שומרת הכתר

שבוע בדיוק חלף מאז יצאה ההודעה מארמון בקינגהאם בלונדון על פטירתה של מלכת בריטניה, אליזבת' השנייה, בטירת בלמורל שבסקוטלנד. בכך תמו 70 שנות כהונה בכתר הבריטי - יותר מכל מונרך בריטי אחר שקדם לה. למעשה, רק לואי ה־14, מלך צרפת, כיהן יותר זמן ממנה בכתר כלשהו. מותה מסמן את סופו של העידן, וכהונתה נחשבת לאחת החשובות שידע האי הבריטי במעל לאלף שנות מלוכה.

גדולתה של אליזבת' השנייה לא נבעה מעצם אורך כהונתה, אלא בעיקר משורת האירועים והשינויים שעבר מוסד המלוכה הבריטי, ואיתו הממלכה כולה, בשנים הללו. בחלק ניכר מהמקרים הללו המלכה הייתה ציר מרכזי בשינויים שהפכו את בית המלוכה למודרני ורלוונטי לבריטים גם במאה ה־21. מדובר במסכת ארוכה שהחלה מעט אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, ותגיע לסיומה ביום שני הקרוב, במסע הלוויה שלה, שכונה על ידי בנה המלך צ'ארלס השלישי: "המסע הגדול האחרון שלה". כדי שהמסע המפואר הזה יצא לדרך, לא מעט צירופי מקרים היו צריכים להתרחש.

המלכה שלא הייתה צריכה למלוך

באורח פלא, כל אותם צירופי מקרים התרחשו. הראשון שבהם התרחש 34 שנים לפני שנולדה. סבה של אליזבת' השנייה כלל לא אמור היה להיות מלך. אחיו הבכור, הנסיך אלברט ויקטור, מת מסיבוכים של שפעת, וכך סבה של אליזבת' הפך להיות יורש העצר, ובעתיד למלך ג'ורג' החמישי. גם אביה לא היה אמור להיות מלך, אלא שדודה, המלך אדוארד השמיני, ויתר על הכס במטרה להינשא לווליס סימפסון, גרושה אמריקנית. בשנות השלושים של המאה הקודמת המלכים הבריטים לא היו יכולים להתחתן עם גרושות, ואדוארד העדיף את סימפסון על חשבון הכתר. כך, למרות שלא נולדה כמי שמיועדת להיות המלכה העתידית של בריטניה, הפכה בגיל עשר אליזבת' אלכסנדרה מרי - כך שמה המלא - ליורשת העצר.

היסטורית, הטענה שאלמלא הוויתור על הכתר מצד אדוארד היא לא הייתה מתמנה להיות מלכה כנראה אינה נכונה. לאדוארד השמיני לא היו ילדים, כך שגם אם לא היה מוותר על הכתר, עם פטירתו בשנת 1972 הייתה אליזבת' הופכת למלכה בכל מקרה - עשרים שנים לאחר שעלתה בפועל לשלטון.

בשורה התחתונה, אליזבת' השנייה התחילה את כהונתה מוקדם מהצפוי, לאחר שאביה נפטר ממחלת הסרטן בשנת 52'. את ההודעה על פטירתו קיבלה כשהייתה בביקור רשמי בקניה, אז עדיין אחת ממושבות הכתר הבריטי. מי שמסר לה את הודעת הפטירה של אביה היה בעלה, הנסיך פיליפ. ברגע ההוא החלה כהונת 70 השנים שלה, שעמדו כולן תחת הבטחה אחת שנתנה חמש שנים קודם לכן, באחד מנאומיה המפורסמים ביותר, במהלך ביקור בדרום אפריקה.

הנאום המדובר ניתן לרגל יום הולדתה ה־21 של המלכה. המשפט הידוע ביותר ממנו היה אותה הבטחה שנתנה לכל המדינות שנמצאות תחת הכתר הבריטי (ולא רק ארבע המדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת): "אני מכריזה בפני כולכם שכל חיי, בין שיהיו ארוכים ובין שיהיו קצרים, יהיו מוקדשים לשירותכם ולשירות המשפחה האימפריאלית המופלאה שלנו, שכולנו שייכים לה".

