בימים אלה מצוין מלאת ארבעים שנה לטבח בסברה ושתילה בו טבחו לוחמי הפלנגות הנוצריות במאות פלשתינים שוכני מחנות הפליטים של ביירות. האחריות הוטלה על ישראל כמי שאיפשרה את כניסתם של הפלנגות למחנות על מנת שאלה יילחמו במחבלים הפלשתינים.
על האירועים שהובילו להדחתו של שר הביטחון דאז, אריאל שרון, שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה למורשת ולמודיעין, המגולל את האירועים שהחלו בכוונה הישראלית לטהר את המחנות ממחבלים מבלי לסכן את חיילי צה"ל.
לאחר ההצלחות הצבאיות הראשונות של המלחמה שנקראה אז 'מבצע שלום הגליל', ביקשה ישראל למנף את ההצלחה הצבאית להצלחה מדינית ולהפוך את הנוצרים, עימם היו לה קשרים טובים, לשליטי לבנון מה שיהפוך למהלך אסטרטגי חשוב. למהלך זה היו מתנגדים במערכת המודיעין, מציין מיטשניק.
בעקבות הלחצים והמצור על ביירות אש"ף בראשות ערפאת נכנע ויחד עם אלפי מחבלים מתפנה הארגון בספינות מביירות לטוניס, מה שלכאורה מאפשר לנוצרים להשתלט. באשיר ג'ומאייל נבחר לנשיא לבנון ללא הסכמת המוסלמים ובשלב זה נראה לכאורה שישראל מצליחה גם צבאית וגם מדינית, אלא שביום ה-14 בספטמבר נרצח ג'ומאייל וכבר באותו לילה מתחיל תהליך של הזרמת כוחות צה"ל ברכבת אווירית למערב ביירות.
שר הביטחון שרון והרמטכ"ל רפול מוטרדים מכך שבמחנות הפליטים ובשכונות בביירות נותרו עוד כמה אלפי מחבלים גם אחרי הפינוי לטוניס ונפתח מהלך שתכליתו לאפשר לפלנגות הנוצריות לטהר את קיני המחבלים ללא התערבות ישירה של צה"ל ומבלי לסכן את חיילי ישראל. מהלכים מהירים לתיאום המהלך מתבצעים לאחר בדיקה במקביל גם מול צבא לבנון. ברקע הדברים נמצאת אזהרתו של יהושע שגיא, ראש אמ"ן, שנאמרה כחודש לפני פרוץ המלחמה, ולפיה יש להיזהר מהקשר עם הנוצרים שעשויים לבצע טבח בפלשתינים וישראל היא שתואשם בכך, בין אם היא קשורה למעשה ובין אם לא.
אזהרותיו של שגיא אינן נשמעות, כמו גם ההערכות שיצר הנקמה על רצח הנשיא הנבחר עדיין מפעפעים בנוצרים שעשויים לבצע מעשים קשים שאינם תואמים את הנורמות הצה"ליות. שגיא חוזר על אזהרתו וממליץ להתנתק מהפלנגות, שרון שמאמין בנוצרים ומאשר את כניסת הפלנגות למחנות, שם מתבצעים חילופי ירי בעוד חיילי לבנון נותרים מחוץ לתמונה למרות בקשה ישראלית להיכנס פנימה ולהתערב.
הכוחות הנוצריים מקבלים אזהרות חוזרות ונשנות של הבכירים הישראלים שלא לפגוע באזרחים. האזהרות הללו לא עושות את שלהן, אבל מכניסות את הבכירים הישראלים לשאננות. ביום ה-16 בספטמבר בבוקר, ערב ראש השנה, מדווח רפול על כניסת הפלנגות וכאן גם הוא מסתייג ואומר שמפעפע בהם רגש נקם ויתכנו נחלי דם.
התיאומים בשטח נמשכים. אחרון התיאומים נעשה אחר הצהרים עם אלי חבייקה, מפקד כוח הפלנגות, ותא"ל עמוס ירון מפקד האוגדה האחראית. הנוצרים מבקשים ארכה לארגון הכוח, אבל ירון דוחק בהם להיכנס תוך שהוא חוזר על האזהרה שלא לפגוע באזרחים.
מיטשניק ממשיך בסיפור האירועים ומתאר את שתי התצפיות שהוצבו על הגגות והנחיה שניתנת להאזין לקשר של הפלנגות. זאת מתוך חשש שמא אכן תהיה נקמה מה שמצריך מעקב ישראלי שימנע אירוע שכזה, אלא שאנשי המודיעין אינם רואים את שמתרחש בסמטאות פנימה. בשעות הערב מבקשים אנשי הפלנגות ירי פצצות תאורה מצה"ל ומקבלים זאת.
