הבטן של העותרים תפסו כיוון חדש. שלושה שופטים שובצו לדיון: סולברג, וילנר ורונן. סולברג אומנם שמרן ידוע, אך החשש מפני צדקנות יתר והימנעות מהתערבות בהחלטות ממשלה תמיד קיים בדיונים בהובלתו. וילנר מסופחת רשמית לאגף השמרני, אך לא מעט פסיקות שלה הטילו ספק בסיווג הזה. רות רונן היא מייצגת ברורה ונאמנה של הגישה האקטיביסטית־שמאלנית.
אלא שהעתירה של 'לביא' טרפה את כל הקלפים של המחנאות הקלאסית, והציפה את אחת השאלות שמסעירות את השיח הימני־שמרני בעניין מערכת המשפט. ככלל, ההצעות של רוב הפוליטיקאים שרצים על הטיקט המשפטי בצד ימין של המפה כוללות שני סעיפים שבעיון קל סותרים זה את זה: שינוי שיטת בחירת השופטים כדי להגדיל את כוחו של הימין בבית המשפט מחד גיסא, והגבלת כוחו של בג"ץ בפעולותיו מול הכנסת והממשלה מאידך. פעולה אחת מבקשת לקדם אג'נדות ימניות בישראל דרך בית המשפט, והשנייה מבקשת לסרס את כוחו של בית המשפט – כולל את כוחם של השופטים הימנים. שני הדברים יכולים לדור בכפיפה אחת במציאות קיצונית כזו שאנו חיים בה כיום, אך במקרים מסוימים – כמו הדיון ברביעי שעבר – הם מגיעים למסלול התנגשות.
מפני שיש מי שלא צהלו באגף הימני ביום רביעי שעבר. לטענת רבים, כל עתירה נגד מדיניות הממשלה שבג"ץ לא דוחה על הסף, אפילו היא מגיעה מצד ימין, היא מכה לאג'נדה השמרנית. זה שהאכלת את המפלצת הפעם במזון לטעמך, לא אומר שלא הגדלת אותה לקראת הפעמים הבאות. כל פסק דין שטומן בחובו הצרת צעדי הממשלה מאיזו סיבה שתהיה, מעמיק את הלגיטימציה של בית המשפט לפעול כך בפעם הבאה. והפעם הבאה, ועשרות הפעמים שאחריה, יפעלו ככל הנראה נגדך. הפתרון לשיטתם צריך להיות אחד: סמכות ללא עוררין של הממשלה הבאה לפטר את מזוז, בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'.
מנגד, העותרים ותומכיהם מחזיקים בגישה פרגמטית יותר. כל עוד אלה הכללים במגרש המשחקים הפוליטי בישראל, הם טוענים, אינך יכול להדיר את רגליך ממנו. השימוש בחרב בג"ץ נגד אלה שדאגו לטפח אותו בשלושת העשורים האחרונים הוא התפתחות של הימין ולא נסיגה שלו. ה־9D של בג"ץ נוע ינוע איתך ובלעדיך, ואם לא תמצא את הדרך לקפוץ עליו מאחור, תישאר קירח מכאן ומכאן.
המלכוד השמרני הזה היה גם הסיבה שבגללה לא האמינו בארגון 'לביא' עד לרגע האחרון שזו תהיה התוצאה הזמנית. למרות ההרכב האופטימלי, החשש היה דווקא מפני סולברג. ברור שאופן המינוי והזיגזג של היועמ"שית בענייני מינויים בזמן ממשלת מעבר לא מצאו חן בעיניו, אך אם לשפוט על פי ההיסטוריה השיפוטית שלו - התערבות בהחלטות ממשלה מוצאת חן בעיניו אפילו פחות.
מה שהוביל, ככל הנראה, להוצאת הצו החריגה מצד סולברג, היו הנסיבות המקילות בנידון הזה מבחינתו. סולברג לא מיהר להוציא פסק דין כפי שהיו נוהגים אחרים במקומו. הוא פתח ב"הצעה" ליועמ"שית - פתח מילוט שימנע ממנו להתערב באופן אקטיבי. הוא גם נמנע מלפסול מפורשות את החלטת הממשלה, וביקש רק לצמצם אותה: הממשלה תוכל למנות את מזוז כדי להשלים את התכלית העיקרית של המינוי – בחירת רמטכ"ל חדש, אך תגביל את המינוי רק לצורך הפעולה הזאת אד הוק. אלא שגם לזה סירבו בהרב־מיארה ומזוז.
מעבר לזה, ניתן לפרש את פסק הדין כולו כנוגע להתנהלות תקינה של גורמי מקצוע – תחום שמצוי בסמכותו המקורית של בג"ץ לכל השיטות – ולא כמגביל החלטות ממשלה. סולברג הרי ניסה, כאמור, לעזור לממשלה עם מינוי הרמטכ"ל. ההתעקשות למנות לשמונה שנים את מזוז, במנותק מהצורך המקורי, היא יותר בעיה בקו המשפטי שמובילה היועמ"שית מאשר בהחלטת הממשלה. בהרב־מיארה אפילו לא הציעה את רעיון המינוי הזמני, כך שניתן לראות בעתירה ובהיענות לה ביקורת שיפוטית על התנהלות מקצועית של היועצת המשפטית לממשלה.
כך או כך, תשובת המדינה נקבעה להימסר עד היום (ה'). אם תמשיך היועצת המשפטית להתעקש על מינוי קבוע של מזוז לשמונה שנים, נהיה עדים להתנגשות נדירה ראש בראש בין היועמ"שית לבג"ץ, כאשר בג"ץ מייצג את הצד הימני של הוויכוח. יהיה מעניין.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***