מאוחר יותר, בנאומה לשנה החדשה בשנת 1957, הרחיבה את ההבטחה, ולמעשה שרטטה כיצד תיראה כהונתה ומהו תפקידו של בית המלוכה בעידן המודרני: "לא אוכל להוביל אתכם בקרב, לא אטיל עליכם חוקים או אכפה עליהם צדק. אבל כן אוכל לתת לכם משהו אחר. אני יכולה לתת לכם את ליבי ומסירותי לאיים הישנים האלה (כינוי בריטי ידוע לאי הבריטי והאירי. א"מ) ולכל האנשים החברים בחבר העמים שלנו".

למעשה, גם את ההבטחה הזאת החלה למלא הרבה לפני שעלתה לשלטון. כבר כשהייתה בת 14, במהלך הפצצות הגרמנים על לונדון, נתנה את נאומה הראשון ברדיו, שכוון לילדי הממלכה, ונועד להרגיע אותם בימים הקשים שעברו על בריטניה באותה עת. גם לאביה היה נאום דומה, עבור הממלכה כולה, נאום שנחשב לאחד הנאומים מעוררי ההשראה הגדולים ביותר במהלך המלחמה. באופן כללי, ג'ורג' השישי נחשב למלך אהוב במיוחד לאור עמידתו האיתנה אל מול האיום הנאצי, כולל סירובו המופגן להתפנות מארמון בקינגהאם שבלונדון גם כשעמד תחת אש הגרמנים.

ארבע שנים לאחר הנאום ההוא, כשהמלחמה הייתה עדיין בעיצומה, התעקשה אליזבת' להתגייס לצבא הבריטי, והצטרפה לחיל הנשים בתור נהגת משאית ומכונאית. בכך גם עשתה היסטוריה, שכן עד אליה נשים במשפחת המלוכה לא שירתו שירות פעיל בצבא הבריטי אלא רק קיבלו תארים טקסיים. בהספדו בבית הנבחרים הבריטי, ביום שישי שעבר, אמר ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוריס ג'ונסון כי "היא הראתה לעולם לא רק איך לשלוט על אנשים, אלא גם איך לתת, לאהוב ולשרת. היא הייתה האדם החי האחרון בציבוריות הבריטית שלחם במדים במלחמת העולם השנייה. היא הייתה האישה הראשונה זה אלף שנות מלוכה ששירתה שירות צבאי מלא. הדחף שלה למלא את מחויבותה ליווה אותה אל תוך העשור העשירי לחייה".

אם יש משהו אחד שבלט בפעילותה יותר מכול, היו אלה נאומיה שהפכו אותה למרגיעה הלאומית. לרוב היו אלה נאומי השנה החדשה השנתיים, אך היו גם ארבעה נאומים מיוחדים. המוכר שבהם הוא נאום ההספד שנתנה בשידור חי לאחר מותה של הנסיכה דיאנה, נאום שהצליח לשכך את הביקורות החריפות על משפחת המלוכה שנעלמה לעשרה ימים בסקוטלנד עד שחזרה ללונדון. באותם ימים היה חשש כבד כי אירועי מותה של דיאנה יובילו לביטול מוסד המלוכה, אך נאומה של המלכה הוריד את גובה הלהבות, ולמעשה סייע למשבר זה - אחד מני רבים שמשפחתה סיפקה - לעבור.

נאום נוסף, הנאום המשמעותי האחרון שלה, ניתן עם פרוץ מגפת הקורונה: "ימים טובים עוד יחזרו לנו. אנחנו נהיה עם חברינו שוב, נהיה עם משפחותינו שוב, ניפגש שוב". שנות כהונתה הרבות, העובדה שהייתה השריד האחרון בחיים הציבוריים ללוחמי מלחמת העולם השנייה, והאהדה הציבורית הרבה שזכתה לה, הפכו את הנאום הזה, שהגיע בימים קשים מאוד לממלכה, לנאום מעורר השראה, בדומה לנאומו של אביה בתחילת מלחמת העולם השנייה.

ללא חשש הדלפות

במהלך השנים כיהנו תחתיה 15 ראשי ממשלה, החל מווינסטון צ'רצ'יל ועד לליז טראס, שמונתה על ידה יומיים בלבד לפני פטירתה. בכל אותן שנים הקפידה המלכה לשמור על ניטרליות פוליטית מובהקת.

במאות השנים האחרונות אחת הציפיות המרכזיות ממלכי בריטניה הייתה לא להתערב בפוליטיקה המקומית. יחד עם זה, היה מצופה ממנה להיות מעורה בכל הפרטים. זאת הייתה משימה קשה למדי, לאור העובדה שהמלכה חותמת על כל חוק, יכולה להטיל וטו על חוקים הנוגעים לה, ובאופן רשמי יכולה אף להכריז על יציאה למלחמה.