במסגרת ההאזנה לקשר בשעה שבע בערב זמן קצר לאחר כניסת הפלנגות שומע הרל"ש של עמוס ירון מישהו מהפלנגות שואל בכיר ממנו מה לעשות בחמישים אנשים וילדים שבידיו. במענה הוא מקבל נזיפה, זו הפעם האחרונה שאתה שואל שאלות כאלה. תעשה מה שאתה יודע. אמירה זו מעוררת נורה אדומה נוספת ועמוס ירון שב על דרישתו שלא לפגוע באזרחים.
נהג האוגדה, דובר ערבית, שומע בקשר שאלה דומה, מה לעשות בעשרות אנשים, והתשובה היא תעשה מה שטוב בעיני אללא. התשובה עוברת לירון ששב על דרישתו שלא לפגוע באזרחים.
רק בשעה שמונה בערב, בסקירת שר הביטחון שרון בפני ראש הממשלה עולה הדיווח על כניסת הפלנגות למחנות מבלי שמצוין שהדברים נעשים באישור צה"ל. הממשלה אינה מאשרת את הדיווח, אלא רק מתעדכנת בו. ראש המוסד טוען שלא ידע על הכניסה למחנות. לאחר העדכון על המתרחש הרמטכ"ל מדבר על כך שאינו יודע איך האירוע יסתיים, אבל זה יכול להיות פרץ שלא ראינו כמוהו, כלומר שגם הוא מוטרד מאופציית הנקמה. השר היחיד שמסתייג הוא דוד לוי, שמזהיר מטבח ומכך שישראל תואשם באחריות לו.
מעשי הטבח נמשכים אל תוך הלילה ומיטשניק מציין כי במקביל מספר אנשי מודיעין, ביניהם רס"ן עמוס גלעד, מזהירים שתהיה שם שחיטה. בשלבים האלה מתחילים דיווחים על כך שיש הרוגים. קצין הקישור של הפלנגות מדווח על מות 300 מחבלים ואזרחים. שוב חוזרת הדרישה להישמר מפגיעה באזרחים.
עמוס גלעד מתקשר למוקד הדיווח של אמ"ן, מדווח על ההרוגים ודורש יידעו את ראש אמ"ן אבל הדיווח מגיע אליו רק לפנות בוקר בחמש וחצי. שגיא מקבל את הדיווח של עמוס גלעד, ובמהלך הבוקר כוח טנקים צה"לי מזהה כוח פלנגות מוביל אזרחים אל האיצטדיון. לאחר מכן עולה קצין מכוח הטנקים ורואה הרג של נשים וילדים. הוא לא מדווח על כך, וכשנשאלים מאוחר יותר אנשי הפלנגות על כך הם משיבים שאותן נשים יילדו בעתיד מחבלים.
מיטשניק ממשיך את סיפור האירועים ומתאר כיצד בתשע בבוקר של אותו יום נמשכת הדינאמיקה בין הפלנגות לכוחות צה"ל, ומגיעה בקשה של הפלנגות לשלוח בולדוזרים. בצה"ל יש תחושה והבנה שקרה משהו. אלוף פיקוד צפון מגיע לחפ"ק הצופה למחנות ומפקד האוגדה מציע לעצור את התקדמות הפלנגות, האלוף מקבל את ההמלצה ועוברים דיווחים לכיוון הרמטכ"ל על כך שהפלנגות הגזימו אך לא מדובר בטבח. במקביל נמשכות האזהרות של הפלנגות לגבי נשים וילדים אבל אין הנחיה לפלנגות לצאת. במקום זאת יש תגבור של עוד מאה אנשי פלנגות שנכנסים פנימה. הפלנגות מבקשים בולדוזרים וטרקטורים ומקבלים רק טרקטור אחד ללא סימנים צה"ליים שמשמש יחד עם טרקטורים אחרים לכיסוי הגופות.
יא-יא, מח"ט הצנחנים, מספר שנשים וילדים נמלטים מהמחנות עם סיפורי זוועה ועדיין אין הנחיה לפלנגות לצאת. רפול מתקשר לשרון ומדווח שהפלנגות הגזימו. עדיין לא יוצאים גם למחרת בוקר. נשארים במחנות. האוגדונר לוחץ לצאת ומתחילים דיווחי העיתונאים על מעשי טבח. הכתב הצבאי של 'הארץ', זאב שיף, מדווח לשר התקשורת ציפורי כבר ביום שישי, 17 בספטמבר, שקיבל מידע על שחיטה שמבצעים הפלנגות. ציפורי פונה לשר החוץ שמיר ומבקש לבדוק את העניין, אך שמיר לא עושה דבר עם המידע.
