השבוע, תודה לבורא עולם, הוגשו הרשימות. מתחים, דאגות ולחצים ייפנו את האוויר לדבר החשוב ביותר עבורנו – להשיב את השלטון ל"יהודים".
לא יהודים במובן הגנטי כמובן, אלא אלו הרוצים במדינה יהודית ואף מוכנים למסור את הנפש עבורה. אלו הרואים בחינוך היהודי את מפתח המאסטר לזהות שלנו ומבינים שאם לא נילחם, אז הקרנות הזרות הממומנות בחוצפה בין היתר על ידי ממשלת גרמניה, יחריבו את הרוח שלנו.
נכנסתי לרשימת עוצמה יהודית שחברה לציונות הדתית, כדי לעמוד בדיוק בחזית הזו. הייתי עסוק מאוד יחד עם אחי הרב אריאל בהובלת איגוד רבני קהילות הפרוש לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. זכיתי לסייר גם בקהילות בחו"ל ולשגר לשם שליחים, והבנתי משהו שלמדנו רק במפגש עם השטח, משהו שלא הכרתי כשהייתי שרוי בתוך עולם הישיבות ממנו אני בא.
בסופו של יום אנחנו עומדים במתח הזה שבין כוח מוביל מחד, תנועה שמובילה רוח גדולה של תורה, ומאידך, המוני עמך בית ישראל הצדיקים שלא תמיד מבינים "מה הם עושים שם בישיבות?" ולכן הם מעריכים ומוקירים, אבל מרחוק.
יכולנו לוותר ולפנות בעיקר לציבור הסרוג, למצביעים שרגילים היו במשך השנים להצביע למפלגות המפד"ל, תקומה על גילגוליהן השונים. רק שבעיני אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו.
התורה מכילה את כל מנעד הצלילים והגוונים, ומעבר לשאלה אם האדם שמר שבת או לא, ישנה שאלה נוספת שהוא עתיד להישאל עליה באחרית ימיו: "ציפית לישועה?".
השאלה הזו היא שאלה מכוננת משום שהיא בוחנת את כל מעשינו בעולם הזה. היא דורשת מאתנו לבחון אם אנחנו שייכים לאור המיוחד שמאיר בזמן הזה, או שנותרנו אנשים בודדים הדואגים אך ורק לגורלם האישי – בעולם הזה או בעולם הבא.
התורה שאני גדלתי עליה היא שאיפה לחבר את אלו שלוקחים אחריות על העם שלנו בכל שדות החיים: בתורה, בצבא, באקדמיה, בתעשייה או בחקלאות – הכל שייך ומחובר לעוצמת החיים שנרקמת בתוכנו.
צמד המילים "עוצמה יהודית" אומר הרבה מעבר לעמדה התקיפה אל מול אויבינו שבפנים. עוצמה יונקת מזהות ברורה, מאמונה עמוקה בערכים שלנו.
אנחנו רואים את הירידה הרוחנית ואת השתלטות החולשה המנטלית על חלקים חשובים בחברה הישראלית; כמו חלקת טבע פלאית שהולכת ומתכסה בבטון, עד להיעלמותה.
המחשבה שאם רק נתקן את החוקה, הכל יסתדר - שגויה. ישנה רוח שמניעה את החברה ואנחנו חייבים לשנות את הכיוון שלה - להביא רוח טובה לארץ.
רוח שיונקת מן המסורת וגאה בה. רוח של שיתוף פעולה בין המגזר הדתי לאומי שיש בו כל כך הרבה טוב ובין היהודים האחרים, שמחזיקים אוצרות של חיים שאין מי שיודע איך לפתוח ולהשתמש בהם.
אנחנו זקוקים לשותפות הזו, לא כדי להתעצם פוליטית. אנחנו צריכים להעביר את הקודים הסמויים שבונים את החברות השונות שהן כמו איברים חשובים של אותו אורגן - עם ישראל, המורכב משבטים שלכל אחד מהם האופי והברכה המיוחדים לו.
אני בעיצומו של קמפיין ולמרות שיחסית לאחרים הייתי בשטח עצמו במשך שנים מתוקף תפקידיי הציבוריים, אני מבין שעוד לא הבנתי כלום.
לעמוד מול בנות באולפנה ולדבר על הדברים הפשוטים האלה ולצפות בתדהמה במורות בוכות. לראות את הדמעות המציפות את עיניהן של בנות רבות. לקבל חיבוק מאנשים כל כך רבים שלא גדלו איתנו בבני עקיבא, שדואגים לזהות היהודית של המדינה לא פחות מאף אחד אחר – זה להבין שאתה לא מבין משהו מאוד בסיסי.
אני שליח של דור שלם שלא גדל רק על גוש אמונים. אנחנו רוצים בהתיישבות בכל חלקי הארץ. אנחנו נלחמים בצבא ובפוליטיקה להעצמתה ולשגשוגה, אבל הבנו דבר נוסף - אנחנו צריכים ללכת למהלך הבא. אנחנו צריכים להיות אמיצים ולהיפגש עם אלו שנראים לנו שונים כי הם מונעים מכוחות אחרים לגמרי.
האם אצדיק את המנדט שלי? כפוליטיקאי אני חייב להבטיח שכן ושעוד אביא כהנה וכהנה, אבל כאיש ציבור אחראי אני יכול להבטיח דבר אחד והוא חשוב בעיני לא פחות – אני הולך לעמוד בנקודת חיבור קריטית לעם ישראל ואני הולך לעשות מאמצים כבירים לייצר את ההיכרות הזו בין הציבורים.
זו המשימה שלקחתי על עצמי ואני ניגש אליה בחרדת קודש, בענווה ובשמחה. והכי חשוב, מתוך הבנה עמוקה: בעומק הדברים – המפתח לעוצמה יהודית אמיתית הוא זה.