זאת, במובן מסוים, הייתה גם גדולתה של אליזבת' השנייה. במסגרת המגבלות הללו יצקה המלכה תוכן חדש למוסד המלוכה, והפכה אותו לכזה המותאם לעידן המודרני. היא הקפידה באדיקות לקיים את פגישות העדכון השבועיות עם ראשי ממשלתה, שאליהן הייתה מגיעה אחרי שקראה כל מסמך ומסמך רלוונטי שהוגש לה ב"תיבות האדומות" מדי בוקר. באותן פגישות הייתה שומעת את ראשי ממשלתה, תוכניותיהם, הקשיים שאיתם הם מתמודדים, וכשהיה צורך - גם נתנה להם עצות.

בהספדה בפרלמנט ביום שישי שעבר אמרה ראשת הממשלה לשעבר תרזה מיי: "ידעתי שזאת הפגישה היחידה שלי שאין חשש שתודלף החוצה". המלכה הפכה את עצמה לאשת סודם של ראשי ממשלתה, שכולם, ללא יוצא מהכלל, העריצו אותה.

יחד עם זה, היא כן התערבה מספר פעמים בפוליטיקה. לרוב היה מדובר ברמזים והדלפות לתקשורת. שני המקרים הידועים ביותר היו כאשר התנגדה התנגדות נחרצת לתמיכתה של מרגרט תאצ'ר במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה ובקמפיין הבחירות לברקזיט. למרות העימות שהודלף ואף הוביל להתנצלות של המלכה בפני תאצ'ר, ולמרות טענות שנשמעות מפעם לפעם, מערכת היחסים בין השתיים היה טובה למדי. לאחר כהונתה של תאצ'ר העניקה לה המלכה שניים מהעיטורים המכובדים ביותר הקיימים בבריטניה. כמו כן, היא השתתפה בהלווייתה של תאצ'ר - אירוע חריג למדי, שהתקדים היחיד לו היה השתתפותה בהלווייתו של צ'רצ'יל.

גם בסוגיית הברקזיט התערבה המלכה בצורת הדלפה לתקשורת, בכתבה שהתפרסה בעיתון 'הסאן', הצהובון הנמכר ביותר בממלכה. דווח שם כי המלכה תומכת ביציאה מהאיחוד האירופי. הפרסום עורר רעש רב, ובסופו של דבר המצביעים הבריטים בחרו לעזוב את אירופה.

השפעתה של המלכה לא נגמרה בהדלפות. בין היתר, ראש ממשלת קנדה לשעבר בריאן מלרוני אמר שלמלכה היה חלק מרכזי בנפילת שלטון האפרטהייד. כמו כן התפרסמו בעבר ידיעות שרמזו שהמלכה העבירה מסר לראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, שעליו להתפטר מתפקידו, לאחר הכישלון במלחמת המפרץ השנייה.

התמונה המדכאת של מלכת ירדן

לצד כל זה, ולצד זה שנתפסה כדמות שמעל לפוליטיקה, שימשה המלכה באחד התפקידים הקריטיים ביותר עבור ממשלות בריטניה השונות: היא הייתה עבורן שגרירה למשימות מיוחדות. זאת שיכולה להשפיע ולעצב את הפוליטיקה העולמית בצורה שראשי ממשלת בריטניה מעולם לא יכלו לעשות.

פעמים רבות שימשה המלכה בתור פותרת הבעיות של ממשלות בריטניה. העובדה שהייתה אחת הדמויות הנערצות ברחבי העולם - לפי סקרי דעת הקהל העולמיים רק האפיפיור היה פופולרי ממנה - סייעה לה ליצור קשרים מדיניים עם דמויות מפתח שלרוב היו ביחסים מורכבים עם ממשלותיה.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. טראמפ ומיי, שכיהנה במקביל אליו, לא הסתדרו זה עם זה, בלשון המעטה. בהיעדר קשר חיובי בין שני ראשי המדינות, ולאור העובדה שלאחר הברקזיט בריטניה נזקקה לחיזוק הקשרים עם ארצות הברית, מי שפתרה את הבעיה הייתה המלכה אליזבת', שטראמפ העריץ.

