אחרי שבוע עמוס של הגשת הרשימה של המפלגה לכנסת זה זמן טוב לעצור שניה ולהאיר כמה מהמהלכים האחרונים.
נתחיל מהדבר החשוב ביותר: אחרי כל האתגרים יש לנו ב"ה נבחרת מצויינת שמשקפת מנעד רחב בציונות הדתית ובציבור גדול שתומך בנו ורוצה להצביע לנו כדי לקדם את כל הערכים שאנחנו מאמינים בהם.
החיבורים שהובלנו עם החברים בעוצמה ובנועם נעשו מתוך אחריות גדולה לניצחון המחנה הלאומי בבחירות. כדי למנוע אבדן קולות וכדי שלא נצטרך להשקיע אנרגיות במאבקים פנימיים ונוכל להשקיע את כל הזמן והמשאבים בהגדלת הגוש והמפלגה ובמיצוי הפוטנציאל האלקטורלי של המפלגה והמחנה כולו.
זה לא סוד שהציונות הדתית היא הציבור המורכב והמגוון ביותר בישראל. ציבור איכותי, אידיאולוגי, אידיאליסטי ואיכפתי. נכון, יש לנו מחלוקות לעיתים על הדרך. אבל המטרה היא משותפת – עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל. מדינה יהודית בארץ ישראל.
באופן טבעי יש מי ששמחים בחיבור עם עוצמה ויש מי שפחות, יש מי ששמחים על החיבור עם נעם ויש מי שפחות. ניסינו שהרשימה הסופית תייצג גם וגם, תיתן מקום עד כמה שניתן לכולם. שגם אם לא כולם מזדהים עם כל חלקי הרשימה, לכולם יהיה עם מי להזדהות בה.
אורי אורבך ז"ל נהג לומר שבמפלגות שלנו אנחנו סופרים למועמדים את העבירות ובמפלגות החילוניות אנחנו סופרים למועמדים את המצוות. אני מציע ומבקש שנספור גם לעצמינו את המצוות. שכל אחד יגבש את עמדתו לא על בסיס מה ומי שהוא אינו מזדהה איתם מתוך הרשימה אלא על בסיס מה ומי שהוא כן מזדהה איתם.
כחלק מהרצון להרחיב שורות ולהוות בית לכל הציבור הימני נדרשנו לבצע שריונים. וחשוב לי להדגיש:
ראשית, לא היה בכך שום שינוי בכללי המשחק. החוקה מסמיכה את יו"ר המפלגה לשבץ שני שיריונים בעשיריה
הראשונה, אחד בכל חמישייה. כל המתמודדים ידעו מראש שישנה אפשרות כזו ולקחו זאת בחשבון כשהחליטו להתמודד (התיקון שנעשה הוא לאפשר את שני השיריונים בחמישייה השניה ודווקא יש בו כדי לכבד יותר את בחירת הציבור).
מראש רצינו ופעלנו לאחדות מלאה של כל המפלגות למפלגה אחת דמוקרטית. ברור שלו היינו מצליחים בכך, בחירת המתפקדים הייתה באה לידי ביטוי באופן שלם יותר. אבל בפועל זה לא קרה כך, ואין ספק שההסכמים עם עוצמה ונעם, שכאמור היו נכונים ומחויבי המציאות, פגעו במתפקדי הציונות הדתית. זה וויתור גדול מאוד שעשינו, אבל בשביל אחדות ובשביל הצלת מדינת ישראל שווה לוותר.
החבירה לעוצמה יהודית ולנעם יצרה צורך לאזן מעט את הרשימה "לצד השני" ולתת ביטוי למה ולמי שלא מספיק היה מיוצג אצלינו. לשם כך עשינו שימוש בסמכות השיריון.
אוהד טל הוא תושב אפרת שבגוש עציון, מזכ"ל בני עקיבא העולמית, והוא מגיע מהאגף היותר ליברלי בציונות הדתית. הוא עוסק בחינוך ובקשר עם יהדות התפוצות ומייצג משהו שלא היה לנו מספיק ממנו. חשוב לנו שהציונות הדתית כולה תרגיש בבית ותוכל למצוא אצלינו ייצוג וביטוי. זה נכון אלקטורלית לבחירות הקרובות, שלפי כל הסקרים יוכרעו על ידי המתלבטים בציונות הדתית, וזה חשוב במסגרת האסטרטגיה ארוכת הטווח שלנו של איחוד הציונות הדתית לבית פוליטי אחד.
אלא שכתוצאה מהשיריון הזה אמור היה להידחק לאחור סא"ל (במיל') משה סלומון, שהגיע שביעי בפריימריז ומייצג בין היתר את בני העדה האתיופית. בשל דחיקתו של ח"כ גדי יברקן בליכוד בני העדה נותרו ללא ייצוג במקום ריאלי במחנה הלאומי, מדובר בכשניים וחצי מנדטים שהמקום הטבעי שלהם הוא בציונות הדתית ובוודאי במחנה הלאומי. יש לזה משמעות דרמטית שעלולה אף היא לקבוע את תוצאות הבחירות.
ולכן, מתוך אחריות לגוש, ביקשנו להשאיר את משה במקום שבו הוא נבחר ולהצריח אותו עם צבי סוכות שנבחר מקום אחד לפניו כך שהוא לא יידחק לאחור בשל השיריון של אוהד. כתוצאה מכך צבי נדחק שני מקומות לאחור.
גילוי נאות אישי - אני חבר של צבי, הוא אדם אידיאליסט ויקר, אני ממש מבין את האכזבה והתסכול שלו ברמה האישית. אבל זה מה שהיה נכון ברמה המפלגתית ולמען ניצחון המחנה הלאומי.
אני מעריך מאוד את האופן שבו צבי קיבל את ההחלטה (חשוב לי גם לציין שבצלאל התקשר להודיע לו באופן אישי על המהלך לפני שהוצאנו את ההודעה לתקשורת) ולמרות הקושי האישי, הוא החליט לשים את טובת המפלגה והמדינה לפני טובתו האישית. אני מקווה ומתפלל שבעזרת השם ובעבודה קשה של כולנו גם הוא יכנס לכנסת, ולכל הפחות באמצעות החוק הנורווגי. ואם לשפוט לפי הסקרים העדכניים אז גם לו וגם לחלק מן הבאים אחריו יש סיכוי רב בע"ה שכך אכן יהיה.
ועם הפנים קדימה: אנחנו הולכים לעבוד קשה מאוד בחודש וחצי שנותרו עד הבחירות ומקווים להתגייסות ציבורית גדולה ובעזרת השם לניצחון שיחזיר את מדינת ישראל לדרך המלך אחרי שנים קשות ומורכבות.
יש לנו מערך שטח ענק עם מאות מטות וסניפים בכל רחבי הארץ, רבים מהמנהלים הם אנשי בית יהודי וימינה לשעבר, אנשים שהצטרפו וחברו אלינו לבניית בית משותף לציבור שנאמן לערכי הציונות הדתית.
ומילה לסיום -
את השורות האלה אני כותב עם מדי צה"ל אחרי סיום אימון מילואים בצאלים, והאבק של הלשביה בדרום מתערבב עם הריח של מסדרונות כנסת ישראל אחרי הגשת הרשימות בסוף השבוע, מזכיר לנו שבסוף בכל מקום שנלך ונפעל אנו פועלים למען המדינה שלנו ולהרבות קידוש השם בעולם. יהי רצון שכל מעשינו ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. שבת שלום לכל עם ישראל.