חגגתי אתמול 18 שנות עלייה לארץ.
בי"ט אלול התשס"ד, בגיל 18, עזבתי את מקום מולדתי - צרפת עבור הארץ הטובה, ארץ מולדת עמי ואבותיי - ארץ ישראל. גם אז זה היה בסמיכות לפרשת כי תבוא הנפתחת במילים: וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
השתדלתי מאז הגעתי ארצה לעשות הכל כדי לרשת אותה ולשבת בה: כמתנדב בקיבוץ הדתי ׳לביא׳ שבצפון במסגרת תכנית ההכשרה של בני עקיבא, כתלמיד בישיבת ‘היכל אליהו’ בכוכב יעקב שבמטה בנימין, כלוחם בגדוד נצח יהודה, כמשפטן ופעיל הסברה אשר נאבק למען שמה הטוב של מדינת ישראל בעולם ובמיוחד בתקשורת האירופאית, כמוביל ארגונים למען העולים, ובשנה האחרונה כחבר בכנסת ישראל.
אני נוהג כל שנה לחגוג את תאריך העלייה שלי. בן גוריון היה אומר שתאריך העלייה הוא כמו יום הולדת מכיוון שכשעולים לישראל נולדים מחדש. לכן הוא ביקש שעל קברו יירשם תאריך העלייה שלו.
יחד עם החבר שלי יואב, חבר ילדות שעלה ממש איתי באותו מטוס ונישקנו יחד את אדמת ארץ ישראל בנתב"ג, אנחנו כל שנה זוכרים ומציינים את התאריך. אבל השנה היה לכך משמעות מיוחדת. חוגגים 18 שנות עלייה, ואנחנו בני 36 - הווה אומר שמכאן והלאה אנחנו חיים יותר שנים בישראל מאשר בנכר. ישראלים למהדרין 🇮🇱.
עבורי השנה גם הייתה התרגשות מיוחדת כשהגשתי אתמול, כחבר כנסת, את רשימת הבית היהודי לכנסת.
לא מובן מאליו למי שלא נולד ולא גדל פה להיות בעמדת השפעה ובלב העשייה הציבורית של המדינה, וזה בעיניי מסר חשוב לכל העולים החדשים, ולאחינו בתפוצות, הארץ הזאת שלכם וכאן רק השמיים הם הגבול. תבואו אל הארץ ותגשימו כאן את חלומותיכם.