חלק מאותה דיפלומטיה שקטה כלל העברת מסרים בדרכים שונות לאורחיה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה כשאירחה את מלך סעודיה בלונדון, ומחתה על איסור הנהיגה לנשים שהונהג במדינתו בכך שעשתה לו סיור מודרך בטירה כשהיא משמשת כנהגת. מקרה נוסף שזכור לרבים התרחש בביקורו של טראמפ בממלכה, כאשר על דש חליפתה לבשה סיכה שקיבלה במתנה מברק אובמה, במטרה להראות לטראמפ את דעתה עליו.

חלק ניכר מכוחה של המלכה נבע מכך שעמדה בראש חבר העמים הבריטי - הפרויקט שנועד להחליף את האימפריה הבריטית שהייתה בשלבי קריסה מתקדמים כשקיבלה את השלטון. המוסד הזה, שנועד לקשור יחד את כל המדינות העצמאיות שקיבלו עצמאות מבריטניה, הוקם בשנת 1931, אך הפך למשמעותי ביותר תחת שלטונה. כמי שעמדה בראשו, היא למעשה הובילה ברית וולונטרית של 53 מדינות מכל רחבי העולם, מה שהקנה לה כוח רב. למעשה, אליזבת' השנייה השתמשה בחבר העמים הבריטי ככלי לשימור כוחה של משפחת המלוכה הבריטית, וכאחד הכלים שהפכו את מוסד המלוכה לרלוונטי גם בעידן המודרני.

במסגרת שנות כהונתה, וכחלק מפעילותה הדיפלומטית, ביקרה המלכה ב־130 מדינות בכל רחבי העולם. אחת החריגות שבהן לא ביקרה הייתה מדינה אחת קטנה במזרח התיכון - ישראל. שלל הסברים ותיאוריות הועלו לאורך השנים, אך אף אחד מהם מעולם לא אושר רשמית. יתרה מזאת, לכל אחד מההסברים קיימות ראיות שמפריכות אותם.

ההסבר הראשון שהועלה בעבר היה שהמלכה לא ביקרה בישראל בהוראת משרד החוץ הבריטי, שחשש מהחרם הערבי שהוטל בעבר על ישראל. אלא שכבר בתחילת שנות התשעים החרם הפך ללא רלוונטי, ולמרות זאת המלכה לא ביקרה בארץ מעולם.

טיעון נוסף שהועלה ברמז הוא נטיות אנטישמיות של המלכה. טיעון זה הופרך בשלל דרכים שונות בעבר. יחסיה של מלכת בריטניה עם יהודי הממלכה היו הטובים ביותר שידעה הקהילה היהודית באי הבריטי אי פעם, ושורה של עוזרי המלכה היו יהודים בעצמם. כמו כן, היא אירחה בעבר שלושה נשיאים ישראלים, ואף העניקה לשמעון פרס תואר אבירות.

טיעון נוסף שהושמע לאורך השנים גורס כי המלכה לא ביקרה בישראל בגלל ההתנחלויות. טיעון זה עלה לראשונה עוד בשנות השמונים, כאשר נודע, בהדלפה מהביקור של המלכה בירדן, כי מלכת ירדן הראתה לאליזבת' תמונה עם כל היישובים ביהודה ושומרון. על פי אותה הדלפה, המלכה אמרה כי מדובר ב"תמונה מדכאת". האמירה הזאת חוללה משבר ביחסיה עם הקהילה היהודית באי, שחלף די מהר. כך או כך, בשנת 2015 התיאוריה הזאת קיבלה חיזוק, כאשר "מקור עלום שם" בטלגרף הבריטי אמר ש"כל עוד סוגיית ההתנחלויות לא תיפתר בין הצדדים, בני משפחת המלוכה לא יוכלו לבקר בישראל באופן רשמי".

אלא ששלוש שנים מאוחר יותר גם הטיעון הזה הופרך, כאשר הנסיך ויליאם, יורש העצר החדש, ערך ביקור רשמי ראשון של בן מלוכה בריטי בישראל. לפניו ביקרו בישראל אביו המלך צ'ארלס, בהלוויותיהם של רבין ופרס, דודו הנסיך אדוארד, ואף סבו הנסיך פיליפ, באירוע הוקרה של יד ושם לאמו של פיליפ, הנסיכה אליס מיוון, חסידת אומות העולם. עד לוויליאם, הארמון הדגיש שכל הביקורים הללו הם ביקורים פרטיים ולא רשמיים. לאחר מכן קיים גם המלך צ'ארלס השלישי, כשעוד היה נסיך, ביקור רשמי בארץ, במהלך אירוע פורום השואה הבינלאומי בינואר 2020, לרגל 75 שנה לניצחון על הנאצים.