העיתונאי רון בן ישי רואה באותו יום בארבע אחר הצהרים כוח פלנגות ושומע שהכוח מדבר על הכוונה לבצע הרג במחנה הפליטים. בשמונה וחצי בערב מגיעים קציני צה"ל ומדווחים על ששמעו על מעשי טבח. רון בן ישי מעיר טלפונית את שרון שנמצא בביתו ומדווח. בשלב הזה שרון כבר שמע שהנוצרים הגזימו.
ב-18 בספטמבר בשעות הבוקר מתחיל תהליך יציאת הפלנגות. רון בן ישי כותב מכתב אישי לבגין ומספר שראה איך מריצים שורה ארוכה של נשים ילדים וזקנים, מהם מכוסים דם ובוכים. התהלוכה הזו נעצרה על ידי קצין בכיר של צה"ל ובכך נבלם הטבח וצה"ל נערך לפעולה ומרכז את הפליטים באיצטדיון ומחלקים להם מזון ויוצא להמשך חיפוש מחבלים. הפליטים עדיין לא מדברים על טבח. רק לקראת צהריים מפקד צפון, אמיר דרורי, מתעדכן מעיתונאים על המתרחש. ראש הממשלה מנחם בגין מתעדכן רק בחמש אחר הצהרים על הטבח בחדשות הBBC. אף אחד לא מצא לנכון ליידע אותו.
בשלב זה, מסביר מיטשניק, מסרבים אנשי הפלנגות לקחת אחריות על מעשה הטבח ומנסים להעביר את האשמה לכיוונה של ישראל. הם רוצים שאמין ג'ומאייל, אחיו של הנשיא שנרצח, ייבחר במקומו וברור להם שאחריות על מעשה טבח שכזה מרחיקה מנציגם את הכהונה.
בישיבה שמתקיימת אצל בגין בנושא הטבח במחנות הפליטים, מסביר שר הביטחון שרון שכוחות צה"ל לא נכנסו כדי שלא לסכן חיילי צה"ל ולא שיערו שכך ינהגו הפלנגות. בגין נסער. מנוסחת הודעת ממשלה המביעה צער וכאב על הפגיעה באוכלוסייה האזרחית וגם טענה לפיה האשמת צה"ל במעשה היא עלילת דם נגד המדינה היהודית.
הסערה הציבורית בעולם ובארץ מובילה להקמת וועדת החקירה שחקרה עדים רבים והכריעה כי אמנם אין מעורבות ישירה של צה"ל במעשה, אבל קציני צה"ל העריכו ולא פעלו להפסקתו. אריאל שרון מודח מתפקידו כשר ביטחון ונקבע שלא יוכל לכהן בתפקיד זה גם בעתיד. שרון מסרב לקבל תפקיד אחר והופך לשר בלי תיק. הרמטכ"ל מקבל מהוועדה ביקורת מאוד חריפה על שלא מנע את הטבח, אבל בגלל שעמד לסיים את תפקידו הוא נותר בתפקידו. הייתה ביקורת גם על אלוף הפיקוד וגם על עמוס ירון. נקבע שראש אמ"ן העריך נכונה את תוצאות כניסת הפלנגות והזהיר ממעשי טבח אפשריים, אבל לא הזהיר באופן בולט דיו ועל כך נמתחה עליו ביקורת. הועדה המליצה על סיום תפקידו. על ראש הממשלה נקבע שלא שקל את התוצאות הצפויות מאישור כניסת הפלנגות וגם שמיר זכה לביקורת על שהתעלם מהמידע שקיבל מציפורי.
מיטשניק רואה בפרשה כולה עדות לחשיבות תפקידו של המודיעין אך גם לסוגיית היחס בין אנשי המודיעין לבין אנשי הדרג המדיני שאינם בהכרח מסכימים עם הערכות המודיעין. "רואים הרבה סימנים מעידים לאורך כל אותם הימים, אזהרות, כך שסדין אדום ודגל שחור הורמו, אבל עד שנעצר הטבח לקח הרבה מאוד זמן להבין את המידעים וגם לקבל את ההחלטות הראויות, ועל כך בהחלט צריך להפיק את הלקחים".