לפני חמש שנים עקיבא נתן היה על המסלול המהיר לתואר שני בפסיכולוגיה, אבל תשובה שלילית מהמוסד שהוא קיווה ללמוד בו שיבשה לו את התכניות, וגם, בעקיפין, הולידה את השיר החדש 'שני כוכבים'.
"במר ליבי נסעתי למצפה רמון לשבועיים של מנוחה, אבל והתאוששות" הוא נזכר באותה תשובה שלילית שהתחילה הכל, "ובשעות המרובות של הישיבה על שפת המכתש, ברוח המדברית, על קצה העולם, שחררתי אל החלל את השביל המאד מסודר שניסיתי ללכת בו, את כל הביטחונות שלי, ופיניתי מקום לרוח חדשה, וללא נודע".
הלא נודע הזה התברר כדרך חדשה שהתחילה בקורס הכשרת מטפלים בדמיונובע עליו הוא שמע במקרה ונרשם מתוך סקרנות ותחושת "אין לי מה להפסיד", המשיכה להודו, לחווה של אדם, מרכז סדנאות ייחודי למטיילים הישראליים בהרי ההימלאיה. וממשיכה גם היום, בשיר החדש.
"השיר "שני כוכבים" נולד מהמפגש בין ירושלים לבין הדמיון הנובע: ליל ראש השנה לפני 5 או 6 שנים צעדתי לסעודת חג אצל חברים, בירושלים הסתווית, מקטמון לשערי חסד".
"הלב היה פתוח מתפילת החג, הלב פעם חזק, פעימות הלב ופעמי הרגליים שוחחו במקצב לא רגיל הקשבתי לריתמוס המתנועע ושמעתי מנגינה פשוטה. המשכתי לפזם אותה כדי לא לשכוח, ואחרי החג נוספה לה הרמוניה בגיטרה. אבל המנגינה הייתה יתומה ממילים. ידעתי שזה שיר אהבה, שיר עירוני ברוח אלתרמן, שיר ירושלמי, שיר לילה, אבל לא היו לה מילים.
היא חיכתה חודשים ארוכים, עד לתהליך שעברתי בדמיונובע - ובדמיון הייתה שיחה עם הברושים של רחוב יורדי הסירה בירושלים הרחוב בו גדלתי, ועם הצרצרים, ועם מסע חיי ברחובות ירושלים, ומפגש עם עיניים אוהבות. והמילים באו."
"הופעתי בחווה כמה פעמים עם אביתר בנאי שהיה אורח די קבוע" הוא מעלה זיכרונות, "אבל העיקר מבחינתי היה המקווה של נשמות ישראל שטבלתי בו – מאות חבר'ה יפים ופתוחים שזכיתי ללוות דרך סדנאות, סשנים אישיים, והרבה הרבה מוזיקה, ברגעים הקסומים והמשמעותיים שלהם בתוך "הטיול הגדול".
"את הביטחון לצאת לאור עם התוכן הסדנאי והמוזיקה שלי קיבלתי שם בחווה, מתוך המפגשים המרגשים שנגעו בתהומות הכי כואבים ובגבהים הכי שמחים של אהבה ואחדות. הרבה מהקשרים האנושיים נשארו עד היום, החותם ההדדי שנשאר בנשמות ממשיך להדהד. מתוך האהבה שלי לאנשים, לטבע של הארץ, מתוך הגעגוע לגילוי מחדש של צלם האלוהים ולחזרה לקיום הפשוט על האדמה הזו, תחת הכוכבים, אני כותב ושר".