הסיבה האחרונה שנשמעה לאורך השנים היא טראומת המלכה מהמאבק הציוני לעצמאות. לפי התיאוריה, אליזבת' האמינה כי מאבק העצמאות הישראלי דרדר את מצבו הרפואי של אביה והוביל בעקיפין לפטירתו בגיל צעיר למדי. תיאוריה זו גם ניצבת תחת קשיים, לאור העובדה שיחסיה עם מנהיגים ישראלים היו חמים לאורך השנים. בין כך ובין כך, בישראל רחשו הערכה רבה מאוד למלכה הבריטית, כמו בכל רחבי העולם.

לשמור על הממלכה מאוחדת

קשה למצוא עוד דמות שזכתה לקונצנזוס כה נרחב ברחבי העולם. אפילו מדינות שנלחמו נגד הכתר העריכו את המלכה עצמה. גם התנועה לביטול המלוכה בבריטניה הוציאה הודעת אבל על פטירת המלכה. אפילו באירלנד, שנלחמה שנים ארוכות לניתוק מהכתר ושמערכת היחסים שלה עם המלכה הייתה המורכבת ביותר, הורד הדגל הלאומי בבניין הממשלה לחצי התורן לאחר פטירתה.

אך כנראה ששום מקום בעולם לא העריץ אותה כמו בריטניה עצמה, כמובן. אפילו השערוריות הרבות שעוררו ילדיה, ובראשן גירושיו של צ'ארלס מדיאנה והסתבכויותיו של הנסיך אנדרו, בנה השלישי, בפרשת ג'פרי אפשטיין, לא פגעו בהערצה שקיבלה מהעם הבריטי. לאחר שעיצבה את המלוכה המודרנית בכל שנות כהונתה, בשנותיה האחרונות היא נתפסה כסבתא של המדינה, כמי שתמיד הייתה שם, עוגן של יציבות בעולם משתנה. בהספדו כינה אותה ג'ונסון "אליזבת' הגדולה", כששאר חברי הפרלמנט מהנהנים באישור. את נאומו סיים במילים: "בזכות האבל העמוק שלנו אנו מבינים למה אהבנו אותה כל כך".

חלק מההערכה הזו הובא בסרטון הפתיחה לחגיגות יובל הפלטינה של המלכה, שנערכו ביוני האחרון. הסרטון - שבו יושבת המלכה להפסקת תה יחד עם דמות אייקונית בתרבות הבריטית, הדב פדינגטון - מסתיים בשלוש מילים פשוטות שפדינגטון אומר, והעבירו את התחושה של הממלכה כולה: "תודה על הכול".

במילים אלה בחר גם המלך צ'ארלס השלישי לסיים את נאומו הראשון לאומה, כשהוא מודע לאתגר הגדול ביותר שהשאירה לו אמו: לשמור על המלוכה והממלכה הבריטית, למרות חוסר הפופולריות הגדול שלו.

למלך צ'ארלס השלישי ממתינה משימה מורכבת מאין כמותה. הוא יצטרך לדאוג לשני דברים מרכזיים: הראשון, שהממלכה המאוחדת לא תתפצל. לאמו היה חלק מרכזי בכך שסקוטלנד לא בחרה בעצמאות במשאלי העם הקודמים, אך החשש הגדול הוא שהיותו של צ'ארלס דמות לא פופולרית בעליל בממלכה תוביל לעצמאות סקוטית, ולסופה של הממלכה המאוחדת.

החשש הנוסף הוא שלאחר מות המלכה, הקולות לביטול המלוכה ילכו ויגברו. עד היום היה מדובר בקולות שבשוליים, אך ההיסטוריה של צ'ארלס, שמאז גירושיו מדיאנה נחשב לאחת הדמויות הכי פחות אהודות במשפחת המלוכה, עלולה לחזק את התנועה.

אם צ'ארלס יצליח לשמור על הכתר, ניתן יהיה כנראה לומר שמוסד המלוכה ישרוד גם את המשבר הזה. אחרי הכול, הבא בתור בסדר הירושה הוא אחד האנשים הפופולריים ביותר בממלכה: יורש העצר, נסיך ויילס, וויליאם.

***