בגיליון 'בשבע' האחרון זכינו לתזכורת קצרה מדוע תחרות בכשרות לא באמת יכולה לעבוד. שני רבנים חשובים שאנו מוקירים ומעריכים כתבו דברי ביקורת קשים על כתב 'בשבע' יוני רוטנברג, שכל חטאו היה להביא לידיעת הציבור את המציאות המתרחשת בעקבות רפורמת הכשרות.
תומכי הפרטת הכשרות תמיד טענו כי תחרות תוביל לעלייה באיכות הכשרות, והציבור הוא זה שישפוט ויבחר בשקיפות בין הכשרויות. אך כאשר בפועל מתברר, כפי שחששנו מראש, שהתחרות גורמת להתנהלות קלוקלת, לכניסת גורמים שאינם אמינים לשוק הכשרות ולדחיפת עולם הכשרות כולו אל הרף התחתון, קם קול זעקה על עצם הפרסום ונעלם לו ערך השקיפות שבאמצעותו יכול הציבור לשפוט.
בכתבה נחשף כי תהליך החלפת הכשרות במלון דניאל בהרצליה כלל משא ומתן על נוהלי הכשרות, כשבעל המלון מצידו מציב דרישות להקלות ולהורדת רף הכשרות. הטענות הללו מצטרפות לחשיפות קודמות על כשרות צהר, הנוגעות להורדת רף נוהלי הכשרות לרמה שאינה מקובלת בשום כשרות בארץ ובעולם, כמו מתן הכשר למאפייה שמצויה בתוך מסעדה טריפה או הענקת כשרות ליקב על שבע שנים קודמות שבהן הוא פעל ללא פיקוח והשגחה ועוד. דווקא מתומכי הרפורמה היה מצופה לגבות את הפרסומים הללו ולעודד אותם, כדי שהציבור יוכל לבחור האם הוא מעוניין לסעוד בכשרות כזו, ולגבש את דעתו באופן כללי על רפורמת הכשרות שגרמה לסחור בנוהלי כשרות כך שבעל העסק מוציא מכרז ובו מי שמציע את הרף הנמוך ביותר יזכה בפיקוח על העסק.
טענות נוספות שהועלו בכתבה נגעו בניהול תקין, נושא שרפורמת הכשרות ביקשה לעשות בו סדר. כל מי שעוסק בענייני ציבור יודע שלא מדובר בנושא זניח. מערכת אינה יכולה להתבסס על כוונות טובות. כדי שהיא תפעל כראוי בלי שחיתויות וסיאוב חובה עליה להקפיד על מינהל תקין ולהימנע מניגוד עניינים.
בכתבה נחשף כי רבנים החברים בתפקידים בכירים בארגון צהר, שהוא תאגיד פרטי, משתמשים בארגון עצמו לשם מתן כשרות מחוץ לאזורם, כל זאת תחת חתימתם כעובדי ציבור וכאשר לארגון יש רווח בכך. זה איננו נושא זניח. חשיפה כזו צריכה להטריד את כל מי שהמינהל התקין ברשויות עומד לנגד עיניו.
גם הטענות המנהלתיות על כך שרבנים מקומיים מעניקים כשרות מחוץ לתחומם בלי שהם עומדים בתנאי החוק שקבע כי דרושה מערכת פיקוח לשם כך, אינן טענות זניחות. התנאים הללו נקבעו בחוק כדי להבטיח שמתן הכשרות מחוץ לעיר לא יבוא על חשבון איכות הכשרות המקומית שעליה ממונה הרב, ושמערכת הפיקוח תצליח לנהל במקביל את הכשרות בעיר ואת העסקים הפזורים ברחבי הארץ. גם אם נניח שכיום הכול מתנהל כראוי, הפתח שנפתח למועצות דתיות ללא מערך מסודר שיעניקו כשרות בכל רחבי הארץ - מסכן את הכשרות כולה.
בניגוד לטענות שהועלו בגיליון הקודם, ארגון כושרות הוקם לפני כעשרים שנה לאחר שנמצאו כשלים במערכת הכשרות הממלכתית. בתקופה הזאת לא שקטנו על שמרינו כדי למצוא את הזמן שבו נוכל לבקר את רבנות שוהם בדווקא, אלא ניסינו לשפר ולתקן את המערכת כולה תוך הבעת ביקורת ודחיפה לתיקון. בזמן שרבנים שונים התחלחלו מכל ביקורת שהעלינו, וטענו כי אסור לערער על מערכת הכשרות הממלכתית, בפעילות אינטנסיבית יצרנו שיתופי פעולה עם צוותים של הרבנות הראשית, ויחד נעשו שינויים מרחיקי לכת בכשרות הציבורית. סייענו למחלקות ברבנויות המקומיות שביקשו סיוע ועזרה, דחפנו לעמידה על הנהלים בשקיפות מול בעלי העסקים, וכל זה בלי מעורבות עסקית.
כמו תמיד גם עתה, הביקורת שאנו מעלים איננה נובעת מפוזיציה, ואין בה שום נגיעה ממונית (לנו אין שום רווח אישי בקיומה של כשרות הרבנות, פרט לטובת עם ישראל). ככל שעובר הזמן מתברר יותר ויותר שצדקנו: התחרות לא היטיבה עם הכשרות אלא בדיוק ההפך.
הגיע הזמן להבין שרק תיקון החוק והשקעה בשדרוג מערכות הכשרות הציבוריות, הצבת נהלים מסודרים ואחידים ומתן המשאבים הדרושים למערכת כדי להתקיים היטב, רק אלו יקדמו אותנו לכשרות טובה יותר.
גם הציבור מבין את זה ומצביע ברגליים. כך למשל, בעל המאפייה הראשונה במודיעין שפעל לפי הרפורמה לאחר שקיבל כשרות מרבנות שוהם, מהלך שלווה בחשיפה תקשורתית גדולה ובביקור ח"כים ואישי ציבור, בסופו של דבר חזר לאחרונה לכשרות הרבנות המקומית מודיעין.
אנו קוראים לציבור להיות ערני ולשים לב לתמורות שמתרחשות כעת בתחום הכשרות, ולמנהיגים הפוליטיים אנו קוראים לעצור את פירוק מערכת הכשרות. עוד אפשר לתקן ולהציג חוק שייטיב עם הכשרות במדינת ישראל.
הדברים היו לנגד עיניו של מו"ר הרב אליקים לבנון, שאישר לפרסם בשמו כי "גם אני מצטרף ומסכים לכל הנ"ל".
הכותב הוא ראש תחום הלכה בארגון כושרות
***